My Bloody Valentine - Loveless

כתב: Moti Kupfer

ביקורת אלבום - My Bloody Valentine - Loveless

תאריך הוצאה - 4.11.91

חברת תקליטים - Creation

ז'אנר - Shoegaze / avant-rock / noise rock

בתחילת שנות האלפיים יצא אלבום של להקה נורבגית בשם מלכי הנוחות "Kings of Convenience" שם האלבום היה "Quiet Is the New Loud" שקט הוא הרעש החדש. לא בטוח אם זו היתה התשובה של "מלכי הנוחות" למה שהתחולל עשור לפניהם, לכו תדעו.

עשור לפניהם הרעש והדיסטורשן לצד קולות שמימיים היו אלה שהפכו לפופולאריים במיוחד הרבה בזכות הלהקה האירית "My Bloody Valentine" ואלבומה השני ופורץ הדרך "Loveless" שיצא לאור ב- 04.11.1991.

"מיי בלאדי ולנטיין" הוקמה בדבלין, אירלנד בשנת 1983 ע"י קווין שילדס (שירה, גיטרה, סמפלר), וקולם או סיוסויג (תופים, סמפלר). כעבור ארבע שנים ההרכב בתצורתו המלאה הושלם לאחר הצטרפותן של בילינדה בוצ'ר (שירה, גיטרה), ודבי גוג' (גיטרה בס).

בשנת 1988 הלהקה הוחתמה ע"י חברת התקליטים "Creation" כאשר לקראת סוף אותה השנה היא מוציאה את אלבומה המלא הראשון "Isn't Anything".

בכל שלוש השנים שחלפו עד האלבום הבא המשיכה הלהקה לפעול ולהקליט אי.פיז, אבל אין ספק שב"קריאיישן" לא האמינו שהאלבום הבא של "MBV" יהיה גם אלבומם האחרון בחברה, והאחרון שלהם ליותר מעשרים שנה.

מחמישה ימים לכמעט שנתיים! איך קורה שהקלטה של אלבום אולפן מתארכת בצורה כה משמעותית? הם נדדו בלא פחות מתשעה עשר טכנאי הקלטה ואולפני הקלטות, חוסר היכולת של הלהקה להגיע לסאונד שהם שאפו להגיע אליו יצרו את הפער בין הרצוי אליו כיוונה חברת התקליטים "קריאיישן" של אלן מק'גי, לבין המצוי.

התוצאה הסופית היתה אלבום שהגדיר את תת הז'אנר השוגייזינג בצורה הטובה ביותר, מה שלא עזר ל"מיי בלאדי ולנטיין" להשאר חתומים ב"קריאיישן", אלן מק'גי זרק אותם מכל המדרגות לאחר שהאלבום עלה לו כרבע מיליון ליש"ט לדבריו. "קריאיישן" של תחילת הניינטיז היתה חברת אינדי די קטנה ועניה, ההרפתקה של "MBV" כמעט עלתה ל"קריאיישן" בפשיטת רגל, ועלתה למנהיג הלהקה קווין שילדס בשפיות שלו בהמשך.

הסאונד אליו כיוון קווין שילדס מנהיג הלהקה היה סאונד מלוכלך ומלא רעש מצד אחד, וסאונד של הופעה חיה מצד שני. הוא חיבר בין אגרסיביות לרוך, בין מפלי דיסטורשן לקולות שירה מלאכיים, בין סאונד נסיוני ורועש למלודיות פשוטות ויפות.

שילדס הושפע מאוד מהגיטריסטים ג'וני ראמון, פויזן אייבי ("הקראמפס"), רון אשטון ("הסטוג'ס"), ובוב מולד מלהקת הפאנק-רוק האמריקאית "הוסקר דו", דרך ראיון עם בוב מולד הוא גילה את אפקט הפדאל Reverse Reverb של ימאהה. אפקט שלוקח נגינה על גיטרה אחת ומייצר לה סאונד של כמה גיטרות יחד, סאונד אקספרסיבי. אותו פדאל מפורסם יהיה זה שיגדיר בהמשך את המוזיקה של "מיי בלאדי ולנטיין" כשוגייז, היות ובהופעה חיה הם היו מסתכלים כלפי מטה לכיוון הפדאל מה שהיה יוצר אשליה כאילו הם מסתכלים לכיוון הנעליים שלהם על מנת לא ליצור אינטראקציה עם הקהל.

הסאונד הרועש של "מיי בלאדי ולנטיין" הושפע מאוד מלהקות כמו "סוניק יות'", ו- "דינוזאור ג'וניור", סאונד שלא חיפש להתחנף למאזין. בשונה מרוב העולם את השירה הוא חיבר במיקס כעוד חלק יחד עם כלי הנגינה ולא מעל לכלי הנגינה.

בדומה ל"קוקטו טווינס" למילים באלבום יש פחות משמעות, ומילות השירים מדברות בעhקר על יחסים ומיניות. לסגנון השירה דווקא יש משמעות ועוד איך, השירה של שילדס ובוצ'ר הוקלטה בשני ערוצים אחד רגיל, ואחד ממולמל, במיקס, שני הערוצים חוברו יחדיו כשהווליום בערוץ הממולמל הועלה, מה שיצר מעין שירת רפאים מסתורית ומתוקה.

ב- "Loveless" אנחנו מקבלים הרבה אהבה מעורפלת, כבדה. מהרגע שלוחצים Play אנחנו נכנסים למצב של ערפל סמיך שהוא בעצם חלום אבל ממש בתוך המציאות.

באלבום אחד קווין שילדס הצליח לחבר בין הנויז-פופ של "ג'יזס אנד מארי צ'יין" מאמצע האייטיז לדרים פופ של ה"קוקטו טווינס" כאשר השימוש הרב שלו בפדאל ההוא יצר ז'אנר חדש לעיתונות הבריטית, ז'אנר שהם קראו לו בזלזול שוגייז, אבל בארה"ב זה עזר למתג את השוגייז כז'אנר חדש ומלא חן שבעקבותיו צמחו לאחר מכן להקות כמו ה"סמשינג פמפקינס".

בזמן אמת האלבום הגיע למקום ה 24 בלבד במצעד האלבומים הבריטי, ומכר 100,000 עותקים בלבד, האם אפשר לכנות זאת ככישלון במצעדים לאלבום שבאופן טבעי לא כוון לשם? לא בטוח. מה שכן בטוח הוא שזו היתה שירת הברבור של "מיי בלאדי ולנטיין" למשך שנים רבות.

להאזנה: Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר