Paradise Lost - Draconian Times

ב- 12 ליוני, 1995, "Paradise Lost" הוציאה את אלבומה החמישי "Draconian Times".

באמצע שנות ה-90, "Paradise Lost" כבר החלו לעבור משורשי הדת' / דום של אלבומים כמו "Gothic" ו- "Shades of God" לכיוון צליל מלודי ונגיש יותר. עם "Draconian Times", הם הצליחו למצוא את האיזון המושלם - לא בכך שהם נטשו את הכבדות, אלא בכך שהם הצליחות להלביש אותה בהוד והדר שחור. זה היה האלבום שבו הבריטון המחוספס של Nick Holmes התבגר והפך לכלי עוצמתי אם כי רגוע, שבו משפטי הגיטרה המלנכוליות של Gregor Mackintosh הפכו חיוניות לא פחות מהמילים עצמן, ושבו האווירה והרגש משלו בכיפה.

ההקלטה התקיימה באולפני Great Linford Manor ו- Ridge Farm, תחת ידיו המנוסות של המפיק Simon Efemey. ללהקה היה חזון מאוחד: לשלב את החושך והעבדות של המטאל עם הדרמה הסוחפת של הגות' ואפילו להוסיף נגיעות של רוק קלאסי. התוצאה הייתה יצירת מופת מלנכולית מלאה בטקסטורות של צלילים, לחנים הימנוניים ותהודה רגשית עמוקה.

האינטרו הרך של הפסנתר ב- "Enchantment" פותח את האלבום כמו מסך שעולה בתיאטרון אפלולי וספוג ערפל. כמו פתיח ליצירה מלכותית וגם מהורהרת, הקטע האייקוני הזה מציג בפנינו את התערובת המרהיבה של כאב מתייסר וכוח מתפרץ שמגדירים את האלבום.

אבל "Hallowed Land" ו- "The Last Time" הם המקומות שבהם "Draconian Times" באמת מתעורר לחיים. הראשון מרגיש כמו קינה לעולם גוסס, בעוד שהשני בולט כאחד השירים הזכורים ביותר של הלהקה - המנון טרגי שמאזן בין מלודיה לאיום, והוא עושה זאת בפרופורציה מושלמת.

הקטע הרביעי "Forever Failure" משמש כנראה כליבה הרגשית של האלבום. הוא כולל סמפולים של צ'ארלס מנסון, אווירה של מדיטציה אפלה, על סף קריסה פנימית ואכזבה, לצד ריף בלתי נשכח ופזמון חוסר תקווה שהולך ודועך.

השירים "Shadowkings" ו-"Elusive Cure" מעמיקים עוד יותר לכיוון טריטוריות גותיות, עם עוצמה שבוערת לאט לאט. הולמס שר כאן לא רק כסולן, אלא כאדם פצוע ופגוע על נושאים של ריקנות ואובדן קיומי.

מתקרבים לסיום עם "Yearn for Change" ו-"I See Your Face" שנושאים כמיהה גולמית שפורצת את גבולות המוזיקה, ומסיימים עם "Jaded" בשילוב מדהים של שבריריות ועוצמה, בדיוק מה שהאלבום הזה מייצג.

מעניין לציין ששיר בשם "Another Desire" נכתב במהלך ההקלטות לאלבום, אך לא יצא בסופו של דבר לאור, גם לא בהוצאות המחודשות.

מה שהופך את "Draconian Times" לכל כך אייקוני הוא לא רק כתיבת השירים - אלא הכנות הרגשית. זה אלבום שלא צועק כדי שישמעו אותו אלא מושך אותך בשקט אל תוך החושך שלו. מעריצי "Metallica", "The Sisters of Mercy", או אפילו "The Cure" יכלו למצוא כאן משהו שימשו אותם פנימה אל תוך היופי השחור הזה, וזה בדיוק מה שהופך את "Draconian Times" לאחד מאלבומי המטאל הנדירים שחוצים גבולות של ז'אנרים.

מבחינה מסחרית, האלבום היווה פריצת דרך עבור "Paradise Lost". הוא הגיע למקום ה-16 במצעד האלבומים הבריטי ועזר לבסס את הלהקה כמובילת תנועת הגות' מטאל. הוא נותר כיצירה הידועה והמהוללת ביותר של הלהקה, והוא מופיע ברשימות דירוג של האלבומים "הטובים ביותר של שנות ה-90", כמו גם כאלבום שהשפיע על אומנים רבים.

גם עשרות שנים לאחר מכן, "Draconian Times" נשמע עדיין נצחי. הוא לוכד את "Paradise Lost" בשיא יצירתי - מתעלת אופל, יופי וכאב אל תוך משהו אנושי ועמוק.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר