Mike Oldfield – Ommadawn

ב- 28 לאוקטובר, 1975 (אם כי יש מקורות המצביעים על תאריכים שנעים מסוף אוקטובר ועד תחילת נובמבר), הוציא Mike Oldfield לאור את אלבומו השלישי, “Ommadawn”.

לאחר ההצלחה המסחררת של "Tubular Bells" ושל "Hergest Ridge" המופנם יותר, אולדפילד נסוג עמוק יותר אל תוך הבדידות כדי ליצור את אחד האלבומים האישיים, הרוחניים והמוזיקליים ביותר בקריירה שלו, אלבום שהציג את גאונותו המוזיקלית ואת שליטתו בנגינה על מגוון מטורף של כלי נגינה, בהשפעת מוזיקת ​​העולם. זה היה אלבום שנולד מאבל, בידוד וצורך בלתי נדלה בשחרור יצירתי.

האלבום, שהוקלט ב-"The Beacon", אולפן הבית המרוחק של אולדפילד בהרפורדשייר, היה גם תגובה ללחץ שהביאה איתה התהילה, כמו גם סוג של בריחה מרעשי העולם. אולדפילד, שניגן כמעט בכל כלי באלבום הזה בעצמו, בנה יקום מוזיקלי מצלילי פולק מסורתיים, כלי הקשה אפריקאים, מנגינות קלטיות ושכבות קולות מקהלה מהפטנות. תהליך ההקלטה של האלבום נמשך מספר חודשים, והוא מאופיין בסערה אישית ובדחף פרפקציוניסטי לשלמות.

אמו של אולדפילד הלכה לעולמה זמן קצר לאחר שהחל להקליט את האלבום, טרגדיה שהטילה צל כבד על התהליך כולו. מאוחר יותר, הוא נזכר שהעבודה על האלבום הפכה למקור הנחמה היחיד שלו - דרך לתעל את האבל ליצירה ולהפוך את האובדן לצליל. כל תו, כל פעימה, כל הרמוניה עוצבו על-ידו בקפידה - לפעמים באובססיביות - תוך שהם מהדהדים ברגש ומשלימים זה את זה לתהליך של ריפוי.

כמו בשני אלבומיו הראשונים של אולדפילד, "Ommadawn" הוא יצירה אחת בעלת אותו שם המחולקת לחלק ראשון וחלק שני, כל אחד מהחלקים מיועד לצד אחד של האלבום. המבנה מדגיש את המסע הסוחף, ומעניק למאזין תחושה של נרטיב מתפתח להבדיל מאוסף של קטעי יצירות נפרדים.

חזונו של אולדפילד יצא לפועל בתמיכה של כמה משתפי פעולה מרכזיים שהוסיפו מרקמים ואופי ייחודי ליצירה. בין משתפי הפעולה, נמנים אלו שליוו אותו גם בשני האלבומים הראשונים - אחותו Sally Oldfield שתרמה קולות רקע מרחפים שגולשים על פני המיקס, ואחיו Terry Oldfield שהוסיף קטעי חליל פאן שהעמיקו את הטון הפסטורלי של האלבום. Pierre Moerlen, שכבר היה מוכר, בין היתר מעבודתו עם "Gong", הביא עמו את תיפוף ייחודי שהוסיף דיוק קצבי ואנרגיה עדינה של מוזיקת ​​עולם, שהשתלבה עם נגני התופים האפריקאים ועם העיבודים הרב-שכבתיים של אולדפילד.

הקטע "Ommadawn (Part One)" מתחיל ברכות, כמו ערפל שמתנשא מעל גבעות ירוקות. גיטרות אקוסטיות מנצנצות על רקע קולות מקהלה עדינים. ככל שהשכבות נפרשות, השלווה הפסטורלית מפנה את מקומה למתח קצבי - תופים אפריקאים, חלילים ונגינת גיטרה חשמלית של אולדפילד, כולם מתפרצים לשיא מרענן וקתרזי המגלם גם צער של אובדן וגם שחרור יצירתי. בקטע בזה נותר כאחד מהישגיו עוצרי הנשימה של אולדפילד: מורכב אך אורגני, עוצמתי אך אינטימי.

הקטע "Ommadawn (Part Two)" נפתח בניגוד לקליימקס שסיים את החלק הראשון, וחוזר להרהור ולשקט. הלחנים בעלי נגיעה פולקלורית, ונם מובילים את המאזין דרך נוף של האור שאחרי הסערה. לקראת סופו של הקטע אנחנו מתוודעים ל- "On Horseback" - שיר פשוט, כמעט ילדותי, ששר אולדפילד עצמו בסיוע מקהלת ילדים. מה שנראה בתחילה קצת נאיבי על פני השטח, נושא בפועל מסר עמוק: לאחר האודיסיאה הרגשית של האלבום, העצם והפרץ היצירתי, מרגיש ששמחת החיים התגלתה אצל אולדפילד מחדש. צחוק ילדים, חלילים רכים ופריטה אקוסטית מביאים את המסע לסיומו השליו והמרגש.

עם יציאתו לאור, זכה "Ommadawn" לשבחי המבקרים ולהצלחה מסחרית, והגיע למקום הרביעי במצעד האלבומים הבריטי. רבים ראו בו את יצירתו הרגשית והשלמה ביותר של אולדפילד - גשר בין החדשנות המובנית של "Tubular Bells" לבין היופי האתרי של אלבומים מאוחרים יותר כמו "Incantations". עשרות שנים לאחר מכן, חזר אולדפילד והחיה את רוחו של האלבום עם "Return to Ommadawn" משנת 2017.

האלבום "Ommadawn" נחרט בהיסטוריה של המוזיקה כעדות נצחית לטוהר מוזיקלי - אלבום שמרגיש כיצירה אישית, רוחנית ואנושית. זה לא רק אלבום שמומלץ "לשמוע", אלא כזה שחובה "להרגיש" - מסע דרך בדידות, כאב והתעלות יצירתית, יוצא אל האור.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר