top of page

Frank Zappa - Joe's Garage

פינה בקטנה...


והפעם.. "Joe's Garage" אלבום האולפן המשולש של Frank Zappa אשר שוחרר ב- 17 לספטמבר 1979 (Act I) וב- 19 לנובמבר 1979 (Acts II & III).


מדובר באלבום קונספט, סוג של אופרת רוק, המגולל סיפורו מוטרף ודמיוני הכולל ביקורת קשה כנגד התרבות האמריקאית, הרדיפה אחר הכסף, תרבות הצריכה, הצנזורה והגבלת חופש הדיבור בעיקר במוזיקה, הכנסיה, הסיינטולוגיה ועוד. מילות השירים מביעות מחאה על נושאים כמו תופעת המעריצות המזדנבות, פטישיזם, להקות נוער, מחלות מין, תרבות ה"זבל" האמריקנית ותחרויות ה"חולצה הרטובה", יחס חברות המוזיקה לאמן ועוד.


העלילה מספרת את סיפורו של ג'ו, ילד טוב ארה"ב שמכסח את הדשא של השכנים, שמגלה פתאום את מוזיקת הרוק. בתחילת האלבום, במערכה הראשונה, אנו מתוודעים לקריין האלבום, שמציג לנו את ההשפעות הרעות של המוזיקה על האדם (Central Scrutinizer). אנחנו מתוודעים לג'ו זמר בלהקה שמבלה שעות בגראז' ביתו (Joe's Garage) ומנגן בגיטרה למורת רוחם של השכנים, אשר לא פעם הזעיקו את המשטרה לביתו. ג'ו הופך לגיטריסט מוכשר, הוא מתאהב במרי, נערה קתולית (Catholic Girls) שהופכת לגרופית של להקת הרוק "Toad-O", היא מזדנבת אחריהם ושוכבת עם כל חברי הלהקה באוטובוס הלהקה (Crew Slut), עד שאלה נוטשים אותה במיאמי תשושה וחסרת כל. בניסיונה לגייס כסף כדי לחזור הביתה היא משתתפת בתחרות ה"חולצה הרטובה" (Wet T-Shirt Nite), וכאשר ג'ו שומע על מעלליה הוא שוכב עם מלצרית בשם לוסיל (Lucille Has Messed My Mind Up) ונדבק ממנה במחלת מין, אך לטענתו הוא נדבק מהאסלה (Why Does It Hurt When I Pee?). בצר לו ג'ו פונה לדת בשם "Appliantology" (על משקל סיינטלוגיה רק כזו שסוגדת למכשירי חשמל) (A Token of My Extreme). במהלך אבחון שנערך לו הוא מגלה שיש לו פטיש למכשירי חשמל ועל-מנת להשיג את סיפוקו המיני מגיע אל מועדון "הארון" שם בני אדם לקיים יחסים מיניים עם מכשירי חשמל. הוא מתאהב ברובוט יקר (Stick It Out) ג'ו לא מסוגל לעצור את עצמו ובקליימקס המיני משמיד את הרובוט היקר (Sy Borg) ואינו יכול לשלם את הנזק. הוא מושלך עקב כך לכלא ופוגש שם אסירים נוספים חלקם נמצאים שם בעקבות עבירות הקשורות למוזיקה (Dong Work for Yuda). ביניהם הוא מכיר את ג'ון הקרח - "King of the Plookers" והוא נאנס בכלא (Keep It Greasey). כשהוא יוצא מהכלא (Outside Now) הוא מגלה כי המוזיקה נאסרה. הוא מתחיל לחלום על נגינת גיטרה אבל אז שכנתו מפריעה לו לחלום (He Used to Cut the Grass). ג'ו רואה בחלומו גם את חברתו מרי מעבירה הרצאה (Packard Goose). הוא מתמודד עם הדיכאון שלו במעין דמיון מודרך של סולואי גיטרה שהוא שומע בראשו (Watermelon in Easter Hay), כאשר הקטע משמש מעין פרידה מהמוזיקה כשג'ו בוחר להמשיך בחייו. בשיר האפילוג (A Little Green Rosetta), ג'ו מוותר על מוזיקה, מנגן בגיטרה הדמיונית שלו ומקבל "עבודה טובה" במפעל לייצור מאפיינים "Utility Muffin Research Kitchen" (הפניה לאולפן האישי של זאפה עצמו). בהמשך ה- The Central Scrutinizer מוותר על המגאפון. הוא שר את השיר האחרון באלבום בקולו הרגיל ומצטרף לנאמבר מוזיקלי ארוך, כשהשיר הולך ונהיה כאוטי אנחנו מקבלים את ההוכחה שמוזיקה מסוכנת...


אין ספק שאחד הקטעים המהפנטים באלבום הזה הוא "Watermelon in Easter Hay". קטע מדהים באורך של למעלה מ- 9 דקות, אשר למרות שהוא יחסית רפטטיבי וכמעט מונוטוני הוא מרגש במיוחד ולחלוטין לא משעמם. שמו המלא של הקטע הוא "Playing a Guitar Solo With This Band is Like Trying To Grow a Watermelon in Easter Hay" ולפחות על-פי Dweezil Zappa בנו של Frank Zappa זהו הסולו הטוב ביותר שאביו ניגן אי פעם.


מעניין לציין שזאפה תכנן גרסה קולנועית לאלבום הקונספט לאור הצלחתם של העיבודים הקולנועיים לאופרות הרוק "Tommy" ו- "The Wall", אך זו לא יצאה לפועל.


להאזנה: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Comentários


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page