Paul McCartney and Wings - Band on the Run

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה -UK 30.11.73 / US 5.12.73

במבט היסטורי אל העבר תמיד יהיה רשום באותיות של קידוש לבנה שמה של יוקו אונו כסיבה המרכזית לפירוקה של רביעיית הפלאים מליברפול, "הביטלס".

כמובן שיוקו אונו היתה חתיכת טריגר, ואתגר רציני, אך במבט רחב יותר על המאורעות שהביאו לפירוק הלהקה נוכל למצוא סיבות נוספות, אחת מהן שנוטים לשכוח מעט הוא איש העסקים היהודי אלן קליין.

קליין שהפך למנהלם האישי של מוזיקאים רבים כונה "רובין הוד של המוזיקה הפופולרית" לאחר שהתחבב על יוצרים רבים כשהצליח לחלוב כספים מחברת התקליטים למען האומן בניהולו. אך בעניינם של "הביטלס" הפך קליין למנהלו של John Lennon, ובהמשך גם של George Harrison ו- Ringo Starr, רק Paul McCartney שלא בטח בקליין, העדיף למנות את חותנו לי איסטמן כמנהלו האישי.

שנים לאחר פירוק "הביטלס", יודה לנון לאחר שזרק את קליין מכל המדרגות כי מקרטני צדק כשהתרחק ממנו. ב-25 ביולי 1973 הפך George Harrison לאיש זועף מאד. הוא כתב צ'ק בסך מיליון ליש"ט לממשלת בריטניה כתשלום מס על הכנסות, לדבריהם, מהאלבום והסרט עם "Concert for Bangladesh", שנערך בשנת 1971.

לאחר תביעות הדדיות שהגישו חברי "הביטלס" כנגד אלן קליין, והוא כנגדם התחוור שכעת הוסר אחד המכשולים הגדולים ביותר לאיחוד מחדש שלהם, האם זה יקרה? והאם יש להם מה להציע יחדיו?

מקרטני מצמץ ראשון כשאמר בראיון: “הדבר היחידי שמנע מאתנו להתאחד הייתה האחיזה החוזית של קליין על השם של "הביטלס". כשהוא לא עומד בדרכנו יותר אין סיבה אמתית מדוע לא נתאחד שוב”.

אך כנראה שהיו סיבות נוספות כי הרעיון לא קרם עור וגידים, במקום להתחפר במחשבות של "מה אם" מקרטני החליט ללכת בענק עם להקתו הנוכחית "Wings", להקה שנבנתה בצלמו ובדמותו של מקרטני עם בת זוגתו לינדה על הקלידים וקולות הרקע, הגיטריסט דני ליין ("מודי בלוז"), המתופף דני סייבל, והגיטריסט הנרי מקאלך שהצטרף בהמשך.

מקרטני היה נחוש להקליט מחוץ לגבולות בריטניה. הוא ביקש ממשרדי "EMI" לקבל רשימה של כל אולפני ההקלטה שהיו להם ברחבי העולם על מנת שיוכל לבחור מקום מרתק לאלבומה השלישי של הלהקה "Band on the Run" שיצא ב- 30 לנובמבר 1973 בבריטניה וב- 5 לדצמבר 1973 בארה"ב.

מקרטני חיפש נוף פסטורלי ואקזוטי מצד אחד ומהצד השני להביא מוסיקה מעט אחרת עבור מעריצי הלהקה. הזוג מקרטני היה ידוע בחיבתו למוסיקה ג’מיקאנית, אך באלבום הראשון של "ווינגס" הקליט מקרטני שיר בסגנון אפריקני שהעיד על אהבתו לז'אנר, מקרטני האמין שהסטנדרט הגבוה של "EMI" נשמר בכל האולפנים שלהם ולכן הוא בחר ש"ווינגז" יקליטו בלאגוס בירת ניגריה, יעד מרגש עבורו ועבור הלהקה וודאי חשב לעצמו.

אך עוד לפני שנחתו בניגריה החלו התקלות והבעיות להצטבר. מקאלך וסייבל שהרגישו כסרח עודף בלהקה עזבו עוד לפני העלייה למטוס. דני ליין והמקרטנים אומנם הגיעו לאפריקה כשהם מחזקים את עצמם בטכנאי הסאונד של "הביטלס" ג'ף אמריק.

כשהגיעו ללאגוס חשכו עיניהם: האולפן של "EMI" היה רק בשלבי הקמה. והיה חסר בציוד בסיסי להקלטה הקונסולה לא עבדה, לא היו קירות אקוסטיים והאולפן היה ממוקם ליד מפעל רועש. תוסיפו לכך את העובדה שבהתחלה לא נמצא אפילו מיקרופון אחד לרפואה עד שמישהו גילה ארגז סגור בתוך ארון עם הציוד הנדרש.

בנוסף המוזיקאים המקומיים לא ששו לשתף איתם פעולה, הגדיל לעשות המוזיקאי הניגרי ממציא האפרוביט פלה קוטי שהגיע לאולפן להתרשם מההקלטות, והתעמת עם חברי הלהקה, תוך שהוא מאשים אותם בניסיון לגנוב את המוזיקה האפריקאית ואת הסאונד של לאגוס.

בהמשך נשדדו בני הזוג וכל חומרי ההקלטה שלהם שהם הכינו מבעוד מועד נגנבו, מה שאילץ את מקרטני לשחזר את השירים שכתב.

בסוף ספטמבר חוזרת הלהקה מניגריה ללונדון ההקלטות שנעשו בלאגוס במכונת הקלטה של 8 ערוצים, עוברות המרה למכונת 16 ערוצים חדישה. ועיבודים תזמורתיים מתווספים למה שהוקלט בניגריה על ידי טוני ויסקונטי המוכר היטב מעבודות ההפקה הנפלאות עם David Bowie.

האלבום נפתח בשיר הנושא "Band on the Run". פול כותב את השיר על התסכול המתמשך שלו מבעיות הסמים שהיו לו בשנת 1972, ובשל כך הצרות שרדפו אותו בגללן. פול נעזר במשפט שאמר פעם George Harrison באחת מישיבות אפל: “כולנו אסירים בדרך כלשהי…“. הוא כתב מטאפורה על אסיר שנשפט למאסר עולם בין ארבע קירות, ונשבע שאם ייצא אי פעם מכתליי בית הסוהר הוא יתרום את הכל לצדקה.

השיר השני "Jet" נכתב על שמו של סוס הפוני השחור שהיה בבעלותם של המקרטנים, כשהמשמעות הלירית מאחורי השיר מכוונת לחופש, פחות יד מכוונת והרבה דמיון חופשי כפי שבחר מקרטני לשיר הזה.

את השיר "Bluebird" כתב פול במהלך חופשה בג’מייקה ב- 1971. פול כתב בשיר על הציפור הכחולה שמייצגת את האהבה החופשית והניתוק מהכבלים הגשמיים.

בשיר הבא "Mrs. Vandenlit" מביא מקרטני את משנתו לפתרון הבעיות בחיים. הבריחה אל הטבע כי “מה הטעם בלדאוג?” את הגברת ואנדבליט לוקח פול בהשראת שמה של האמנית גלוריה ואנדרבליט ומשבש מעט את שמה. אין לה ממש תפקיד בשיר העידוד האופטימי הזה ופול הודה שלא ממש ידע הרבה על הגברת ואנדרבליט רק שהיא אדם עשיר.

השיר הבא "Let Me Roll It" נכתב על נושא שאפשר להבין מהשניה הראשונה, ולא, לא מדובר בחברות הוותיקה שלו עם לנון אלא בגלגול של ג'וינט.

באזור פברואר 1973, מבקרים חברי "ווינגז" במארקש שבמרוקו ומתאכסנים במלון ששמו בתרגום חופשי: “מקום מפלט” או בערבית: "Mamunia". אם לדייק המלון נקרא "sumptuous mamounia hotel" והוא נחשב לאחד המלונות היוקרתיים בעולם. עבור אדם כמו מקרטני, כל מילה או ביטוי יכולים לשמש השראה מצוינת כדי לכתוב שיר או מנגינה וכנראה שהפינוקים של המלון היוקרתי השפיעו על פול כמו גם האווירה בעיר מראקש.

בתחילת השנה כותב דני ליין את "No Words" שהיה ריתוך בין שני שירים שלו שפול מקרטני הציע לאחד ביניהם תוך כדי שהוא מוסיף כמה שורות שמשלימות את השיר. ביניהם את המשפט הקטן אבל החשוב מבחינתו של מקרטני - "It’s only me".

“הייתה לג’ון ולי איזו אי הסכמה על נושא כלשהו, ואני זוכר איך הוא הסיר את משקפי ה”סבתא” שלו. הניח אותם ואמר: ‘זה רק אני פול’. ואז הוא הרכיב אותם שוב והמשכנו לריב… הביטוי הזה ממשיך לחזור אליי כל הזמן. ‘זה רק אני’, הפך למנטרה שלי.

השיר "Picasso's Last Words" בו מנגן Ginger Baker על כלי הקשה, היה בעצם שיר שנכתב בבסיסו על דבר חסר משמעות לאחר שמקרטני פגש את השחקן דסטין הופמן על סט הצילומים של הסרט "Papillon", הופמן שלף מגזין שבו ראו את סיפור מותו של פבלו פיקאסו ואת המילים האחרונות והמפורסמות שלו "שתה לי, שתה לבריאותי. אתה יודע שאני לא יכול לשתות יותר." מקרטני החל לנגן שיר שהתבסס על המילים הללו במקום, מה שגרם להופמן לקרוא לאשתו: "תראי, הוא עושה את זה... הוא עושה את זה"

השיר שחותם את האלבום "Nineteen Hundred and Eighty-Five" הוא מעין נבואה אפוקליפטית, ויש הסוברים שהושפע מספרו של ג'ורג' אורוול "1984".

עטיפת האלבום צולמה באוסטרליי פארק במערב לונדון ע"י הצלם קלייב ארוסמית'. בתמונה אפשר לראות את לינדה מקרטני יחד עם דני ליין, מייקל פרקינסון, קני לינץ', ג'יימס קובורן, קלמנט פרויד, כריסטופר לי וג'ון קונטה לבושים כאסירים שנלכדו באור הזרקורים של זרקור בכלא.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!