ב- 21 לפברואר 2020 שחרר האלבום "Ordinary Man", אלבום האולפן ה- 12 של Ozzy Osbourne.
האלבום יוצא 10 שנים אחרי אלבום האולפן הקודם של אוזי - "Scream", אשר שוחרר בשנת 2010.
האלבום הזה היה מקרי, ספונטני ובלתי מתוכנן, אבל זה גם כנראה הקסם שלו, הערך המוסף שהופך אותו אולי לאלבום הטוב ביותר של אוזי בשנות - 2000.
האלבום הזה התחיל משיתוף פעולה שאמור היה להיות חד-פעמי בין אוזי לראפר Post Malone, אשר הזמין את אוזי להתארח בשירו "Take What You Want". השיר הוקלט לאלבום השלישי של מאלון "Hollywood's Bleeding", שיצא ב- 6 לספטמבר 2019 ובו מתארח גם הראפר Travis Scott.
מי שהפיק את השיר והאלבום של Post Malone היה היוצר, הזמר והמולטי אינסטרומנטאליסט Andrew Watt, והמפגש הזה בינו לבין אוזי הוא זה שיהווה את הטריגר ליצירת האלבום "Ordinary Man". משם הכל קרה ממש מהר, האלבום נכתב והוקלט "On the Fly" ואוזי ציין שזה מאוד הזכיר לו את דרך העבודה על האלבומים הראשונים שלו "בלאק סאבאת'".
אוזי סיפר שבתחילה הוא בכלל חשב שהחומרים שהוקלטו ישמשו כדמואים, אבל הכל קרה כל-כך מהר ובספונטניות וככל שהזמן חלף נראה היה שהדברים מתגבשים למשהו יפה, עד שהוחלט להמשיך עם הפרוייקט כמות שהוא. זו גם הסיבה שאוזי לא גייס את חברי ההרכב הדיי קבועים שלו, ובמיוחד את הגיטריסט Zakk Wylde, אשר חסרונו באלבום גרם להרמת גבות אצל המבקרים והמעריצים.
וואט היה זה שחיבר את אוזי עם הבסיסט Duff McKagan ועם המתופף Chad Smith, אשר ניגן ב- EP של וואט משנת 2015. השניים היוו את חטיבת הקצב המצויינת באלבום הזה. אוזי סיפר שהם הגיעו לאולפן וג'ימג'מו יחד איתו במהלך היום והוא הלך הביתה ועבד על השירים בלילות.
וואט היה גם זה שניגן בגיטרה באלבום, מהלך שנראה די מוזר לכאורה מצידו של אוזי, אשר תמיד דאג לגייס "אקס-מנים" מוכשרים ומחוננים כגיטריסטים. אבל וואט שאולי ידוע כמפיק ראפ מדופלם הוא גם גיטריסט לא רע בכלל שהיה חלק מהסופרגרופ "California Breed" - הפאוור טריו שכלל גם את Glen Hughes והמתופף Jason Bonham. מי שיאזין בקשב רב לאלבום יגלה שווא עשה כאן עבודה מצוינת, כתב כמה ריפים אדירים ונתן סולואים ראויים, כך שלא לחינם הוא קיבל קרדיט על השתתפות בכתיבת כל שירי האלבום.
כנראה שהספונטניות שהיתה טובה לאלבומיה הראשונים של סאבאת', עשתה את העבודה גם באלבום הזה, אשר כפי שציינו, הוא כנראה הטוב מבין אלבומיו של נסיך האופל במילניום הנוכחי.
שיר הפתיחה "Straight To Hell" מתחיל עם אה-קאפלה, אבל אל תטעו, הוא הולך להתפוצץ לכם בפנים ולשלוח אתכם "ישר לגיהנום". אוזי וואט גייסו לשיר הזה את Slash שנותן עבודה כמו שרק הוא יודע ומכניס את האלבום הזה להילוך גבוה.
שיר הנושא "Ordinary Man" הוא בלדה אישית ומרגשת מאוד בה משתתפים Elton John בנגינה על פסנתר ושירה, ו- Slash בגיטרה. אוזי אמר שכשכתב את השיר הוא הזכיר לו מאוד חלק מהחומרים של Elton John והוא חשב שזה יהיה נחמד אם אלטון יצטרף אליו לביצוע השיר. אלטון כמובן הסכים ואף ניגן בפסנתר. אוזי רצה את Slash לסולו של השיר כי חשב שהשיר מלודי בסגנון "November Rain" ושסלאש יתאים לו כמו כפפה. סלאש נענה וביצע פה סולו כמו שהוא רק יודע לבצע. ולכל אלה ששומעים בשיר הזה גם השפעות של "הביטלס", אז המתופף Chad Smith אישר שהיתה כאן כוונה כזאת. אוזי מעריץ שרוף של "הביטלס" והוא ביקש מהחברים שהאווירה של "ארבעת המופלאים" שהוא כל-כך אוהב תרחף מעל השיר. מעבר לעובדה שמילות השיר ממש מרגשות ומגיעות מדם ליבו של אוזי, הקליפ שנוצר לשיר מציג את אוזי צופה בתמונות חייו חולפות לנגד עיניו, וקשה מאוד להישאר אדיש ולא לדמוע יחד איתו.
בדומה לשיר הנושא, גם השירים "Holy for Tonight" ו- "All My Life" מוציאים מאוזי את הצד היותר רגיש שלו, אנחנו מאוד אוהבים את זה. זה קרה גם באלבומים הראשונים שלו, בהם דאג אוזי להכניס לכל הפחות בלדה אחת, אפילו שתיים. זה עבד מצוין אז וזה עובד מעולה גם היום.
השיר "Under the Graveyard" ששוחרר כסינגל הראשון מתוך האלבום, פשוט לא יוצא מהראש עם המנטרה החוזרת אווו הוווו הווו, אוו הווו הווו... הוא מתחיל רגוע ומתפתח ממש יפה לקטע מעבר "בלאק סאבאתי" לקראת הסוף. זה ללא ספק אחד השירים היפים שכתב אוזי בקריירה שלו, והקליפ שלו שמהווה מעין אוטוביגרפיה קצרה ומוסרטת של חייו של אוזי, פשוט מצמרר, חובה לצפות. כאן המקום לציין שאוזי אוסבורן היה בן 70 בעת כתיבת השיר ולאחר שהתאושש מבעיות בריאותיות קשות, ביניהן דלקת ראות קשה, פציעה לא פשוטה מנפילה ואבחנה של מחלת פרקינסון ברקע, מה שמעצים את התחושות למשמע שיר הנושא ושיר זה.
השיר "Eat Me" נפתח עם נגינת המפוחית של אוזי, אשר לא נשמעה כל-כך ערבה' מאז ימי "The Wizard" הלקוח מאלבום הבכורה של "Black Sabbath". גם ריף הבס והגיטרה בתחילת השיר ממש מזכירים את להקת האם. Kelly Osbourne' בתו של אוזי' מתארחת כאן בקולות רקע. השיר נכתב בהשראת סיפור אמיתי ומחריד של "קניבליזם" שהתרחש בגרמניה בשנת 2001, ולהלן עיקריו (לאחר צינזור): טכנאי מחשבים בשם Armin Meiwes פרסם מודעה ב"קפה הקניבל" (פורום לאנשים עם פטיש לקניבליזם) ובו ציין שהוא "מחפש צעיר ובנוי היטב שמעוניין להיאכל". מהנדס ברלינאי בשם Bernd Jürgen Armando Brandes ענה למודעה והשניים נפגשו בערב ה- 9 במרץ 2001. מייבס הרג את ברנדס ולאחר מכן חתך את הקורבן לחתיכות והכניס למקפיא. במהלך עשרת החודשים הבאים הוא טרף את הגופה. המשטרה עצרה את מייווס בדצמבר 2002. הם גילו בביתו גם קלטת וידאו של ההרג שבמהלכו ברנדס הבהיר את הסכמתו לאכילה. זה לא השיר הראשון שנכתב בהשראת המאורע המחריד. גם השיר "Mein Teil" (המנה שלי) של להקת "Rammstein" נכתב על אותו מקרה מזעזע.
את הקטע "Scary Little Green Men" אוזי כתב על חייזרים לאחר שצפה בתוכנית טלוויזיה. בשיר מתארח הגיטריסט Tom Morello, אשר מצליח להכניס את הטאצ' המיוחד שלו עם צלילי הגיטרה המכשפים. זהו קטע מלודי ויפיפה עם פזמון ממש קליט.
בשיר "It's A Raid" הזמר והראפר Post Malone, שהיווה את הטריגר להקלטת האלבום, מחזיר טובה לאוזי ומתארח בשיר, שהינו השיר השני באלבום בו מתארח גם הגיטריסט Tom Morello. זה אולי השיר הכי "עצבני" והכי מהיר באלבום ויש לכך סיבה טובה. אוזי ציין שהשיר הושפע מסיפור אמיתי שאירע במהלך הקלטת האלבום "Vol. 4" של Black" Sabbath". לאוזי היה ממש חם והוא לחץ על כפתור שחשב שמפעיל את מיזוג האוויר, אבל זה היה כפתור מצוקה שמיד הזעיק את המשטרה. במקום היו הרבה סמים ואוזי נכנס לפאניקה. הוא צרח "It's A Raid" וטס עם קערה מלאה בקוקאין לחדר האמבטיה שם הסניף כמות אדירה של החומר עד שהשוטרים הסתלקו מהמקום.
לסיכום, האלבום הזה לא יכול לעמוד באותה שורה עם אלבומיו הראשונים של אוזי משנות השמונים והתשעים, אבל הוא לבטח אחד מאלבומיו הגדולים של אוזי בשנות ה- 2000, אם לא הטוב שבהם.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט