ב- 18 לפברואר 1974 שחררה "Kiss" את אלבום הבכורה שלה שקרוי על שמה.
זה היום בו החיישנים הסיסמוגרפיים בעולם המוזיקה החלו להשתולל, לקראת רעידת האדמה שתביא לנו את אחת הלהקות הגדולות והמצליחות בכל הזמנים. להקה שתעמיד סטנדרטיים חדשים למושג "שואו" עם הופעות מטורפות, להקה שמיליוני מעריציה ברחבי העולם כולו יאמצו לעצמם את הכינוי "Kiss Army".
כנראה שאין להקת גלאם/הארד רוק אמריקאית שלא הושפעה מלהקת קיס במובן כזה או אחר בשנות השבעים והשמונים, אז אלבום הבכורה הזה הוא המקום שבו הכל התחיל.
מדהים לחשוב כיצד האלבום הזה שכלל שירים אלמותיים כמו "Deuce", "Black Diamond", "Firehouse", "Strutter" ו- "Cold Gin", שעד היום מככבים בסטליסט של "Kiss", זכה להתעלמות כמעט מוחלטת בעת יציאתו ובמקרים אחרים לביקורות מזלזלות. הסיבה היחידה שנראית לנו הגיונית לדיסוננס הזה, היא כנראה הפער העצום בין האופן שבו הלהקה נראתה ונשמעה בהופעות האנרגטיות והבומבסטיות שלה, לבין הצליל הנקי והמצוחצח יחסית של האלבום הזה שלא הצליח להעביר לקהל את "הדבר האמיתי".
שורשי האלבום הזה נטועים בהרכב שנקרא "Wicked Lester" בו היו חברים הזמר והגיטריסט Paul Stanley והזמר והבסיסט Gene Simmons, הלא הוא חיים ויץ' שנולד וגדל בקריות. עוד בתקופת חברותם בהרכב הקליטו סטנלי וסימונס, בשנת 1972, אלבום אשר בסופו של דבר לא יצא לאור וקטעים ממנו יופיעו בקופסה ששחררה להקת "קיס" בשנת 2001. מפח הנפש מהניסיון שלא צלח, הביא את סימונס וסטנלי להחלטה להקים להקה חדשה. את עינם צדה מודעה שפרסם המתופף Peter Criss ב- 31 לאוגוסט 1972, בה הוא ציין שהוא מחפש להקה שמנגנת חומר מקורי בסגנון רוק רך וכבד. כריס התקבל כמובן ללהקה וב- 14 לדצמבר 1972 פרסם Paul Stanley מודעה בעיתון על להקה שמחפשת גיטריסט. אחד המגיבים למודעה היה Ace Frehley שמראהו הפחיד בתחילה את שלושת החברים, אך נגינתו כבשה אותם מיד, ובכך הושלם הליין-אפ של ההרכב הקלאסי של "Kiss".
הרביעייה החלה מיד לעבוד על אלבום הבכורה שלה, כשבמקביל היא חורשת את הבמות הקטנות בפאבים ובמועדונים ברחבי ניו יורק, מגבשת ומלטשת את הסאונד שלה, משכללת ומשדרגת את השואו המטורף שיהפוך לסימן ההיכר שלה. ההופעה הראשונה של הרביעייה נערכה ב- 30 לינואר 1973 במועדון קטן בקווינס, ניו יורק, כאשר פחות מחודשיים לאחר מכן, במרץ 1973, הלהקה מקליטה קלטת דמו עם 5 קטעים יחד עם המפיק האגדי Eddie Kramer. הקלטת הזאת תסייע להם לחתום על חוזה הקלטות ראשון של הלייבל "Casablanca Records".
ב- 10 לאוקטובר 1973 נכנסה הלהקה לאולפני "Bell Sound" בניו יורק. כל החומרים לאלבום, למעט השיר "Kissin' Time", נכתבו על-ידי סטנלי וסימונס עוד בתקופת להקתם הקודמת "Wicked Lester". השניים גם חלקו את השירה המובילה עם ברוב שירי האלבום, למעט שלושה בהם השתתף גם המתופף Peter Criss וביניהם שיר הסיום המדהים "Black Diamond".
האלבום נפתח עם אינטרו התופים הקצר של "Strutter". שיר שאת מילותיו כתב Paul Stanley והלחן שלו בוסס על שיר ישן שכתב סימונס ונקרא "Stanley the Parrot". השיר שהיה חלק מהדמו הראשון שהלהקה הקליטה שוחרר כסינגל השלישי והאחרון מהאלבום והוא אורח קבוע בסטליסטים של הלהקה. מעניין לציין שבשנת 1978 הלהקה הקליטה גירסה מעודכנת שלו שנכלל באוסף "Double Platinum".
מיד אחריו מגיע "Nothin' to Lose" שהיה לסינגל הראשון של הלהקה, כנראה לאור הפזמון הקליט והמקפיץ שלו. Gene Simmons כתב אותו וחולק את השירה פה עם פיטר קריס. הוא כתב אותו כפניה לבת זוג והזמנה להתנסות בסקס "אחר". זה השיר הראשון של הלהקה בו משתתף אומן חיצוני - Bruce Foster שמנגן כאן על פסנתר.
הקטע השלישי "Firehouse" נכתב על-ידי Paul Stanley עוד כשהיה בתיכון. הוא הושפע מהשיר "Fire Brigade" של להקת "The Move". למי שמתעניין סימונס נהג לירוק אש כשהשיר הזה נוגן במהלך ההופעות.
(Photo: Kiss Facebook Page)
הרצועה הרביעית "Cold Gin" הוא השיר הראשון שאייס פרהלי כתב ללהקה. זה היה ברכבת התחתית בניו יורק, הכל מהראש, גם מילים וגם מוזיקה שלא היה לו איפה לכתוב. פרהלי שהיה אז חסר ביטחון באשר ליכולת השירה שלו נתן לסימונס לשיר את מה שיהפוך לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה. Ace Frehley ציין שהשיר נכתב על המשקה שמחמם אותו בלילות קרים, אבל יש גירסה מפורטת יותר ולפיה "ג'ין קר" מתייחס להשפעה הכביכול מגרה שיש לו על הדחף המיני הגברי, אשר מצליח לשמר גם מערכת יחסים בעייתית. השיר הזה קיבל גירסת כיסוי מעניינת של "Disturbed" במופע המחווה לגיטריסט Dimebag Darrell. זה היה השיר האהוב עליו אשר בוצע גם על-ידי "Pantera" ו- "Skid Row" בשנת 1992, כאשר Ace Frehley מהווה אורח מיוחד. השיר גם נוגן במהלך ההלוויה של דימבאג.
השיר שסוגר את הצד הראשון של האלבום "Let Me Know" נקרא בעבר "Sunday Driver". זה השיר הראשון שסטנלי ניגן לסימונס כשפגש אותו לראשונה ושאותו השניים הקליטו בלהקתם הקודמת Wicked Lester. השניים חולקים כאן את ההובלה בשירה.
הצד השני נפתח עם "Kissin' Time" שנכתב על-ידי Kal Mann ו- Bernie Lowe לא נכלל כלל באלבום המקורי. למעשה השיר הוקלט חודשיים לאחר צאת האלבום, לאחר שהוברר לחברת התקליטים שהאלבום לא מצליח מסחרית. השיר הזה היה להיט ראשון של הזמר Bobby Rydell בשנת 1959 והוא שוחרר כסינגל על-ידי "קיס" ב- 10 במאי 1974 והגדיל את מכירות האלבום. הוא נכלל בהוצאה המחודשת של האלבום ששוחררה ביולי 1974, אך בניגוד לרצון הלהקה.
הרצועה השניה בצד השני "Deuce" נכתבה ומושרת על-ידי סימונס שעד היום טוען שאינו יודע על מה מילות השיר מדברות. הוא קיבל את הרעיון כשהיה באוטובוס, הגיע הביתה והשלים את הכתיבה על גיטרת בס. זה היה השיר הראשון שפרהלי ניגן עם הלהקה כשהגיע לאודישן והיה שיר הפתיחה בהופעות הראשונות של הלהקה.
הקטע הבא - "Love Theme from Kiss" הוא רצועה אינסטרומנטלית שהתגלגלה מתוך שיר בשם "Acrobat" שהלהקה היתה מנגנת בהופעות בשנת 1973 ושגרסה שלו נמצאת בקופסא ששחררה הלהקה בשנת 2001. למיטב זכרוננו זה הקטע היחיד של הלהקה בו ניתן קרדיט לכל ארבעת החברים.
השיר "100,000 Years" שמתחיל בריף בס של סימונס כלל סולו תופים ארוך של קריס במהלך הופעות הלהקה. הוא נכתב בהשראת ספר שקרא סימונס באותו השם, ולפיו לכאורה חוצנים ביקרו את כדור הארץ לפני מאה אלף שנה.
הקטע שחותם את האלבום הוא אחד מהיפים בו ושל הלהקה בכלל. "Black Diamond" נכתב על-ידי Paul Stanley אשר גם שר את הקטע השקט שבתחילתו על רקע גיטרת 12 המיתרים. לאחר שסטנלי צועק "Hit It" והלהקה נכנסת המתופף פיטר כריס לוקח את ההובלה. השיר מסתיים עם מכות האקורדים שהולכים ומתעוותים עד הסוף "השחור"... לאחר עזיבתו של פיטר כריס המתופפים שהחליפו אותו Eric Carr ו- Eric Singer נהגו לבצע את השיר בהופעות.
עטיפת האלבום מהווה סוג של הומאז' לעטיפת האלבום "With The Beatles" של להקת "הביטלס", אשר Gene Simmons ציין שהיווה השראה גדולה עבורו. עד היום Gene Simmons גורס שזה אלבום הלהקה שהכי אהוב עליו.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט