Limp Bizkit - Results May Vary
ב-23 בספטמבר 2003 הוציאה להקת "Limp Bizkit" את אלבום האולפן הרביעי שלה, "Results May Vary".
שלוש שנים קודם לכן נדמה היה שאי אפשר לעצור את "Limp Bizkit". האלבום "Chocolate Starfish and the Hot Dog Flavored Water" הפך אותה למפלצת של אצטדיונים, אבל מאחורי הרעש כבר התגלו סדקים. עכשיו, בלי הגיטריסט שעיצב חלק גדול מזהותה, הלהקה הייתה צריכה להוכיח שהיא מסוגלת להישאר עצמה וגם למצוא דרך חדשה.
עזיבתו של Wes Borland בשנת 2001 השאירה חלל גדול. הריפים המשונים, הצלילים המפתיעים והחוש התיאטרלי שלו היו חלק מן האישיות של ההרכב. אחרי אודישנים פומביים גויס Mike Smith, לשעבר גיטריסט להקת "Snot" כדי למלא את מקומו. ההקלטות נמשכו בגלגולים שונים, חומרים הוחלפו, ו-Fred Durst לקח לידיו יותר תחומי אחריות והחלטות אמנותיות. Terry Date היה בין מפיקי האלבום, לצד דרסט ו-DJ Lethal, כשבגדול אפשר לשמוע כאן להקה שמחפשת כיוון תוך כדי תנועה.
השיר "Eat You Alive" מנסה להחזיר את המאזינים ישר אל הרחבה. גיטרה חורקת, קצב דורסני וקול שנע בין לחישה לאיום. העצירות הרכות רק מחדדות את ההתפרצויות. מבחינה מוזיקלית הלהקה עדיין יודעת להפעיל כוח, אבל הטקסט האובססיבי והקליפ שבו מופיעה Thora Birch מקשים להתייחס לפרובוקציה כאל בדיחה תמימה. "Gimme the Mic" ו-"Head for the Barricade" ממשיכים עם האנרגיה הזאת, אך לפעמים הזעם נשמע כמו ניסיון להחזיק בכוח ברגע שכבר חלף.
דווקא "Underneath the Gun" פותח מרחב אחר. הגיטרות נושמות, השירה מתארכת והבדידות נכנסת דרך הפתחים שהרעש משאיר. ב-"Almost Over" חוזר דרסט לזיכרונות של דחייה ולעג, עם בתים הנשענים על ראפ ופזמון פתוח יותר. האלבום נע כל הזמן בין הרצון לצעוק לבין הצורך לומר משהו שאי אפשר להסתיר מאחורי הצעקה.
השיר "Build a Bridge", שבו משתתף בגיטרה Brian "Head" Welch מלהקת "Korn", מוותר כמעט לחלוטין על ההתרסה. הגיטרה האקוסטית והלחן הנעים לאוזן מעניקים תחושה של בקשה. לא כל משפט פוגע במטרה (אנחנו כבר יודעים שזו אחת החולשות של הלהקה), אבל יש ברגע הזה רגש שקשה מאוד לבטל אותו. ב-"Red Light-Green Light" מצטרף Snoop Dogg ונותן לקצב גרוב נינוח יותר, ואילו "Lonely World" מרחף בין ביט רך לתחושת ניכור.
עם "Behind Blue Eyes" לקחה "Limp Bizkit" את השיר של להקת "The Who" והחליפה את הדרמה הרוקית בעיבוד מאופק ואישי יותר. המנגינה לוקחת את הקול של דרסט למקום שהריפים לא יכולים להגיע אליו, למרות שקטע ה-Speak & Spell באמצע מושך את תשומת הלב מן הכאב שהשיר מנסה לבנות.
השיר "Drown" סוגר את רצף האלבום המקורי בשקט יחסי ובתחושת עייפות שמהדהדת אחרי ההתפרצויות. דווקא בסיום אפשר לשמוע מה הסתתר מתחת לכל הרעש. זה לא היה רק ניסיון לשחזר את "Chocolate Starfish and the Hot Dog Flavored Water", אלא תיעוד של להקה שמחפשת מחדש את נקודת האחיזה שלה.
האלבום הגיע למקום השלישי במצעד האמריקאי ומכר כ-325 אלף עותקים בשבוע הראשון. אלה מספרים מרשימים, אך נמוכים בהרבה מן השיא של קודמו. הביקורות היו קשות, ו-"Results May Vary" נותר אחד האלבומים השנויים ביותר במחלוקת בקטלוג של "Limp Bizkit". החזרה המאוחרת של בורלנד להרכב רק הדגישה עד כמה חסרונו הורגש כאן.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות