Paul McCartney - Pipes of Peace
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 31.10.1983
יש רגעים בחייו של אמן שבהם הוא משנה פאזה ומתבגר, תהליך שלא כל האמנים צולחים בהצלחה. בתחילת שנות ה-80 פול מקרטני הספיק לאבד את שותפו לכתיבת שירי "הביטלס", ג'ון לנון, אשר נרצח, והוא סיים את הפרק הרוקיסטי עם חברי להקת "Wings".
מקרטני, שהלך והתקרב לגיל 40, הבין שזה הזמן לשנות כיוון מוזיקלי. הוא החל לנטות לכיוון הסופט רוק והאר אנד בי, וכאשר נקרתה בדרכו ההזדמנות הראשונה לשת"פ מעניין, הוא ביצע את "Ebony and Ivory" יחד עם מוזיקאי לא פחות מוכשר ממנו, סטיבי וונדר.
מקרטני לא עצר שם, ועוד באותה השנה פרש את חסותו על זמר חדש/ישן שכולם כבר הכירו מחמישיית הג'קסונים, מייקל ג'קסון. ג'קסון, ששנת 1982 הפכה לשנת הפריצה שלו בעולם, זכה ליחס חברי מצד מקרטני.
"העבודה עם פול הייתה מאוד מרגשת ומצחיקה. היינו מספרים בדיחות אחד לשני, ופשוט נהנינו אחד מחברתו של השני", סיפר ג'קסון. אגב, אם תשאלו את מקרטני, הוא יספר לכם שהעבודה עם ג'קסון לא הייתה לעומק, ועדיין הוא נהנה מחברתו ונתן לו טיפ חשוב לחיים.
ערב אחד, כאשר התיישבו בני הזוג מקרטני לאכול יחד עם מייקל ג'קסון, פול הוציא חוברת שהציגה את כל השירים שיש לו זכויות עליהם, ונופף בה מול עיניו המשתאות של ג'קסון כשהוא אומר לו: "זו הדרך להרוויח הרבה כסף. בכל פעם שמישהו מקליט את אחד מהשירים האלה, או שמנגנים את השיר ברדיו, אני מקבל על כך כסף".
לאחר שמקרטני וג'קסון הקליטו יחד את "The Girl Is Mine" לאלבום "Thriller", הם הקליטו כמעט במקביל גם את "Say Say Say" לאלבום הסולו של מקרטני, "Pipes of Peace", שיצא ב-31 באוקטובר 1983.
ב-"Say Say Say" מתחנן ג'קסון לאהבתה של נערה שככל הנראה אינה ממש מחזירה לו אהבה. את הקליפ הבלתי נשכח, שבו מככבים בני הזוג מקרטני, ומקרטני וג'קסון מתפקדים כצמד קוסמים נוכלים, ביים בוב ג'יראלדי, שביים גם את הקליפ של "Beat It" של מייקל. את סאונד האלבום הנדס לא אחר מאשר ג'ף אמריק, מהנדס הסאונד של "הביטלס".
רוב שירי האלבום "Pipes of Peace" נכתבו והוקלטו זה מכבר, עוד במהלך ההקלטות לאלבום הקודם "Tug of War". "חשבתי להוציא אלבום כפול", סיפר מקרטני, "אבל חברת התקליטים חששה ללכת בכיוון כזה, ולכן חלק מהשירים שלא נכנסו ל-'Tug of War' מצאו את מקומם ב-'Pipes of Peace'". שני האלבומים הופקו על ידי ג'ורג' מרטין.
שיר הנושא, "Pipes of Peace", שנראה היום כל כך נאיבי, מדבר על עתיד העולם עבור ילדינו, כאשר המבוגרים נדרשים להראות לילדים שכל בני האדם הם אותו הדבר, וכולם שווים. אמירה קצת נאיבית, שאפשר להשוות ל-"Imagine" הלא פחות נאיבי של לנון. הקליפ של השיר משחזר את הפסקת האש ביום חג המולד ב-1914, שהתרחשה בין חיילי בעלות הברית לגרמנים בקו החזית המערבי במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בשיר "The Other Me" מקרטני מתמודד עם הפחדים שלו ועם האני האחר שקיים בו, שיכול להתפרש כיצר הרע.
השיר "So Bad" התחיל מאילתור משפחתי מסביב לפסנתר בבית משפחת מקרטני, כאשר מילות השיר מנסחות תחושה של ביטחון במי שאהוב על ידי קרובי משפחתו, גם אם הוא חווה אהבה נכזבת.
שיתוף פעולה נוסף בין מייקל לפול מופיע בשיר "The Man", שאת מילותיו המעורפלות הסביר מקרטני דרך עיניו של ג'קסון, המאמין ש-"The Man" הוא בעצם אלוהים.
אחד השירים שמקרטני הכי נהנה לכתוב היה "Average Person", המספר על דמות פיקטיבית בסגנון אלינור ריגבי. "מאוד נהניתי לחלום על דמות כלשהי ואז לכתוב את הסיפור של הדמות הזאת".
האלבום מסתיים בשיר האהבה "Through Our Love" של פול לאשתו לינדה, שאותה אהב במשך כמעט 30 שנה, עד לפטירתה באפריל 1998.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות