Paul McCartney - McCartney

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 17.04.1970

ב- 20 לספטמבר 1969 הודיע John Lennon לחברי "הביטלס", שהוא מעוניין לפרוש. לבקשתו של אלן קליין, שותפם העסקי, הוא הסכים לדחות את ההכרזה הציבורית על פרישתו כדי לא לפגוע בהוצאת אלבומם האחרון "Let It Be".

בין Paul McCartney, ושלושת חברי הלהקה האחרים נוצר קרע על רקע מחלוקת בנושא מנהלה העתידי של הלהקה. לנון, האריסון וסטאר סברו כי אלן קליין, שנודע ביכולתו לחתום על חוזי הקלטה מוצלחים במיוחד עבור לקוחותיו ראוי לאמונם. מקרטני, לא בטח בקליין וסבר כי יש לבחור בחותנו, עורך-הדין לי איסטמן, ואחיו ג'ון או באדם אחר שאינו קליין.

המחלוקת הלכה והחריפה כאשר מקרטני סירב לצרף את חתימתו לחוזה ההקלטות החדש של "הביטלס", לחמש שנים נוספות. מקרטני חש נבגד במיוחד כאשר נודע לו כי לנון וקליין בחרו בשירותיו של המפיק המוזיקלי Phil Spector, שייצור אלבום חדש ל"ביטלס" מהחומרים הלא שלמים של הפרויקט "Get Back". הוא חש כי הבישול המחודש של השירים מעל בעקרונות שהיו מקובלים בלהקה, הוא ראה בכך נסיונות נקם קטנוניים מצידו של John Lennon.

בעקבות הפירוק ההולך ומתקרב של "הביטלס", נכנס מקרטני לדיכאון, והיה קרוב להתמוטטות עצבים. הוא הסתגר עם לינדה, רעייתו, ושתי בנותיהם בחווה שקנה בקמפבלטאון, סקוטלנד, והרבה לשתות לשכרה.

היעלמותו מעין התקשורת הביאה לתחיית גל השמועות והקונספירציות הרחב שטען שמקרטני כבר אינו בחיים, מה שהתברר כמובן כעורבא פרח, אך בינתיים הציקו לו כל מיני אנשי תקשורת שבאו לבדוק "הכצעקתה".

"כמעט היתה לי התמוטטות עצבים. אני מניח שהכאב מכל זה, האכזבה, והצער על אובדן הלהקה הנהדרת הזו, היה רב, כמעט והשתגעתי" סיפר מקרטני בראיון משנת 2001.

"כשהחיים מחלקים לך לימונים, תכין מהם לימונדה" אמר פעם הסופר האמריקאי דייל קרנגי. מהמצב הנפשי הקשה אליו נקלע, מקרטני יצר אלבום בכורה שיצא ב- 17.04.1970.

בעידודה של לינדה, הוא החל לתכנן את עתידו ללא "הביטלס", וכצעד ראשון, החל לכתוב שירים חדשים ולהשלים שירים שהחל בכתיבתם בתקופה מוקדמת יותר, חלקם בזמן הנסיעה של חברי "הביטלס" להודו ב 1968.

זמן קצר לפני חג המולד של 1969, חזרו מקרטני ומשפחתו לביתם שבשכונת סנט ג'ונס ווד שבלונדון, שם החל מקרטני להקליט את השירים לאלבום הבכורה שלו על טייפ זול בעל ארבעה ערוצים שהוא רכש ללא

מקרטני ניגן בכל כלי הנגינה באלבום, מגיטרות אקוסטיות וחשמליות ובס ועד קלידים, תופים וכלי הקשה שונים, כשלינדה מספקת קולות רקע בחלק מהשירים.

היה זה אלבום ביתי לא מבושל דיו, שנתפר בתפירה גסה, הכי רחוק מהעבודה המלוטשת של "הביטלס", מה שמצד אחד מייצר עליות, וירידות, ומצד שני מביא את המקרטני הכי אותנטי, וביתי שנוכל לקבל בכל הקריירה.

"זה היה חלום ישן שהתגשם. מרגע שהאלבום יצא אמרתי לעצמי, יום אחד באחת מהתכניות שאגיש אשתמש במנגינה הזאת כאות" סיפר השדרן, ועורך המוזיקה המוערך מנחם גרנית כשהוא מתייחס לקטע האינסטרומנטלי "Momma Miss America".

גרנית החל את דרכו ברדיו אי שם בשנת 1972 כטכנאי לאחר שחרורו מצה"ל. הוא נדד עם משפחתו לאוסטרליה כשהיה ילד בן 5, התחבר היטב למוזיקה הלועזית. כשחזר לארץ הוא לא שכח לשלב אותה לצד המוזיקה המקומית. כשהיה חייל יצא אלבום הבכורה של פול מקרטני, וטלטל את עולמו של מנחם הצעיר. באופן ששמור לעורכים שיודעים להפריד את המוץ מן התבן, הוא זיהה את היחודיות של הקטע האינסטרומנטלי החביב, והבטיח לעצמו שיום יבוא, והנעימה הזאת תהווה פתיח לתוכנית בהגשתו.

השנים עברו חלפו, וקול ישראל נסגר, ובמקומו נפתח התאגיד, האינטרנט שהפך למשוכלל פלט פיסות מידע בקצב של מכונת יריה אוטומטית. הרעיון ליצור תוכנית שתספר את סיפורו של אלבום מוזיקלי אחד בכל פעם קרמו עור וגידים. "אלבום לאי בודד" החלה את דרכה באוקטובר 2017, כאשר מנחם בדרכו הציורית, מוביל את המאזינים בין שביליו של אלבום קסום לשעת ערב של יום ראשון, הוא לא שכח כמובן את "Momma Miss America" שהפך לפתיח של התוכנית מיום היוולדה. היתה זו נעימה שסיפרה את סיפורו של האלבום כולו בפרק זמן של 4 דקות ו- 4 שניות. נעימה שחוברה לה יחדיו ממש במקרה משני שירים נפרדים. בתחילת הנעימה אפשר לשמוע את קולו של מהנדס הקול שמכריז "Rock n Roll Springtime Take 1", עדות לאחד משני השירים שחוברו להם יחדיו.

בין שביליו של האלבום אנחנו פוגשים מקרטני מבולבל, ופגיע מתמיד שנשען על אשתו, ומביע את אהבתו כלפיה בשירים "That Would Be Something" ו- "Maybe I'm Amazed", שני השירים היחידים שעמיתו ל"ביטלס", eorge Harrison העריך.

המילים לשיר "Every Night" משקפות את המצב הקשה איתו התמודד מקרטני בזמן כתיבת השיר, עם זאת, המילים משדרות אופטימיות מסוימת לעתיד. פול מקרטני כתב את השיר הזה במהלך חופשה ביוון. והוא מבליט את הדיכאון שהוא סבל ממנו לאחר הפרידה שלו מ"הביטלס".

טדי בוי ("Teddy Boy") היה מונח ששימש ברחבי בריטניה לתיאור גבר צעיר שנראה והתנהג כמו פאנקיסט. כל "הביטלס", וג'ון לנון בפרט, הואשמו בהיותם "טדי בויז" בימיה הראשונים של הלהקה. מקרטני כתב זאת במהלך שהותם של "הביטלס" בהודו במרץ 1968. בשנת 1970, מקרטני תיאר אותו כ"שיר נוסף שהתחלתי בהודו והשלמתי בסקוטלנד ובלונדון בהדרגה". הוא הוקלט במקור לסרט "Get Back", אך מאוחר יותר לא נעשה בו שימוש. השיר "מספר על ניכור משפחתי מאם אלמנה שמתאהבת מחדש.

שיר נוסף ונפלא הוא "Junk" המשלב מנגינה עדינה, ומתוחכמת עם מילים מלנכוליות שהושוו ל"אלינור ריגבי" של "הביטלס" כקינה לעבר, לדברים שהיו בעלי חשיבות והפכו לניתנים לויתור, לזבל שמושלך למגרש הגרוטאות ואין בו תועלת או צורך יותר. למרות העובדה שמתוארים חפצים דוממים, השיר רמז בעקיפין גם על פירוק "הביטלס". מקרטני כתב אותו בזמן ש"הביטלס" התארחו ברישיקש, הודו, ב-1968.

ב-25 במרץ, לאחר שגילה שקליין קבע לדחות את שחרורו של אלבום הבכורה שלו, קיבל מקרטני הבטחה מהאריסון, שאלבום הסולו שלו יצא לאור ב- 17 באפריל, כמתוכנן. המצב השתנה לאחר מכן, כאשר ספקטור דיווח שהעבודה על האלבום "Let It Be" כמעט הושלמה, כלומר ניתן להנפיק אותו במקביל להקרנת הבכורה העולמית של הסרט, שתוכננה ל- 28 באפריל, בניו יורק.

הפתרון המתבקש היה לתת קדימות לפרוייקט "Let It Be" שכלל "חבילת מולטימדיה". האריסון, ולנון כתבו אפוא למקרטני ב- 31 במרץ והורו ל- EMI, לדחות את האלבום שלו ל- 4 ביוני. במקום שחבר צוות יעביר את המכתב למקרטני, Ringo Starr החליט לקחת אותו אליו באופן אישי. רק שהוא לא תיאר לעצמו עד כמה היה מקרטני טעון כלפי חבריו.

"אמרתי לו לעוף החוצה" סיפר מקרטני שאיים עליו "אני אגמור אותך", אתה תשלם על זה!" האיום עשה את שלו, ו"הביטלס" נסוגו מהחלטתם, מקרטני יוציא את אלבום הבכורה שלו כשלושה שבועות לפני "Let It Be".

את עטיפת האלבום יצרה לינדה מקרטני והיא כוללת קערה של נוזל בצבע אדום דובדבן שהונח על קיר בצבע שמנת, ומוקף בדובדבנים אדומים.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר