Yes - Yesshows

ב- 24 לנובמבר, 1980, "Yes" הוציאה את אלבום ההופעה השני שלה “Yesshows”.

האלבום הזה הוא מסמך מקיף של הופעות הלהקה מסוף שנות ה-70. ההקלטות של "Yesshows" שנערכו בין השנים 1976 ו-1978 תיעדו למעשה גרסה של "Yes" שכבר לא הייתה פעילה. עד שהאלבום יצא לאור, Jon Anderson ו- Rick Wakeman כבר עזבו את הלהקה, Trevor Horn ו- Geoff Downes מלהקת "The Buggles" גויסו כמחליפים בשירה ובקלידים, בהתאמה, וההרכב החדש הוציא לאור את האלבום "Drama".

בניגוד ל- "Yessongs", שתיעד רגע אחד מופתי בזמן, "Yesshows" הוא סוג של פסיפס. Chris Squire אסף את החומר בעצמו, ובחר הופעות משני הרכבים ושלוש תקופות נפרדות. ההקלטות המוקדמות ביותר מגיעות מסיבוב ההופעות "Relayer" שנערך בשנת 1976, בהשתתפות Patrick Moraz בקלידים. הרצועות המאוחרות יותר הוקלטו לאחר חזרתו של Rick Wakeman ללהקה בשנת 1977, כשהן נושאות את הכיוון המלודי יותר של קטעים כמו "Going for the One" ו- "Tormato". מסיבה זו, האלבום משקף שני חזונות שונים מאוד של "Yes". אחד צפוף, ניסיוני וקצבי, השני מלודי, לירי ובהיר יותר, אך שניהם וירטואוזיים באופן מובהק.

האלבום מבוסס על חמש הופעות שונות.

האפוסים מתקופת מוראז, "The Gates of Delirium" ו- "Ritual (Nous Sommes du Soleil)", נלקחו מההופעה שנערכה ב-17 באוגוסט 1976 ב"קופו ארנה" שבדטרויט, במהלך סיבוב ההופעות "Relayer". הקלטות אלו מאופיינות באנרגיה אלתורית עזה. סגנונו של מוראז, בעל נטייה לפיוז'ן, מעצים את הקטעים הקצביים, ומעניק לגרסאות אלו איכות גולמית ובלתי צפויה.

ההקלטות מתקופת וייקמן, "Parallels", "Going for the One" ו-"Wonderous Stories" מגיעות מההופעה ב-24 בנובמבר 1977 ב"אהוי-האל" שברוטרדם במסגרת סיבוב ההופעות "Going for the One". הרצועות המאוחרות יותר, "Time and a Word" ו-"Don’t Kill the Whale", מקורן בהופעות ב"וומבלי ארנה" במסגרת סיבוב ההופעות "Tormato". הקלטות אלו מציעות צליל שונה המדגיש את המעבר של הלהקה חזרה למבנה מלודי, מבלי לאבד את היתרון הטכני שלהם.

הכישרון המוזיקלי של שאר חברי הלהקה באלבום הזה הוא בלתי מתפשר. Chris Squire מפגין את נגינתו המבריקה והייחודית, במיוחד בסולו הבס בקטע "Ritual Pt. 2". הזמר Jon Anderson מתעלה מעל "הסערה" בצלילות, חדות ועוצמה רגשית. Steve Howe מנווט ללא מאמץ בין נגינה אקוסטית חיננית לסולואים חשמליים חדים,  ו- Alan White עוגן את כל התקופות השונות בתיפוף יצירתי ובטוח.

עם יציאת האלבום הוא התקבל בביקורות מעורבות. הואיל ומקור השירים בסיבובי הופעות, מקומות וסשנים שונים, האלבום נושא אופי של טלאים - והוא פחות מגובש מ- "Yessongs". עם זאת, האלבום מציע פרספקטיבה רחבה וחושפנית יותר על זהותה של הלהקה מסוף שנות ה-70. הוא לוכד את "Yes" בתקופה טרנספורמטיבית - עדיין שאפתנית, עדיין וירטואוזית, חוקרת זהויות שונות לאורך סיבובי הופעות.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר