Ozzy Osbourne - Black Rain
- FaceOff - עימות חזיתי
- 22 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
ב- 22 למאי, 2007 Ozzy Osbourne הוציא את אלבומו העשירי "Black Rain".
אלבום הזה סימן את חזרתו של Ozzy Osbourne עם חומרי סולו חדשים לאחר שש שנים של שתיקה, והוא מוצא את נסיך האופל מנווט בין טרנדים מודרניים של מטאל תוך שמירה על סגנונו הייחודי.
כפי שמרמז אולי שם האלבום והעטיפה, עם "Black Rain" אוזי הלך על סגנון אפל וכבד יותר מאשר "Down to Earth" שיצא בשנת 2001. מבחינה סגנונית "Black Rain" נמצא בצומת שבין הבי מטאל מסורתי, גרוב מטאל והארד רוק מודרני - עם רמזים לאינדסטריאל ופוסט-גראנג'. גם הפעם אוזי משתף פעולה שותפו הוותיק Zakk Wylde, אשר עבודת הגיטרה שלו שולטת ביד רמה באלבום, תוך שילוב של ריפים עצבניים, כיווני דרופ שונים, פינץ' הרמוניקס צווחניים וסולואים בלוזיים.
האלבום נפתח עם "Not Going Away" וכבר מהצלילים הראשונים של הגיטרה ניתן לחוש את אווירת האינדסטריאל, שמיד לאחר מכן מתחלפת בריף כבד ואפל. צליל הגיטרה של ווילד מלא ואגרסיבי והשילוב שלו עם הבס הכבד של Rob "Blasko" Nicholson והתיפוף המכני של Mike Bordin (לשעבר "Faith No More") קובעים את הטון להמשך האלבום.
השיר הבא - "I Don’t Wanna Stop" הוא כנראה השיר הבולט של האלבום. הוא רוכב על ריף מוביל סינקופי עם השפעה קלה של נו-מטאל - הדוק, דחוס ועבה. בפזמון אנחנו כבר חוזרים לסגנון היותר קלאסי של אוזי, עם שטיחי סינתיסייזרים התומכים במלודיה בחציו השני של השיר. הסולו של וויילד כאן חד, מהיר וכל-כך חיוני, שפשוט קשה להאמין שחלפו כבר כמעט 20 שנה מאז הוא החל לנגן עם אוזי לראשונה.
שיר הנושא "Black Rain" הוא אחד הרגעים האפלים ביותר של האלבום. הוא בנוי סביב ריף מהפנט וכבד על גבול הדום מטאל. ההתקדמות האיטית והדינמית של השיר נתמכת בנגינת קלידים אטמוספריים, אפקטים תעשייתיים, ונגינת המפוחית של אוזי, ובכך יוצרת נוף סאונד כמעט אפוקליפטי. חטיבת הקצב מתאפיינת כאן בנגינה מלאת איפוק שמותירה מרחב לאילתור ולבניית מתח.
בקצה הרך יותר של האלבום ניתן למצוא את "Lay Your World on Me" שמנסה לחקות את הבלדות הקודמות של אוזי. אבל במקרה הזה השיר מרגיש לנו מופק יתר על המידה, והוא גם לא ממש מצליח להגיע לקרשנדו הרגשי של “Mama, I’m Coming Home” לדוגמא. באופן דומה, "Here for You" נופל במלכודת תבניתית ונוסחתית, עם הפקה מלוטשת מדי שמטשטשת את הגולמיות שאפיינה את יצירתיו המוקדמת של אוזי.
אחריו מגיע "The Almighty Dollar" שנפתח עם עבודת בס פועמת ונדירה שלא שמענו מאז "No More Tears". בהמשך אנחנו נכנסים קצת לטריטוריה של גרוב-מטאל, בשילוב אלמנטים של גראנג' בסגנון "Alice in Chains" עם הכבדות של "Black Sabbath". כיאה לסגנון וויילד דיי רגוע כאן, עם נגינה שנעה בין פילים ספוגי וואה לריפים נמוכים ומנסרים.
הקטע "Civilize the Universe" מחזיר אותנו לריפים מהירים עם בתים רועשים ופזמון אפי, כמעט קולנועי. עבודת הגיטרה כאן מזכירה את וויילד של תקופת "No Rest for the Wicked", אבל עם הפקה מודרנית יותר - הדוקה, רועשת ודחוסה.
הנגינה לאורך "Black Rain" הדוקה, כבדה ומבוצעת בצורה מקצועית. סאונד הגיטרה של ווילד אכזרי באופן עקבי, וחבל שלעתים קרובות מידיי הוא גונב את ההצגה ליתר החברים.
האלבום "Black Rain" הוא אלבום שונה בנוף האוסבורני, אם כי הוא מעט לא אחיד. הוא נהנה מעבודת הגיטרה המרשימה של Zakk Wylde ומסגנון ההפקה המודרני והכבד. אמנם, הוא אינו פורץ דרך, אבל הוא מספק רגעי מטאל קלאסיים ואווירה אפלה שבוודאי תשמח את מעריצי הצד הכבד יותר של אוזי.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות