זה אולי הרימייק הגדול בהיסטוריה של המוזיקה.
להקה שהצליחה להמציא את עצמה מחדש.
להקה ששינתה את ההרכב והסגנון בצורה כל-כך מהותית, ולא רק שנשארה רלוונטית, אלא התעלתה מבחינת ההצלחה על הגירסה הישנה שלה.
אז אם עדיין לא הבנתם במה מדובר, ב- 11 ליולי 1975 שחררה "Fleetwood Mac" את האלבום "Fleetwood Mac", והותירה את עולם המוזיקה בהלם מוחלט.
זה האלבום העשירי של הלהקה, אבל הוא למעשה יכול להיחשב גם כאלבום הבכורה שלה. איך זה יכול להיות אתם שואלים ?
כי למעשה מדובר בלהקה שונה בתכלית מזו שהיתה קיימת בתשעת האלבומים הקודמים, הן מבחינת ההרכב והן מבחינת הסגנון המוזיקלי.
כנראה שלא לחינם בחרה הלהקה להכתיר את שם האלבום העשירי שלה על שם הלהקה - "Fleetwood Mac", כפי שעשתה 7 שנים קודם לכן עם אלבום הבכורה שלה משנת 1968. הלהקה הכירה בעובדה שהיא למעשה מתחילה את הכל מבראשית, ושחובת ההוכחה עליה להראות שהיא עדיין רלוונטית.
כפי שנראה מיד להלן, לא רק שפליטווד מק עמדה במבחן, אלא שהיא אף הפכה לאחת מהלהקות המפורסמות והמצליחות בעולם עם מכירות של עשרות מליוני אלבומים.
אם חושבים על זה, הסיפור של האלבום הזה מתחיל ונגמר בשם הלהקה והאלבום. צמד החברים שהקים בשנת 1967 את הלהקה ומאז מהווה את הגרעין הקשה שלה. צמד שלא התחלף במהלך כל השנים, היה חלק מכל האלבומים, ועמד כסלע איתן בפני כל שינויי ההרכבים שעברה הלהקה במהלך למעלה מ- 50 שנות הפעילות שלה. אנחנו מדברים על המתופף מיק "פליטווד" והבסיסט ג'ון "מק"גווי, ששמות המשפחה שלהם יצרו את שם הלהקה "פליטווד מק". ניתן לומר ששני החברים הללו הם "שורדים". הם שרדו את הדומיננטיות של שני גיטריסטים גאונים. את בעיות הסמים של פיטר גרין ואת ההתמסרות לדת של ג'רמי ספנסר, אשר שלחה אותם אל מחוץ ללהקה. הם נאחזו בגיטריסט שלישי Danny Kirwan אשר שימש כחומר מלכד ששמר על הלהקה מפני פירוק עד להגעתו של Bob Welch, אבל גם אז הכל איים להתפורר עם עזיבתו של Kirwan, אשר שלחה את הלהקה לתקופה של חוסר וודאות עם חילופים תכופים בהרכב ורצף של אלבומים מדשדשים שזכו לביקורות לא ממש טובות.
ואז, בשנת 1974 במהלך סיור אולפנים שערך מיק פליטווד בקליפורניה באולפן המיתולוגי "Sound City", הוא נפגש עם המפיק Keith Olsen אשר השמיע לו דמואים של הצמד Lindsey Buckingham ו- Stevie Nicks אשר עבדו על אלבום המשך לאלבום הבכורה שלהם "Buckingham Nicks" משנת 1973, אותו הפיק אולסן. פליטווד התלהב מנגינת הגיטרה של באקינגהאם ומהשירה של ניקס והזמין אותם להצטרף ללהקה. כאן המקום לציין שהבסיסט ג'ון מקווי לא התלהב מהמהלך הזה שהיה תמוה ביותר בעיניו, כי הסגנון שהביאו עמם השניים היה בכיוון הפולק-רוק, אפילו פופ, שלא התכתב עם סגנון הבלוז-רוק של הלהקה, לכאורה, שני סגנונות שונים לא קשורים זה לזה. ואולם, המפיק אולסן שכנע את מקווי כי השינוי בסגנון יוביל את הלהקה להצלחה גדולה יותר שתשתקף גם בחשבון הבנק שלו, מקווי השתכנע והשאר הסטוריה.
אחד הגורמים שסייע ללהקה לחבר בין שני העולמות של הפופ והבלוז, היה הנשק הסודי של פליטווד מק בדמות Christine McVie. כריסטין שימשה כזמרת, קלידנית וכותבת של ההרכב, ולעניות דעתנו היא תרמה רבות בסגנון הכתיבה, השירה והנגינה שלה לגישור בין הסגנונות השונים. היא הגיעה ללהקה בתחילת שנות השבעים מההרכב "Chicken Shack" והיתה אשתו של הבסיסט ג'ון מקווי, כאשר באלבום הנוכחי היא פשוט פרצה קדימה והתבררה כגורם חשוב ביותר שתרם רבות לחיבור בין הקצוות המוזיקליים מהם הגיעו חברי הלהקה.
האלבום שהוקלט בסופו של דבר באותו אולפן מיתולוגי "Sound City" בו גילה מיק פליטווד את הצמד באקינגהאם ניקס, הציג לעולם המוזיקה להקה שונה בתכלית מהלהקה שהיתה מוכרת כעשור קודם לכן.
להקה בעלת צליל יותר מלודי ומסחרי, על גבול הפופ, שהיה קרוב יותר ל- AOR האמריקאי ולרוק הקלאסי, מאשר לבלוז-רוק השורשי ממנו הגיעה הלהקה. הוא זכה להצלחה עצומה בארצות הברית ובבריטניה, כשמתוכו משוחררים 4 סינגלים מצליחים, שלושה מהם הפכו ללהיטים.
האלבום נפתח עם "Monday Morning", שיר שכתב באקינגהאם על בחור שמאוהב בבחורה אך לא מסוגל לגרום לה להתחייב. השיר הזה הינו הראשון מבין מספר שירים שיועדו במקור לאלבום השני של הצמד באקינגהאם-ניקס, אך בסופו של דבר מצאו את דרכם לאלבום של פליטווד מק. כבר כאן ניכר השינוי המהותי בצליל ובסגנון של הלהקה, שמקורו בין היתר בהשפעה של באקינגהאם על ההרכב.
הקטע השני "Warm Ways" נכתב ומושר על-ידי Christine McVie. זה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום בבריטניה. קטע קסום, מלודי ויפה שמזכיר לנו לפרקים את פול מקרטני בקריירת הסולו שלו.
הקטע השלישי "Blue Letter" הוא היחיד באלבום שלא נכתב על-ידי מי מחברי הלהקה. מדוב בשיר שנכתב על-ידי האחים Richard and Michael Curtis שהיו חברים של באקינגהאם וניקס והציעו להם את השיר עבור אלבומם השני. ניקס ובאקינגהאם הביאו את השיר עימם ללהקה והעניקו לו את האינטרפרטציה שלהם שמתכתבת יפה מאוד עם יתר החומרים באלבום. מעניין לציין שהאחים קרטיס הביאו לצמד באקינגהאם ניקס שיר נוסף שנקרא "Seven League Boots" אותו הצמד דחה. השיר הזה התגלגל בסופו של דבר לטריו "Crosby, Stills & Nash" אשר הפך אותו ללהיט "Southern Cross" משנת 1982.
מכאן אנחנו מגיעים לאחד השירים היפים באלבום ושל פליטווד מק - "Rhiannon", אשר נכנס ובצדק לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. שיר שכתבה ושרה סטיבי ניקס, אשר יעדה את השיר לאלבום השני שלה ושל לינדזי באקינגהאם. הכותרת המקורית של השיר "(Rhiannon (Will You Ever Win" וניקס כתבה אותו בהשראת הרומן "Triad" של Mary Bartlet Leader, שאחת הגיבורות בו היא "Rhiannon". ריהנון היא גם סוג של אלה בספרי האגדות הוולשיים של ימי הביניים.
הרצועה החמישית באלבום "Over My Head" הינה שיר נוסף שכתבה קריסטין מקווי ושוחרר כסינגל הראשון מתוך האלבום בארה"ב. זה גם הסינגל הראשון של הלהקה ששבר 6 שנות בצורת ונכנס לבילבורד 100, מאז "Oh Well" הקלאסי שצעד שם בסוף שנות השישים. את השיר כתבה קריסטין בדירה במליבו קליפורניה בה היא התגוררה יחד עם בעלה ג'ון בסיום, סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום הקודם "Heroes Are Hard to Find".
את הקטע החותם את צידו הראשון של הויניל "Crystal" כתבה ניקס ושר באקינגהאם. קטע מלנכולי, שקט ומינימליסטי אשר מותח את גבולות הפופ לכיוון הפולק והקאנטרי, עם ההרמוניות הווקאליות של סטיבי ניקס.
הצד השני של האלבום נפתח עם סינגל נוסף ששוחרר מתוכו "Say You Love Me", שיר נוסף של קריסטין מקווי שהפך לאחד מהמוכרים של הלהקה ואחד הגורמים להצלחת האלבום. זה שיר קליל וקליט בו באקינגהאם מנגן גם על בנג'ו וגיטרת 12 מיתרים.
הרצועה השניה מהצד השני של האלבום "Landslide" אומנם לא שוחררה כסינגל, אך היא בכל זאת צעדה במצעדים לאור הפופולריות שלה. אין ספק שזה אחד מהשירים היפים והקסומים של פליטווד מק. גם במקרה זה השיר נכתב על-ידי סטיבי ניקס במטרה להיכלל באלבומה השני עם לינדזי באקינגהאם. השיר נכתב בסלון של חבר הצופה לעבר הרי הרוקי ב- Aspen קולורדו. ניקס סיפרה שחייה הרגישו באותו זמן כמו מפולת וכשהיא צפתה בהרים המשתקפים לפניה היא החליטה לכתוב על כך שיר. בשיר משתתפים ניקס ובאקינגהאם לבדם והוא זכה לגירסת כיסוי יפה ומעניינת של "The Smashing Pumpkins".
מקורו של השיר "World Turning" נמצא אי שם בשנת 1968 באלבומה הראשון של הלהקה. השיר התפתח מתוך הקטע "The World Keeps on Turning" שכתב פיטר גרין ונכלל באלבום הראשון של הלהקה, וכעת ההרכב החדש עבד עליו שוב לכבוד האלבום הנוכחי. מי שקיבל את הקרדיט על כתיבת הווריאציה החדשה לשיר, הינם לינדזי באקינגהאם וכריסטין מקווי שזה השיר היחיד באלבום שכולל שיתוף פעולה ביניהם.
השיר "Sugar Daddy" נכתב גם הוא על-ידי קריסטין מקווי. קטע רוק פופ מקפיץ, משולב במוזיקת נשמה, שמספר על הפער בין השאיפה לסיפוק רגשי לבין הצרכים הגשמיים.
מכאן אנחנו מגיעים לשיר מדהים נוסף שחותם את האלבום - "I'm So Afraid". שיר שכתב לינדזי באקינגהאם, אך הוא מתכתב יותר עם התקופה הישנה של פליטווד מק עם פיטר גרין. קטע אלמותי שהביצועים שלו בהופעה מתעלים על המקור, עם סולו הורס של לינדזי שרק הולך ומתעצם לכיוון הקליימקס שממתין בסופו.
לאלבום "Fleetwood Mac" הייתה הצלחה אדירה עם יציאתו, הוא נהנה הן מהביקורות החיוביות ברובן של המבקרים והם ממכירות אדירות של למעלה מ- 8 מליון עותקים. האלבום נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון והפך לאחד מאבני הדרך של הלהקה, אשר הפופולריות שלה רק הלכה והתעצמה.
בהמשך הלהקה יצאה לסיבוב הופעות אינטנסיבי ותובעני שירסק את מערכת הנישואין של בני הזוג מקווי ויפורר את היחסים בין באקינגהאם לניקס.
אך מתוך האפלה הגדולה ולמרות העצב הרב, הצליחה הלהקה לתעל את הכאב לאלבום אדיר נוסף, אפילו גדול יותר מקודמו, ועל כך קראו בסיקור על האלבום "Rumors".
אזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט