אלבום הבכורה של "Metallica" שוחרר ב-25 ליולי 1983 !!!
והפעם לשם שינוי נפתח בסיפור אישי...
נער בגיל העשרה של ראשית שנות ה- 80 מחליט לעלות על האוטובוס הלא נכון ובמקום לנסוע לבית הספר הוא בדרכו למרכז תל אביב, אל חנות התקליטים "אלגרו" ברחוב שינקין.
"אלגרו" היתה אחת משלוש חנויות התקליטים שהיו עבורו מפלט ומזור מהקשיים הרגילים אותם עובר כל ילד בגיל ההתבגרות, אבל גם מקום עליה לרגל בו למד והתחנך אכל, שתה ולמד מוזיקה.
החנות אלגרו התמחתה אמנם בעיקר במוזיקה קלאסית, אך בקצה הדרום מזרחי שלה היתה מחלקה מכובדת שהוקדשה כולה לז'אנרים של "רוק כבד" ו- "הבי מטאל". מי שניהל את המחלקה הזאת ביד רמה היה אפי "מטאל" שפריר, אשר שימש ממש כמו אבא רוחני לאותו נער. אפי דאג להלעיט את הנער במינונים נכונים של קלאסיקות הארד רוק משולבים במוזיקת הבי מטאל בועטת עכשווית.
באחד הימים הניח אפי "מטאל" שפריר על הפטיפון את האלבום "Kill 'Em All" של "Metallica", ומיד כשהמחט נגעה ברצועה הראשונה של תקליט הויניל החל ראשו של הנער להסתחרר במהירות האור.
מי שמכיר את הוצאות הויניל הראשונות של האלבום, יודע שבצד האחורי שלו נרשם המשפט:
“Bang that head that doesn’t bang.” – R. Burch ‘83.
הביטוי הזה הוקדש לאחד מהמעריצים של הלהקה שנקרא Ray Burch ואשר היה ידוע ב- Headbanging שהיה מבצע בהופעות הראשונות של ההרכב (מי יודע אולי הוא גם ההדבנגר הראשון). הלהקה גם הקדישה את השיר "Whiplash" מתוך האלבום לאותם מעריצים. "Whiplash" היא אותה חבטה שאדם מרגיש בצווארו בעת תאונת דרכים כשהראש נזרק קדימה ואחורה, וזה בדיוק ההומאז' שביקשה מטאליקה להעביר למעריציה שמטלטלים את ראשם בטירוף במהלך ההופעות.
המשפט הזה, שמשום מה נמחק בהוצאות המחודשות של האלבום, היה כל-כך נכון ואמיתי. הוא תיאר במדויק את התחושות של אותו נער באותו רגע מכונן. כל מה שהוא הכיר עד אותו רגע לא היה אפילו קרוב לקולות שבקעו מהאזניות המרוטות, למודות ההשמעות. השילוב הזה של ההארד קור פאנק עם ההבי מטאל יצר סוג של סימביוזה מטורפת ששינתה את כל תפיסת עולמו. זמן קצר אחר כך הכל כבר התפוצץ עם אלבומים של "Slayer", "Anthrax", ומאוחר יותר גם "Megadeth", פשוט עולם חדש שנפתח, הת'ראש מטאל נולד....
האלבום הזה הוא התהוותה של הלהקה "In the making" כמו שאומרים...
לארס וג'יימס הקימו את הלהקה, אשר בראשית ימיה כללה את Ron McGovney על הבס ואת Dave Mustaine שהגיע ללהקה דרך מודעה בעיתון, בגיטרה מובילה.
(Photo: metallica.com)
עוד לפני יציאת האלבום הוציא ההרכב הנ"ל לא פחות מ- 6 "אלבומי" דמו שאיתם הם ניסו לשכנע חברות תקליטים ומנהלי הופעות לתת להם להופיע או להקליט. הדמואים כללו שירים שיצאו אח"כ באלבום וגם קאברים. “No Life 'til Leather” הוא אחד מהדמואים הבולטים שהביא את הסצנה המקומית לגלות מי היא מטאליקה. אך שני שינויים מהותיים התרחשו בהרכב לקראת הקלטת האלבום, רון הבסיסט עזב את הלהקה לאור עימותים שהיו לו עם דייב וזמן לא רב לאחר מכן, דייב פוטר מהלהקה לאור השימוש הכבד באלכוהול וסמים והמריבות הקשות שהיו לו עם לארס וג'יימס. את רון החליף הבסיסט Cliff Burton שהתנה את הצטרפותו במעבר של הלהקה מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ו- Kirk Hammett שקיבל את ההזמנה להחליף את דייב באותה שיחת טלפון מפורסמת בעודו יושב בבית השימוש.
(Photo: Fin Costello)
הואיל וללהקה לא היה מימון או חברת תקליטים שתפיק את האלבום, לארס התקשר ל- Jon Zazula מנהל חנות תקליטים בניו-ג'רזי ויחצ"ן להקות מטאל, ובתמורה לתמיכה שלו, "מטאליקה" איפשרה לו למכור את הדמו “No Life 'til Leather”. המהלך הזה גם עזר להקים את הלייבל "Megaforce Records", מכיוון שאף חברת תקליטים לא הסכימה לממן את האלבום.
קירק שהגיע מלהקת "Exodus", למד את כל השירים לאלבום במהלך טיסה שלו לפגוש את חברי הלהקה. הם לקחו את המפיק Paul Curcio ותוך שבועיים בלבד הקליטו את האלבום כולו רחוק מהבית, באולפני Music America בניו יורק. הואיל ולא היה להם מקום לגור במהלך ההקלטות, הם ישנו אצל חברים ומכרים בעיר ובחדר החזרות של Anthrax בניו יורק.
עלות האלבום מוערכת ב- $15,000 מה שכמעט הביא לפשיטת הרגל של ג'ון והלייבל שלו. שגם ככה היו לו חיים קשים למצוא מפיץ. לאחר מאמצים רבים הצליח ג'ון לשכנע את "Relativity Records" להפיץ אותו.
שני השירים הראשונים שכתבה הלהקה לאלבום היו “Hit The Light” שפותח את האלבום ומספר על הריגוש שהלהקה חשה על הבמה כשהיא רואה את הקהל משתולל, ו-“Jump In The Fire” ששוחרר כסינגל השני מתוך האלבום ובהתאם ללארס היווה את התגובה של מטאליקה לשיר "Run To The Hills" של "Iron Maiden", אשר נחרש באותה תקופה בתחנות הרדיו האלטרנטיביות בארה"ב. הלהקה חיפשה שיר אחד שיהיה קצת יותר "קליט" וזו היתה התוצאה. זה גם אחד מתוך ארבעה שירים באלבום בהם ניתן קרדיט כתיבה לדייב מאסטיין. דייב סיפר שהשיר נכתב מנקודת המבט של השטן שמפתה אנשים לחטוא. הוא כתב את זה כתגובה לכפיה הדתית שחווה מאמו שהיתה חברה באירגון המשיחי Jehovah's Witnesses.
השיר "The Four Horsemen" הוא נאמבר נוסף בו דייב היה שותף לכתיבה. מדובר בגלגול לשיר "The Mechanix" שהופיע בדמו משנת 1982 - "No Life 'Til Leather", ומאוחר יותר גם הופיע בגרסתו המקורית באלבום הבכורה של להקתו של דייב "Megadeth" משנת 1985 - "...Killing Is My Business" בדקה 3:26 של השיר ניתן למצוא מקצב שמזכיר את זה מהשיר "Sweet Home Alabama". דייב ציין כי באותה תקופה האזין הרבה ל- "Lynryd Skynyrd" וזו הייתה המחווה שלו ללהקת הבלוז הדרומי. כותרת השיר המדבר על "ארבעת הרוכבים", לקוחה מספר יוחנן בברית החדשה, אך יש בו גם קריצה לארבעת חברי הלהקה.
השיר "Motorbreath" הוא היחיד של הלהקה שהקרדיט בו ניתן אך ורק לג'יימס הטפילד והוא מדבר על אנשים שלא עושים כלום עם החיים שלהם.
הקטע האינסטרומנטאלי "(Anesthesia (Pulling Teeth". הוא אחד מקטעי סולו הבס הגדולים והמוערכים ברוק, המציגים את היכולות המדהימות של קליף ברטון. הקטע מורכב ממספר קטעי סולו שקליף נהג לנגן בהופעות ושחוברו יחדיו לקטע אחד שנכלל באלבום. הקטע מדגיש את רמת הנגינה של קליף ואת היכולות הוירטואוזיות שלו כמו גם את יכולת ההלחנה, העיבוד והשליטה בגיטרת הבס עם אפקטים כמו דיסטרשיין ו-wah-wah שבעיקר ידוע בשימוש בגיטרה רגילה.
את השיר "Seek & Destroy" ביסס הטפילד על השיר "Dead Reckoning" של להקת "Diamond Head" אותה הלהקה העריצה וכזכור ביצעה אף מספר קאברים לשיריה.
האלבום הזה שחוגג היום יומהולדת, הוא אחד מהרגעים הראשונים בהם תועד ז'אנר ה- Thrash Metal, ז'אנר שהציב סטנדרטים חדשים במוזיקה. מהירות, דיוק, עוצמה וסיבולת גבוהה במיוחד. בדיוק באותה תקופה בה הגלאם וההייר מטאל החלו להרים ראש, דאגו ארבעה פרחחים מלוס אנג'לס-סן פרנסיסקו לדחוף לנו את המטאל ישר ל- $#%$.
לא לחינם הם התכוונו להכתיר את שמו של האלבום "Metal up your ass", אך התנגדותה הנחרצת של חברת התקליטים אילצה אותם לשנות את הכותרת למשהו קצת יותר מעודן ואקסקלוסיבי: "Kill 'Em All".
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט