ב- 21 למרץ 1983 שחררה "Pink Floyd" את האלבום "The Final Cut", וזה אכן היה "החיתוך הסופי" של ההרכב הקלאסי של "פינק פלויד".
למרות שכותרת האלבום נושאת בגאון את שם הלהקה, הרי שבפועל מדובר באלבום סולו של Roger Waters. רמז לכך ניתן למצוא כבר ממבט חטוף בעטיפה האחורית של האלבום בה נכתב (בתרגום חופשי): "החיתוך הסופי - רקוויאם לחלום פוסט-מלחמתי של רוג'רס ווטרס מבוצע ע"י הפינק פלויד – דייויד גילמור, ניק מייסון, רוג'ר ווטרס".
המציאות לא היתה רחוקה מכך. Rick Wright הקלידן פוטר על-ידי Waters עוד במהלך הקלטת האלבום "The Wall" והוחלף על-ידי שני קלידנים. Andy Bown על אורגן ההאמונד ו- Michael Kamen על הפסנתר. מייקל קיימן גם יפיק את האלבום יחד עם ווטרס והוא זה שאחראי לשילוב בין הקטעים הסימפוניים למוזיקת הרוק באלבום.
המתופף Nick Mason המופיע כביכול כחבר הלהקה על גב התקליט, לא ניגן כמעט באלבום ותרומתו התמצתה בעיקר באפקטים שמשולבים בהקלטות, כאשר גם אלה ממוחזרים ברובם מאפקטים בהם השתמשה הלהקה באלבומים הקודמים. הוא הוחלף על-ידי המתופף Andy Newmark - נגן סשנים מבוקש ומי שהיה חבר בהרכב Sly And The Family Stone.
כל רעיון או הצעה של David Gilmour נדחו על-ידי ווטרס, אשר שלט בפרויקט ביד רמה. גילמור גם נאלץ לוותר על הקרדיט המגיע לו כעוזר מפיק של האלבום. השתלטנות של ווטרס אפילו הובילה את גילמור לסנן מבין שפתיו משהו כמו: "אם תצטרך גיטריסט פשוט תתקשר...". למרות כל זאת, David Gilmour ישתתף בשירה יחד עם ווטרס בשיר "Not Now John" ויתרום כמה סולואים לפנתיאון, כמו שרק הוא יודע לעשות.
חרף כל מה שהזכרנו לעיל, עדיין מדובר באלבום טוב, במיוחד בהשוואה לאלבומי הסולו של ווטרס. גם נתוני המכירות לא היו רעים בכלל והאלבום זכה למעמד תקליט זהב בתוך חודש באנגליה ולמעמד פלטינה בתוך חודשיים בארה"ב.
מבחינת החומרים, מרביתם מהווים "שאריות" שנכתבו לאלבום "The Wall", אך לא מצאו את דרכם פנימה. הכוונה המקורית של Waters היתה לשחרר אלבום שייקרא "Spare Bricks" ואשר כשמו כן הוא, אלבום שישמש בית לאותן "לבנים" שנותרו לאחר בניית "החומה". האלבום היה אמור להתמקד באביו של Waters - אריק פלטשר ווטרס אשר נהרג בשנת 1944 בקרב ליד אנזיו באיטליה שהתקיים במהלך מלחמת העולם השניה. ווטרס לא זכה להכיר את אביו ובשלב מאוחר יותר נודע לו שהוא בכלל סירב מצפונית לצאת למלחמה.
ואולם, אז הגיעה מלחמת פוקלנד, מרגרט ת'אצ'ר יצאה להילחם בארגנטינה על פיסת אדמה במרחק 8,000 מייל מהבית, וזה הספיק כדי להטריף את Waters ולגרום לו לשנות את התוכנית המקורית. האלבום הזה הפך לאלבום אנטי מלחמתי ואפילו אנטי ממסדי ושלטוני. על מרכז הכוונת של ווטרס עמדה בעיקר מרגרט ת'אצ'ר, אך לא רק. האלבום מכוון נגד פוליטיקאים "שנואים" נוספים כמו ברז'נייב, גלטיירי, מקארת'י, ניקסון, רייגן ואיפלו מנחם בגין המוזכר בשני שירים מתוך האלבום.
למרות שאין מדובר באלבום קונספט מלא כמו "The Wall", עדיין לא ניתן ואפילו אסור להתייחס לכל שיר ושיר בו כקטע עצמאי ומנותק מהמכלול. אם "Tommy" הוגדרה כאופרת הרוק הראשונה, אז כנראה שהאלבום הזה מוגדר כרקוויאם הרוק הראשון – תפילת אשכבה רוק-קלאסית, שנעה בין תוכחה לאכזבה, בין כעס לכאב, בין זעם להשלמה עם האובדן.
(Photo: Soundandvision.com)
האלבום הזה הוא מעין מסע אליו Waters לוקח אותנו ולא לחינם השיר הראשון והאחרון בו נפתחים עם אפקט של מכונית חולפת. יש להתייחס לאלבום הזה כמכלול אחד ומומלץ מאוד לקרוא את המילים בכדי להיכנס לראשו של Waters ולהבין את ההקשר שעובר כחוט השני בין חלק גדול מהשירים, הגם שכאמור אין מדובר כאן באלבום קונספט במלוא מובן המילה. למרות שמבחינה מוזיקלית אין לכאורה הקשר בין הקטעים ואין מוטיב חוזר מהותי כמו באלבום "The Wall", הקשר הזה קיים בטקסטים שמתקשרים בין חלק מהשירים וכן באיזכורים מוזיקלים קטנים מהשיר הפותח שחוזרים בשני שירים נוספים מהאלבום.
המסע נפתח עם "The Post War Dream" ועם אפקט המכונית החולפת, כאשר ברקע נשמע קריין הטלוויזיה מדווח כי הספינה שתחליף את "Atlantic Conveyor" שטובעה במלחמת פוקלנד תיבנה ביפן. בשיר מתייחס Waters לישו, לאביו ולמרגרט ת'אצ'ר שמבחינתו אחראית לניפוצו של החלום והתקווה זוועות מלחמת העולם השניה לא יחזרו. כבר בשיר זה מורגשות ההשפעות הקלאסיות שהביא עימו Michael Kamen להפקה.
שיר הפתיחה מתחבר עם אפקט של חריקת דלת לרצועה השניה "Your Possible Pasts" - אאוטייק מהאלבום "The Wall". מילות השיר מוזכרות אפילו בסרט "החומה", כאשר פינק הגיבור מקריא מתוכן. שיר מאוד דינמי שנע בין בתים מלנכוליים לפזמונים זועמים וסולו אחד אלמותי של David Gilmour.
הקטע "One of the Few" הוא אחד מתוך שני הקצרים באלבום שהינו אאוטייק נוסף מהאלבום "The Wall" בו מככבת דמות המורה מהחומה, תותחן לשעבר שחזר מצולק לחיי האזרחות.
השיר השלישי מתחבר ל- "The Hero's Return" בו הגיבור מנסה לחיות עם הטראומה שלאחר המלחמה ולהתמודד עם אובדן חבריו לצוות. "The Gunner's Dream", אחד השירים השוברים והמרגשים באלבום, מתייחס לחלום ושברו. החלום על עולם נקי מעריצות, טרור ומלחמות לעומת המציאות הקשה. האלבום מתייחס גם לפיגועים של המחתרת האירית בהייד פארק בשנת 1982 והוא כולל את סולו הסקסופון השובר והמרסק והצרחה המפורסמת של Waters שפשוט מתפרק באיזור 4:15 וזועק את נשמתו החוצה.
הצד הראשון של הויניל מסתיים עם "Paranoid Eyes" ששוב מתייחס להתמודדות עם הטראומה שלאחר המלחמה ולניסיון להמשיך בחיים למרות הקשים, כאשר הגיבור מתואר כמתחבא כאן מאחורי עיניים פרנואידיות החוששות מלעג הסובבים. השיר מאוד מזכיר ברוחו ומתכתב מבחינה מוזיקלית עם כמה שירים מתוך "The Wall".
הצד השני של האלבום מתמודד רובו ככולו עם השפעות המלחמה. הוא נפתח עם אפקט שריקת הטיל שמלווה אותנו עד הפיצוץ בשיר "Get Your Filthy Hands Off My Desert". זה השיר הקצר ביותר באלבום בו מוזכרים ברז'נייב ואפגניסטן, מנחם בגין וביירות וכמובן מרגרט תאצ'ר. השיר מסתיים עם מלודיה ווקאלית שמאזכרת את המלודיה בשיר "The Post War Dream" החל מדקה 1:03.
משם אנחנו נישאים על כנפי קולות הפסנתר וכלי המיתר אל השיר "The Fletcher Memorial Home", עוד אחד מהשירים המרגשים והשוברים באלבום, במיוחד בקטע הסולו ההורס של David Gilmour. זה סוג של "אני מאשים" מוסיקלי של Waters המופנה כלפי מנהיגי העולם, דרכו הוא מביע את התיעוב שלו מהם, על רצונם לגרום למלחמות ולהרס רק מתוך שיקולי אגו וצרכים פוליטיים.
אנחנו עוברים ל- "Southampton Dock" שמספר על המזח המפורסם בזמן מלחמת העולם השנייה, שם נפרדו בני המשפחה מהחיילים הנשלחים לחזית. זה שיר עם השפעות פולק ברורות, סגנון שפינק פלויד לא ביקרה במחוזותיו מאז ראשית שנות השבעים. יש בו שוב איזכור למלודיה "The Post War Dream" החל מדקה 1:11.
הקטע הבא הוא שיר הנושא "The Final Cut". זהו ללא ספק אחד השירים היפים באלבום, לא מעט בזכות הקטע שלאחר יריית הרובה בדקה 1:18, שמאוד מזכיר לנו קטע מהשיר "Comfortably Numb" מהאלבום הקודם. אין פלא שמדובר בעוד אאוטייק מהאלבום המופתי ההוא. מלודיה פשוטה וחודרת שמשתלבת באופן מושלם עם מילות השיר, המדברות על אדם מבודד, דחוי ומדוכא שלקראת סיום השיר אפילו חושב על התאבדות, אך אין לו את האומץ לבצע את "החיתוך הסופי".
הקטע החמישי בצד השני "Not Now John" הוא הקצבי ביותר באלבום והוא היחיד בו David Gilmour שר יחד עם Waters כאשר כל אחד מהם מגלם דמות שונה המספרת את הסיפור. השיר כולל איזכור מלודי מהשיר "One of the Few" כאשר בקטע זה של השיר שהינו שקט יותר ווטרס הוא הזמר. האפ ביט והדרייב של השיר מזכיר לנו את "Young Lust" מהחומה. זה הסינגל היחיד ששוחרר מהאלבום וגם הוא עוסק במלחמה, תאוות בצע ושחיתות.
האלבום נחתם כמו שנפתח עם אפקט המכונית הנוסעת שפותח את השיר "Two Suns in the Sunset", בו מביע Waters את חששו משואה גרעינית, כאשר השמש השנייה בשקיעה הינה למעשה "הפטרייה" הנוצרת לאחר הטלת פצצה גרעינית. השיר הזה כולל משקלים א-סימטרים וחילופי מקצבים תכופים ולכן בשל המורכבות מי שניגן כאן על התופים היה Andy Newmark, זאת בדומה לשיר "Mother" מהאלבום "The Wall", שם זה שביצע את תפקידי התופים היה המתופף Jeff Porcaro.
האלבום לווה בסרט קצרצר באורך 19 דקות אשר כולל ארבעה וידאו קליפים לשירים "The Gunner's Dream", "The Final Cut", "Not Now John" ו- "The Fletcher Memorial Home". הסרט בוים על ידי גיסו של Waters והשחקן הראשי בו הוא אותו שחקן ששיחק את המורה בסרט "The Wall". התותחן לשעבר שלחם במלחמת העולם השניה והפך למורה אלים, יושב בסלון וצופה בטלוויזיה יחד עם אשתו מסרט "החומה", ומתייסר נוכח דיווח החדשות על חיילים החוזרים מהמלחמה כאשר בנו לא נמצא ביניהם.
לינק לסרט: לחצו כאן.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט