Muse - Simulation Theory
ב- 9 בנובמבר 2018 יצא "Simulation Theory", אלבום האולפן השמיני של להקת "Muse".
לאחר שהשלישייה הבריטית מטיינמות' שבדבון הקדישה את אלבומה השביעי "Drones" משנת 2015 לחזרה אל שורשי הרוק הכבד והנגינה החיה באולפן סביב קונספט קודר של לוחמה אוטונומית וניכור צבאי, חיפשו Matt Bellamy, הבסיסט Chris Wolstenholme והמתופף Dominic Howard דרך חדשה ונועזת לפרוץ את גבולות הסאונד שלהם. במקום להיכנס לאולפן ולהקליט אלבום שלם כמקשה אחת כפי שנהגו לאורך שני עשורים, החליטו חברי "Muse" בתחילת שנת 2017 לשנות לחלוטין את שיטת העבודה שלהם. הם בחרו להקליט ולשחרר שירים בודדים בהדרגה לאורך שנה וחצי, מתוך רצון להעניק לכל רצועה תשומת לב הפקתית, ויזואלית וקונספטואלית מלאה, בטרם יתגבשו יחד לכדי יצירה שלמה.
סשן ההקלטות הראשון יצא לדרך באולפני AIR שבלונדון יחד עם המפיק Mike Elizondo, מי שנודע בעבודתו עם Dr. Dre, Eminem ולהקת "Twenty One Pilots", ובהמשך נדדה הלהקה אל לוס אנג'לס כדי לעבוד מחדש עם שותפה הוותיק Rich Costey, שליווה אותה עוד בימי אלבומי המופת "Absolution" משנת 2003 ו-"Black Holes and Revelations" משנת 2006. אליהם הצטרפו בהמשך גם מפיק הפופ השוודי Shellback ואגדת ההיפ-הופ והאר-אנד-בי Timbaland. השילוב בין מוחות הפקה כה מגוונים הוליד צליל היברידי מסחרר שבו גיטרות חשמליות עתירות פאז, תזמורים סימפוניים בניצוחו של David Campbell ומקהלות אצטדיונים נפגשים עם סינתיסייזרים אנלוגיים, מכונות תופים עתידניות ומקצבי Fאנק אלקטרוניים.
הקונספט המרכזי של "Simulation Theory" צמח מתוך התבוננות על עידן המידע, הקיטוב הפוליטי, תרבות הפייק ניוז והתאוריה הפילוסופית שלפיה המציאות האנושית כולה מתקיימת בתוך הדמיה ממוחשבת מתוחכמת. אלא שבניגוד לאווירה הדיסטופית הכבדה של אלבומיהם הקודמים, הפעם עטפו בלאמי, וולסטנהולם והאוורד את החרדה הקיומית במעטפת פופ-ארט צבעונית, קולנועית ונוסטלגית השואבת השראה ישירה מתרבות המדע הבדיוני, משחקי הארקייד ופסקולי הסינתיסייזרים של שנות השמונים, מן הסרטים של John Carpenter ו-"Back to the Future" ועד לסדרת הטלוויזיה "Stranger Things".
המסע אל תוך ההדמיה נפתח באופן קולנועי ודרמטי עם "Algorithm", יצירה מונומנטלית שמציבה מיד את המאזין בלב עולם וירטואלי שבו האלגוריתמים שולטים בתודעה. השיר נפתח בדופק סינתיסייזר אפלולי בסגנון שנות השמונים המשתלב עם פסנתר קלאסי דרמטי ועיבוד מיתרים וכלי נשיפה רחב יריעה, לפני שהגיטרה המנסרת של בלאמי וקולו האופראי קוראים למרד של היוצר מול קוד המחשב שברא אותו. בקליפ הרשמי של השיר, שביים Lance Drake כחלק מסדרת קליפים עלילתית שליוותה את כל סינגלי האלבום, מככב השחקן והקומיקאי Terry Crews כדמות הלכודה בתוך משחק וידאו רטרו-עתידני.
מיד אחריו מגיע "The Dark Side", אחד השירים המלודיים, המרגשים והאהובים ביותר באלבום, שמגשר באופן מושלם בין הניסיונות האלקטרוניים לבין ה-DNA הקלאסי של "Muse" מימי ראשית שנות האלפיים. השיר מונע על ידי מקצב תופים נחוש של האוורד, קו סינתיסייזר מהפנט וגיטרה חשמלית שמזכירה את עבודתו של בלאמי באלבום "Origin of Symmetry" משנת 2001, בעוד הפזמון נפתח אל מלודיה שמימית ומלנכולית המחפשת מפלט מהאפלה הסוגרת על הנפש.
האנרגיה משנה כיוון אל חדוות רוקנרול טהורה וסוחפת ברצועה השלישית "Pressure", המנון אינדי-רוק קופצני, מהיר ומדבק שנולד מתוך רצון של הלהקה ליצור שיר עם ריף גיטרה בלתי פוסק ברוחם של השירים "Supermassive Black Hole" ו-"Uprising". השיר משלב חטיבת כלי נשיפה חגיגית, חילופי מקצבים חדים ופזמון אצטדיונים אדיר העוסק בלחץ החברתי והנפשי של החיים המודרניים. במהדורת הדלוקס של האלבום זכה השיר גם לגרסה מיוחדת שהוקלטה יחד עם תזמורת הצעידה המפורסמת של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס.
בלב האלבום מרשה לעצמה השלישייה להתפרע עם שורה של ניסויים סגנוניים מפתיעים. השיר "Propaganda", שהופק בשיתוף פעולה עם Timbaland, הוא קטע Fאנק-רוק ואלקטרו-פופ חצוף ומינימליסטי בהשראת Prince, המשלב לחישות ווקודר רובוטיות, בס כבד וסולו גיטרה אקוסטית בלוזי ומפתיע לחלוטין באמצע השיר. אחריו מגיע "Break It to Me", רצועה אקזוטית, כבדה ויוצאת דופן שבה בלאמי משלב ריף גיטרה מזרח-תיכוני כבד בהשראת Tom Morello מלהקת "Rage Against the Machine" עם פזמון אר-אנד-בי חלומי וסימפוני, ושוב מוכיח עד כמה הלהקה מסרבת להישאר באזור הנוחות שלה.
הצד החשוף, האנושי והרגוע של האלבום נחשף ב-"Something Human", שיר אקוסטי חמים ומלודי שנכתב על ידי בלאמי בתום סיבוב ההופעות העולמי המתיש של האלבום הקודם, ומשקף את הכמיהה למגע אנושי פשוט ואמיתי בעולם שנשלט על ידי מסכים ומכונות. מיד אחריו חוזרת האווירה האפלה והקצבית עם הלהיט "Thought Contagion", שיר העוסק באופן שבו רעיונות קיצוניים, פחדים וקונספירציות מתפשטים ברשתות החברתיות כמו נגיף מדבק. השיר נבנה על קו בס אלקטרוני שמן של וולסטנהולם ופזמון מקהלות המנוני, ולווה בקליפ ריקודי ערפדים מרהיב המצדיע לקליפ המיתולוגי של השיר "Thriller" של Michael Jackson.
החלק האחרון של האלבום נע בין רגש אישי עמוק לבין התפוצצות אצטדיונים קלאסית. השיר "Get Up and Fight", שהופק על ידי Shellback וכולל קולות רקע גבוהים של הזמרת השוודית Tove Lo, נכתב על ידי בלאמי כמחווה מרגשת של תמיכה ותקווה עבור דודו שהתמודד באותה תקופה עם מחלת הסרטן. מיד בעקבותיו מגיע "Blockades", מתקפת פרוג-רוק וסינת'-רוק מהירה, דרמטית ורוויית ארפג'ים שמחזירה את המאזין אל האנרגיה הקצבית של השיר "Knights of Cydonia" עם סולו גיטרה וירטואוזי ומלודי של בלאמי.
לקראת סיום מופיע "Dig Down", השיר הראשון שהוקלט עבור הפרויקט באביב 2017, בלדת גוספל-רוק אלקטרונית המתפתחת בהדרגה מבס סינתיסייזר מהפנט אל שיא ווקאלי ומקהלתי מרומם נפש בהשראת השיר "Freedom! '90" של George Michael, הקורא לשמור על אמונה ועוצמה פנימית גם ברגעי שפל. האקורד החותם של האלבום שמור ליצירה האטמוספרית והמצמררת "The Void", אפוס חלל קודר ואיטי שנבנה על צלילי סינתיסייזרים עמוקים ופסנתר מהדהד, שבו בלאמי לועג לנביאי הזעם וחותם את המסע הקונספטואלי בהצהרה כי התקווה האנושית חזקה מכל אלגוריתם או ריק קוסמי.
את המעטפת האמנותית השלמה של האלבום עיצב המאייר הבריטי Kyle Lambert, האמן שיצר את כרזות האילוסטרציה האייקוניות של הסדרה "Stranger Things", לצד המאייר Paul Shipper שעיצב את כרזת מהדורת הסופר-דלוקס. למברט צייר את עטיפת האלבום בצבעי ניאון ורודים וכחולים מרהיבים המעניקים לחברי הלהקה ולדמויות מהקליפים מראה של כרזת סרט מדע בדיוני קלאסי משנות השמונים. מהדורת הסופר-דלוקס המורחבת של האלבום אף העמיקה את החוויה עם גרסאות מציאות חלופית תזמורתיות, ביצועים אקוסטיים וגרסאות סינת'-ווייב מיוחדות לשירים.
עם צאתו בנובמבר 2018 זכה "Simulation Theory" להצלחה מסחרית אדירה, כבש מיד את המקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי והפך לאלבום השישי ברציפות של "Muse" שמגיע לפסגת המצעד במולדתם, לצד מכירות של למעלה ממיליון עותקים ברחבי העולם. בשנת 2019 תרגמה הלהקה את האלבום לאחד מסיבובי ההופעות התיאטרליים והשאפתניים ביותר שנראו בעולם הרוק, שכלל רקדנים בחליפות לייזר, שלד רובוט ענק בגובה עשרות מטרים בשם Murph ותאורת ענק עתידנית, מופע שתועד בסרט הקולנוע המרהיב שיצא בשנת 2020. במבחן הזמן, "Simulation Theory" עומד כאחד האלבומים ההרפתקניים, הצבעוניים והמהנים ביותר בקטלוג של "Muse", יצירה שבה השלישייה העזה לצחוק לחרדות העתיד בפנים ולהפוך אותן למסיבת רוק אצטדיונים בין-גלקטית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות