אם אתם תוהים איך קלאסיקה נשמעת, אם אתם מעוניינים לדעת מה הכוונה במילים "אלבום מופת", אל תתאמצו לחפש, בעוד כמה שורות תגלו...
ב- 4 לפברואר 1977 שוחרר "Rumours" - אלבומה ה- 11 או השני של "Fleetwood Mac", תלוי מאיפה אתם סופרים. מבולבלים ? אז אנחנו כאן כדי להסביר.
זה האלבום ה- 11 של הלהקה אשר שורשיה נטועים אי שם בבלוז הבריטי של שנות השישים עם ההרכב הקלאסי שכלל את הגיטריסט Peter Green, והאלבום השני בהרכב Ver 2.0 של הלהקה, שכלל את הגיטריסט Lindsey Buckingham ואת הזמרת Stevie Nicks.
האלבום הזה ששוחרר בשנת 1977 הפך לאחד הנמכרים בהיסטוריה של המוזיקה עם מכירות של למעלה מ- 40 מיליון עותקים ברחבי העולם. אתם קולטים את המספר המטורף הזה ???
הוא טס היישר אל המקום הראשון במצעד האלבומים בילבורד 200 של ארצות הברית, ולא עזב אותו במשך 31 שבועות!!! האלבום גם צעד במהלך השנים למעלה מ- 800 שבועות במצעד הבריטי (כן, כן זה פשוט לא נתפס) וכמובן שהוא גם זכה באין ספור פרסים, ביניהם הגראמי על אלבום השנה.
האלבום הזה הצליח כנגד כל הסיכויים, הוא יצא בתקופה בה הפאנק משל בכיפה, הדיסקו חרך את רחבות הריקודים והפופ שלט במצעדי הפזמונים.
יותר מכך, האלבום הזה יצא בתקופה בה כל מערכות היחסים של חברי ההרכב מתפוררות לאפר דק. הזוגיות ארוכת השנים של הזמרת Stevie Nicks והגיטריסט לינדזי בקינגהאם, שהגיעו להרכב כצמד כותבים ויוצרים נשוי, בדיוק התפרקה. בדומה, גם הנישואין של הזוג השני בלהקה הבסיסט John McVie והקלידנית והזמרת Christine McVie הגיעו לכדי מיצוי, כשכריסטין מתחילה לצאת עם התאורן של הלהקה Curry Grant. אפילו המתופף ומנהיג הלהקה "Mick Fleetwood" חווה בגידה של אישתו - ג'ני בויד עם החבר הכי טוב שלו (נשמע לכם מוכר ? אז אחותה של ג'ני, פטי בויד בגדה ב- George Harrison עם החבר הכי טוב שלו Eric Clapton).
(Photo: Richard Cremer)
עכשיו תנסו להסביר איך להקה שבורה ומרוסקת אמורה להיכנס לסטודיו קטן, ובין ארבע קירות להקליט את האלבום הכי גדול ברפרטואר שלה, את אחת מהיצירות המצליחות והנמכרות בהיסטוריה של המוזיקה ?
אז הלהקה הצליחה לתעל את הכאב הבלתי נתפס הזה אל תוך המילים ושזרה אותו בין התווים, באופן שהפך את האלבום הזה ל"אלבום הפרידה" הגדול בהיסטוריה בהיסטוריה של המוזיקה (והזמרת אדל יכולה לחרוק שיניים). הם לא יכלו להסתכל אחד לשני בעיניים, בטח שלא לשוחח אחד עם השני, אז מה הם עשו? הם דיברו אחד עם השניה דרך המוזיקה, דרך המילים, וזה עבד באופן מושלם!
בקינגהאם פותח את האלבום עם השיר "Second Hand News", ואומר לניקס, "אני יודע שאין מה לומר, מישהו תפס את מקומי" – או במילותיו עצמו: "I know there's nothing to say Someone has taken my place", ובאקינגהאם פשוט מנבא פה את הרומן הסוער שתנהל סטיבי ניקס עם מיק פליטווד. השיר הזה במקור היה אקוסטי ושמו היה "Strummer", אבל כשבקינגהאם שמע את השיר "Jive Talkin'" של ה"בי ג'יז", הוא החליט לעבות אותו עם עוד ועוד טרקים וכלים.
ניקס הגיבה לבקינגהאם דרך הרצועה השניה באלבום - "Dreams", ובו היא אומרת: "אם אתה רוצה את החופש שלך, מי אני שאמנע אותו ממך?" – או במילותיה: "Now here you go again, you say You want your freedom, Well who "am I to keep you down. סטיבי ניקס מספרת שאחרי שכתבה את השיר היא הקליטה דמו ובו היא שרה אותו עם פסנתר בלבד. היא אזרה אומץ והשמיעה את ההקלטה ללינדזי באקינגהאם. למרות היחסים העכורים ביניהם לינדזי הרים את פניו ופשוט חייך, הוא הבין שיש כאן שיר גדול. האזינו לשיר הזה היטב ותנסו להבחין מה מיוחד בו, כי אין הרבה שירים כאלה. לא מצאתם? אנחנו כאן כדי לספר לכם שזה שיר עם שני אקורדים בלבד!!! כן, כן. בית, פזמון, גשר, הכל מבוסס רק על שני אקורדים. וריאציות של F ו- G...
אבל בקינגהאם לא נשאר חייב והשיב לתגובה של ניקס עם הקטע השלישי באלבום, שיר שהכותרת שלו מדברת בעד עצמה - "Never Going Back Again". את השיר הוא כתב כשהיה כבר בתוך מערכת יחסים עם מעריצה אותה פגש בדרכים, ולנו קשה שלא לשמוע בין מיתרי האקוסטית את "Blackbird" שכתב פול מקרטני עבור הביטלס, אבל למי איכפת ? זה שיר מדהים!
כריסטין מקווי כתבה על השארת העבר מאחור בשיר "Don't Stop", ורק תחשבו על הקטע ההזוי הזה שג'ון בעלה צריך לנגן בבס בשיר שנכתב עליו, ואיך לעזאזל הוא מצליח לעשות את זה ? מעניין לציין ששם האלבום היה אמור להיקרא "Yesterday's Gone" – צמד המילים שנלקח מהשיר, אבל ג'ון דווקא הציע את השם "Rumours" בתגובה לגל השמועות שהסתובבו על כל אחד מחברי הלהקה במהלך הקלטת האלבום. אגב, הנשיא קלינטון השתמש בשיר הזה במסע הבחירות המצליח שלו בשנת 1992.
כריסטין גם שרה ונגנה בפסנתר בשיר "Songbird", אשר נשמע לנו ממש כמו אאוטטייק מהאלבום "Tapestry" של קרול קינג. היא מתמודדת דרך השיר הזה עם האובדן של אהבת אמת.
מנגד כתבה מקווי את "You Make Loving Fun" על מערכת היחסים החדשה שלה עם אותו טכנאי תאורה של הלהקה - Curry Grant.
ואיך אפשר בלי הלהיט המדהים "Go Your Own Way" שנפתח במילותיו של באקינגהאם: "לאהוב אותך זה לא הדבר הנכון לעשות..." והסיטואציה ההזויה בה סטיבי ניקס צריכה לשיר קולות רקע בשיר בו בקינגהאם משחרר אותה לדרכה, פשוט בלתי נתפסת. ההפרדה הזאת שחברי הלהקה הצליחו לעשות כאן בין המקצועיות לחייהם הפרטיים, פשוט ראויה להערצה.
ואם עדיין לא הבנתם את הרעיון, אז השיר "The Chain" הינו השיר היחיד באלבום שלא נכתב בלעדית על-ידי אחד החברים, ואפילו בו הצליחו כל החמישה להתעלות על הרגשות ולהיות שותפים לכתיבה הכוללת את המילים: "Damn your love, damn your lies And if, you don't love me now You will never love me again".
האלבום הזה קיבל עם השנים חיים משל עצמו והפך לקלאסיקה חוצה גבולות. אין כמעט בית של שוחרי מוזיקה שלא תמצא בו עותק ממנו. אלבום שתמיד כיף לחזור אליו, נעים להאזנה ולמרות הכאב העמוק שמתוכו הוא חושל, הוא עדיין מצליח בכל שמיעה לעורר בך אופטימיות ותקווה.
שירים מושלמים כמו "Go Your Own Way", "Dreams", "Don't Stop" ו- "You Make Loving Fun" הם אולי אלה שהפכו את האלבום הזה לקלאסיקה. אבל דווקא השירים הפחות חזקים כמו "Oh Daddy" ו- "Gold Dust Woman" הופכים את האלבום הזה לנצחי!
העובדה שגם למעלה מ- 40 שנה אחרי אפשר עדיין להתרגש כמו בפעם הראשונה מהשילוב של הגיטרה החשמלית והמיתרים הסתומים בגיטרה האקוסטית של באקינגהאם בשיר "Oh Daddy", או להתפעם מחדש מההרמוניות של ניקס ובאקינגהם ומהצליל הנקי של הסטיל גיטאר בשיר "Gold Dust Woman", מוכיחים שהאלבום הזה הוא הרבה יותר מסך חלקיו והוא נועד לחיי נצח כאחד מהאלבומים הגדולים ששוחררו בהיסטוריה של המוזיקה.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט