Muse - Showbiz
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני 5 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 07.09.1999
"רק בגיל 18 או 19 התחלתי להביע את עצמי יותר ולהיות בטוח יותר לעשות את זה. הפכתי לסולן כברירת מחדל. לא היה אף אחד אחר שרצה לשיר, וזה לא היה ממש מגניב לשיר פלצטו בזמן שלהקות כמו "Nirvana" נתנו את הטון", מספר מאט בלאמי ומוסיף:
"אבל אז ראינו את ג'ף באקלי מופיע, והוא לא פחד להיות גבר בעל קול גבוה. אני חושב שזה עזר לי להיפתח ולא לפחד להשתמש בסגנון ווקאלי אקספרסיבי ורגשי יותר".
בלאמי ולהקתו "Muse" מהווים סוג של שילוב מרתק בין רוק עם מוטיבים קלאסיים שמזכירים מעט את להקת "Queen". בלאמי בעצמו הוא בעל מנעד קולי שנע באזורים של Thom Yorke פינת ג'ף באקלי, ממנו כאמור שאב השראה בתחילת דרכו.
בלאמי נולד ביוני 1978 בקיימברידג'. אביו, George Bellamy, היה גיטריסט הקצב של להקת הפופ משנות ה-60 "The Tornados", להקה שבה היה חבר גם Robb Huxley, שהצטרף בהמשך ל-"The Churchills".
הוא התחיל לנגן בפסנתר בגיל שש ובגיטרה כשהיה בן 11. ההופעה המוזיקלית הראשונה שלו הייתה ביוני 1991, בגיל 12, כשניגן בפסנתר בבית הספר הקהילתי של Teignmouth.
אפרופו Yorke ו-"Radiohead", היה זה המפיק המוזיקלי המוכשר John Leckie, שהפיק את "The Bends", שהובא לצד Paul Reeve כדי להפיק את "Showbiz", אלבום הבכורה של להקת "Muse".
להקת "Muse" הוקמה בדבון ב-1994 על ידי מאט בלאמי בשירה, גיטרה וקלידים, Chris Wolstenholme בבס ו-Dominic Howard בתופים. חברי "Muse" ניגנו בלהקות שונות בבית הספר שבו למדו בתחילת שנות התשעים.
הקמת הלהקה החלה כשבלאמי בן הארבע עשרה עבר אודישן כגיטריסט בלהקתו של Howard. לאחר עזיבת נגן הבס שלהם צירפו השניים את חברם Wolstenholme, שעד אז ניגן בתופים ולמד לנגן בגיטרה בס עבור הלהקה. בלאמי הפך לסולן ולכותב השירים.
הלהקה שינתה את שמה מספר פעמים ונקראה "Gothic Plague", "Fixed Penalty", "Carnage Mayhem" ו-"Rocket Baby Dolls". ב-1994, תחת השם "Rocket Baby Dolls" ותדמית פרוג-גותית, זכתה הלהקה בתחרות המקומית "Battle of the Bands" תוך כדי שהיא מנפצת את כלי הנגינה שלה.
אפרופו שבירת כלי נגינה והגיטרות בפרט, סולן הלהקה מאט בלאמי מחזיק בשיא גינס של לא פחות מ-140 גיטרות שנופצו על ידו במהלך סיבוב ההופעות של "Absolution. יש האומרים שהוא עדיין לא השיג את Pete Townshend במספרים לקריירה.
לאחר הניצחון בחרו חברי הלהקה להתמקד בקריירה מקצוענית. הם שינו את שם הלהקה ל-"Muse" והחלו לנגן במועדונים מקומיים.
לדברי העיתונאי Mark Beaumont, הלהקה רצתה שהשם ישקף את "התחושה שהייתה למתיו שהוא איכשהו 'זימן' את הלהקה הזו, כמו בדרך שבה מדיומים יכולים לזמן רוחות השראה בזמנים של צורך רגשי".
לאחר מספר שנים שבהן נוצר גרעין מעריצים בלונדון ונערכו ההופעות הראשונות בלונדון ובמנצ'סטר, נפגשה הלהקה עם Dennis Smith, הבעלים של אולפן ההקלטות "Sawmills".
הפגישה הובילה להקלטות המקצועיות הראשונות ולהוצאת המיני-אלבום "Muse". המיני-אלבום השני, "Muscle Museum EP", הגיע למקום השלישי במצעד האינדי ומשך את תשומת לבם של שדרן הרדיו Steve Lamacq ושל מגזין המוזיקה הבריטי "NME".
למרות ההצלחה שלה זכה ה-EP השני, חברות התקליטים הבריטיות הסתייגו מהחתמת "Muse", והייתה זו דווקא "Maverick Records" האמריקאית, שהייתה בבעלות Madonna, שהחתימה את "Muse" בדצמבר 1998 על חוזה הקלטות בארצות הברית.
ג'ון לקי הובא לצד Reeve כדי להפיק את האלבום הראשון של הלהקה, "Showbiz" (1999). האלבום הציג את הסגנון המוזיקלי האגרסיבי אך המלנכולי של "Muse", עם מילים על מערכות יחסים והקשיים שלהם בניסיון להתבסס בעיר הולדתם, ועם קול הפלצטו התיאטרלי של מאט בלאמי.
הסינגל הראשון מתוך האלבום, בתיאום מושלם, נקרא "Uno", שזה 1 בספרדית. המילים מדברות על הפוטנציאל ועל חוסר מימושו. במהלך ההקלטה שלו המגבר ששימש לגיטרה התפוצץ, דבר שחזר על עצמו בשירים אחרים בזמן הקלטת "Showbiz".
ב-"Cave", הסינגל השני, מתאר בלאמי את הרגע שבו הגבר מגיע לרגע מלחיץ מבחינתו, הרגע שבו הוא בעצם מתנתק ונכנס ל-"מערה". ההשראה לרעיון הזה הגיעה מהספר "גברים ממאדים, נשים מנוגה" של John Gray.
הסינגל השלישי מתוך האלבום, "Muscle Museum", שיצא קודם לכן גם כשיר הנושא של "Muscle Museum EP", היה זה שהביא עמו את פריצת הדרך כשצעד בטופ 25 בבריטניה. מאט בלאמי כתב את השיר במהלך שהות באיי יוון, וכתוצאה מכך השיר נשמע כמו "חתונה יוונית".
בלאמי הסביר את משמעות השיר כשאמר: "זה עוסק באלמנטים שונים בהוויה שלנו - הנשמה והגוף - שלא יתנו לאלמנט אחר לעשות מה שהוא רוצה לעשות. זה קשור לקונפליקט של לא לדעת מה אתה רוצה לעשות בחיים בשלל נושאים".
כותרת השיר לא מופיעה במילים. לאחר שהרכיבו את השיר, חברי הלהקה התקשו למצוא לו שם, אז הם פתחו את המילון ולקחו מילה אחת לפני המילה "Muse" ומילה אחת אחריה, וכך זכינו ל-"Muscle Museum".
את הקליפ לשיר ביים Joseph Kahn, שעשה גם את הקליפים ל-"Say My Name" של "Destiny's Child" ול-"Elevation" של "U2". בקליפ אנשים שמבצעים פעולות רגילות, כמו צחצוח שיניים ונהיגה, פורצים לפתע בבכי.
הסינגל הרביעי, "Sunburn", מדבר על חוויות חדשות ומעבר לעולם חדש במובן הנפשי והפיזי, קצת כמו התחושה שהייתה ל-"Muse" בתחילת הדרך, מהרגעים הראשונים שלהם שבהם עברו מלצייר ציורים, לקשט ולחתום על חוזה, לטיסה במחלקה הראשונה ללוס אנג'לס.
הסינגל החמישי, עם המנגינה הכה נוגה, "Unintended", מצא את הסולן מאט בלאמי מרים את שברי הלב השבור שלו כדי שיוכל להרכיב אותו בחזרה למען מישהי חדשה.
בלאמי מסביר איך שיר האהבה הגיע לאלבום: "יש גם כמה שירי אהבה לא מכוונים. השיר שכתבתי על הנערה נכתב באולפן אחרי שיחת טלפון איתה. קראנו לזה 'לא מכוון' כי זה בא משום מקום, ולא התכוונתי שזה יקרה, כל הרגשות האלה כלפי הבחורה הזו".
לקי ימשיך לשכלל את הסאונד של "Muse" לקראת האלבום הבא, כשייתן להם חוויית האזנה ראשונה ל-"The Dark Side of the Moon" של "Pink Floyd".
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות