ב- 17 לפברואר 1986 שחרר ההרכב של King Diamond את אלבום הבכורה המצוין שלו "Fatal Portrait".
למי שלא מכיר, אז ההרכב "King Diamond" עלה בשנת 1985 מתוך האפר של להקת "Mercyful Fate".
לאחר שחרורו של האלבום המצוין "Don't Break the Oath" יצאה "Mercyful Fate" לסיבוב הופעות בארה"ב, במהלכו החלו חברי הלהקה לדון בהמשך עתידה של הלהקה. הגיטריסט Hank Shermann ביקש למשוך את הלהקה לכיוון מסחרי יותר, בעוד שהזמר והקלידן King Diamond רצה להמשיך באותו קו ואפילו להקצין אותו לכיוון מוזיקה יותר מורכבת. התוצאה היתה שבאפריל 1985 הלהקה מתפרקת בשיא הצלחתה ומותיר את עולם המטאל בהלם מוחלט. מרסיפול פיית' היתה מלהקות הגל הראשון של ה- "Black Metal" והיוותה השראה גדולה לא רק ללהקות צעירות מהז'אנר הספציפי, אלא גם על הרכבים מתחום הת'ראש מטאל כמו מטאליקה ואקסודוס, כך שהפירוק שמגיע דווקא כשהקריירה של הלהקה בנסיקה, היווה הפתעה גמורה.
לאחר הפירוק, King Diamond לוקח איתו מההרכב הקודם את הגיטריסט Michael Denner ואת הבסיסט Timi Hansen, ומצרף להרכב החדש שני נגנים חדשים, המתופף Mikkey Dee (שבהמשך יצטרף ל- "Motörhead" וכיום הוא חלק מלהקת "Scorpions") והגיטריסט Andy LaRocque.
קינג דיאמונד לא בזבז זמן ומיד לאחר הרכבת הלהקה הוא החל לעבוד איתם על חומרים לאלבום החדש, כאשר בינתיים הלהקה משחררת בחג המולד של שנת 1985 את הסינגל "No Presents for Christmas", אשר לא נכלל באלבום המקורי.
אלבום הבכורה הזה ממחיש את השינוי שהתכוון קינג דיאמונד להוביל בו את "Mercyful Fate". דיאמונד כתב את כל שירי האלבום באופן בלעדי, למעט שלושה קטעים שנכתבו בשיתוף עם הגיטריסט Michael Denner. הוא רקח כאן סיפור קונספט "קריפי", החולש על יותר ממחצית מרצועות האלבום. הקלידים והסינתסייזרים קיבלו מקום יותר דומינטי בכדי ליצר את האווירה האפלה והמפחידה שמלווה את הסיפור, כאשר דיאמונד משלב בין השירים קטעי קישור מדוקלמים המשלימים את מארג העלילה. דיאמונד ישכלל את הנוסחא הזאת באלבומים הבאים, אשר רובם ככולם יהיו אלבומי קונספט מלאים, ולכן ניתן לומר כי במובן מסוים האלבום הזה מהווה מעין גשר בין "Mercyful Fate" לבין אלבומי ההמשך של King Diamond כמו "Abigail".
שמו של האלבום מגיע מהספר "The Picture of Dorian Gray" של אוסקר וויילד שם הוא השתמש מספר פעמים בצמד המילים "Fatal Portrait".
סיפור האימה של קינג דיאמונד מסופר דרך שישה מתוך תשעת רצועות האלבום: ארבעת השירים הממלאים את הצד הראשון של האלבום: "The Candle", "The Jonah", "The Portrait", "Dressed in White", וכן שני קטעי הסיום של האלבום: "Voices From the Past" האינסטרומנטאלי ו- "Haunted".
במרכז העלילה נמצא גבר שמשחרר את רוחה הרדופה של ילדה קטנה בשם מולי, הכלואה בכל נר שנמצא בבית רדוף רוחות. אותו גבר שהינו גם מספר הסיפור (דיאמונד) רואה פני ילדה "בכל נר שהוא שורף" ("The Candle"). והילדה תמיד מדברת אליו ואומרת מילה אחת ("The Jonah"). הוא מבין שלילדה בשמלה הלבנה יש סיפור שהיא אינה יכולה לספר ("Dressed in White"). הוא מוצא ספר ישן, הוא קורא ממנו לחש שמשחרר את רוחה של הילדה מולי מהנר. מולי מספרת לגיבור את סיפורה, שהתרחש שבע שנים קודם לכן ("The Portrait"). ג'יין, אמה הקנאית של מולי כלאה את בתה בעליית הגג, עד שהבת מתה. מתוך געגוע לביתה, ג'יין ציירה את דיוקנה והניחה אותו מעל האח בבית, כדי שמולי תהפוך לאלמותית. עם זאת, מולי שרוחה שררה בבית הצליחה לגרום לדיוקן לדבר עם אמה, כדי שג'יין תדע על הכאב שהיא גרמה לה. בעקבות כך, ג'יין שורפת את הדיוקן, אבל אז רוחה של מולי חוזרת לרדוף אותה עד שהיא משתגעת ("Haunted").
מבחינה מוזיקלית, אנחנו מקבלים כאן את מה שהורגלנו לקבל עם "Merciful Fate" אבל עם טוויסט קטן.
קולו של דיאמונד מהווה את העוגן עליו מושתתים שני ההרכבים. אין עוד קול כזה במטאל ואנו מסופקים אם קיים במוזיקה בכלל. שילוב של צווחות פלצט סטייל Rob Halford, עם קול אופראי, חותמת צליל ווקאלית שפשוט לא ניתן לפספס. גם מבחינת הגיטרות יש כאן המשך ישיר למה שקיבלנו במרסיפול פיית'. הנוסחה המוצלחת של צליל הדואל גיטאר, חילופי הסולואים והריפים המנסרים שהכרנו בהרכב הקודם, מיושמים היטב גם כאן.
אז מה בכל זאת שונה? ראשית וכמו שהזכרנו לעיל, הדומיננטיות של הסינתסייזרים והקלידים בעיקר בקטעי המעבר, בהם נעשה שימוש ליצירת האווירה שעליה מושתת סיפור המעשה. שנית, הדגש המיוחד על המלודיה הן בשירה של King Diamond והן בסולואים של שחקן הרכש החדש Andy LaRocque, אשר הנגינה שלו בחלק מהשירים היא על גבול הניאו-קלאסי.
המוסיקה וקולו של King Diamond משתלבים היטב עם סיפור המעשה ואפילו משלימים אותו. "The Candle" מכניס אותנו אל תוך הסיפור ממש כמו בפסקול של סרט אימה. צלילי האורגן הכנסייתי, הצווחות ברקע וקולו השטני של קינג דיאמונד לא מותירים מקום לספק, האלבום הזה הולך לטלטל אותנו. ואז, בדקה 1:38 מגיעה הכניסה, המקצב המהיר, וקולו של King Diamond שמתמזג עם הגיטרות המנסרות, וזהו זה, אנחנו לכודים כבר בתוך הסיפור, לכודים בטירוף המוסיקלי. השירה של דיאמונד כאן היא כלי נוסף שנועד להעביר ולהמחיש את הסיפור למאזין, ממש כאילו מדובר בסרט. שילוב מטורף של שירה, דיבור, דיקלום, צווחות, צחוק מרושע וקול אופראי משתלבים אל תוך הדינמיקה של סיפור האימה. מיד לאחר מכן אנחנו מקבלים את "The Jonah", שגם הוא מתחיל לצלילי קלידים קריפיים ודקלום שמשתלב עם סיפור המעשה, וכאן כבר מגיע הריף ה"דומי" ה"בלאק סאבאת'י", הכבד, שמלווה במקהלת הקולות של דיאמונד שמתנפלת עלינו מכל כיוון. השירה של דיאמונד כאן מאוד מלודית והשילוב בין שתי הגיטרות מושלם. בדומה לשני הקטעים הקודמים גם "The Portrait" מתחיל עם "שטיח" הקלידים האווירתי, אבל כאן השיר מתפוצץ במקצב מהיר, אולי המהיר באלבום, עם ריפי גיטרה וסולואים מדהימים של אנדי ומייקל ועבודת בס מטורפת של Timi Hansen, שפשוט מתעלה כאן על עצמו. "Dressed in White" חותם את הצד הראשון של הויניל עם אווירה מלודית-בומבסטית. השירה של דיאמונד כאן מדהימה הוא משנה את קולו ומצליח להתאים אותו לסיפור העלילה. ותקשיבו לשילוב הגיטרות הייחודי בין אנדי ומייקל, במיוחד החל מדקה 1:46, אשר מזכיר לנו את השילוב של Dave Murray ו- Adrian Smith מאיירון מיידן.
את הצד השני של האלבום פותחת שלישיית שירים מצויינת: "Charon", "Lurking In The Dark" ו- "Halloween", שקרובים יותר בסגנונם המוזיקלי ללהקת האם, "Merciful Fate", כנראה מהסיבה שהם לא חלק מעלילת הקונספט.
שלושת השירים הללו חזקים וסוחפים, וממש אין לנו בעיה עם זה שהם קוטעים את רצף הסיפור. מיד אחריהם אנחנו מגיעים לקטע האינסטרומנטאלי "Voices from the Past" שמהווה מעין הקדמה לשיר הסיום "Haunted". שני הקטעים משלימים זה את זה ושמשתלבים עם סיפור העלילה אשר מגיע לשיאו עם "קולות מהעבר" אותם שומעת ג'יין ואשר לבסוף מעבירים אותה על דעתה בסיום האפי של "Haunted".
האלבום "Fatal Portrait" מהווה יריית פתיחה מצוינת לקריירת הסולו המפוארת של King Diamond. יש בו את כל המרכיבים שישודרגו וישוכללו באלבומים הבאים כמו "Abigail" ו- "Them".
להאזנה לאלבום: Spotify
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט