Queen - Live Killers

ב- 22 ליוני, 1979, "Queen" הוציאה את אלבום ההופעה הרשמי הראשון שלה, "Live Killers".

אלבום ההופעה הכפול הזה תופס את הלהקה בשיא כוחה על הבמה בסוף שנות ה-70 - ראוותני, זועם ומלא בתיאטרליות שרק Freddie Mercury יכול היה לספק.

האלבום הוקלט במועדים שונים של הופעות הלהקה באירופה, במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Jazz" שלהם והוא משקף להקה שכבר הפכה לכוח על דומיננטי על הבמה, בדרכה למופעי האצטדיונים האדירים של שנות ה-80. "Queen" הפיקו את האלבום בעצמם, ועבדו על המיקסים במינכן. למרות עריכה אינטנסיבית ותיקוני אוברדאבים רבים, האלבום שומר עדיין על תחושה של הופעה חיה רציפה ושלמה, כאשר רעשי הקהל, קטעי הביניים המדוברים של Freddie Mercury וצווחות הגיטרה של הגיטריסט Brian May נותרים כמעט ללא פגע.

האלבום "Live Killers" לוכד את האנרגיה הגולמית של "Queen" בסביבתם הטבעית - על הבמה. אך הוא גם משך תגובות מעורבות מצד מעריצים ומבקרים כאחד. בעוד שהאלבום מדגיש את המוזיקליות המדהימה של הלהקה, את האנרגיה המחשמלת על הבמה ואת השירה הממגנטת של מרקורי, העריכה המאסיבית והפקת הסאונד ספגו ביקורות מכל עבר. למרות פגמים אלה, האלבום נותר פופולרי בקרב המעריצים - מסמך חיוני של "קווין" בשנות השיא של סיבובי ההופעות שלהם.

האלבום נפתח בגרסה המהירה של "We Will Rock You", שנלקחה במקור מ- "News of the World". בניגוד לרקיעה האיטית האייקונית של גרסת האולפן, הביצוע החי הזה נפיץ ומושפע מפאנק - פשוט, קצר, חד ומתריס.

משם, "Let Me Entertain You", שהופיע במקור באלבום "Jazz", שומר על המומנטום הגבוה עם דגש על הגיטרה החורכת של Brian May. צמד שירי פתיחה אולטימטיבי להופעות ולו רק בשל שמות השירים, לא רק. Roger Taylor פורץ דרך הקצב, בעוד שמרקורי מוביל את השיר עם היוהרה הכל-כך מוכרת ומוצדקת שלו.

אחריו, "Death on Two Legs", שיר הפתיחה החריף של "A Night At The Opera", מגיע עם אפילו עוד יותר ארסיות מאשר גרסת המקור. הוא מתחיל במילות ההגשה המצונזרות והזועמות של מרקורי, המתייחסת למנהל המפוטר שלהם: "This is about a dirty, nasty old man, we call him motherfucker, you know what motherfucker means?" שכוסה בסדרה של צפצופים מצנזרים, מה שמוסיף גם מיסטיקה וגם מתח מרדני לגרסת ההופעה. השיר זורם למחרוזת הכוללת את "Killer Queen", "Bicycle Race", "I’m in Love with My Car" עם Roger Taylor כסולן, ו- "Get Down, Make Love" - ​​שירים הלקוחים בהתאמה מ-"Sheer Heart Attack", "Jazz" ו- "News of the World". פורמט המחרוזת מפיח חיים חדשים בשירים, עם מעברים משתנים ונגינה כבדה יותר.

אנחנו ממשיכים עם "You're My Best Friend" שלקוח מתוך "A Night At The Opera". תוספת מקסימה לרשימת השירים וביצוע חי נדיר עם מרקורי בפסנתר ובשירה, לשיר שנכתב על-ידי הבסיסט John Deacon.

השיר "Now I'm Here", במקור מהאלבום "Sheer Heart Attack", שופע אינטנסיביות בהופעה חיה, כאשר קטעי השירה והריפים הכבדים שלו פוגעים חזק, עוד יותר, מול קהל.

טוב, זה אולי אחד הביצועים הגדולים בהופעה אבר... "Love of My Life" הוא מרכז העוצמה הרגשית של האלבום. גרסה מינימליסטית, אייקונית ואלמותית, שונה לחלוטין מגרסת האולפן של "A Night At The Opera", המובלת על-ידי גיטרה אקוסטית בעלת 12 המיתרים של Brian May וההגשה העדינה של Freddie Mercury. אבל הקסם האמיתי קורה כשהקהל מצטרף - פרדי צועד אחורה ונותן לקהל לשיר שורות שלמות, ובכך הופך את השיר לרגע משותף ונצחי של יופי ואחדות. זו לא רק הופעה - זהו איחוד, ואחת הדוגמאות החזקות ביותר לקשר בין "קווין" למעריציה - בין להקה לקהל שלה.

הקו האקוסטי ממשיך עם "'39", גם הוא מתוך "A Night At The Opera", שמספק שינוי קצב מפתיע ומרגש. Brian May ממשיך כאן עם האקוסטית בת 12 מיתרים ו- Roger Taylor יורד מהסט ואוחז בתוף מרים. הגרסה החיה הזו מוסיפה קסם סיפורי שמעמיק את אופיו של השיר, בהשראת פולק, ממש כמו מסע בזמן.

בהמשך מגיע "Don’t Stop Me Now", מתוך "Jazz", עם גוון קולי מעט יותר מחוספס מגרסת האלבום, אך הוא עדיין שומר על הניצוץ הקצבי והסוחף שלא ניתן לעמוד בפניו.

הגרסה המורחבת של "Brighton Rock", במקור מ- "Sheer Heart Attack", נמתחת לקטע בן 12 דקות והופכת לכלי במגרש המשחקים של התופים של Roger Taylor והגיטרה של Brian May. הסולו שלו נמתח לאודיסיאה אטמוספרית רב-שכבתית של אפקטים, דיליי, טאפינג והרמוניה שהופכים את השיר למשהו אחר לחלוטין.

הצד האחרון של האלבום הכפול הזה מספק פרץ אנרגיה בלתי פוסק. הוא מתחיל עם "Bohemian Rhapsody", שעבר עיצוב מחדש דרמטי שהתאים אותו לבמה, עם מעברים חלקים בין קטעי הבלדה, האופרה והרוק. משם הכל זורם ל- "Tie Your Mother Down" הסוער ול- "Sheer Heart Attack" הקדחתני, שניהם מוגשים במהירות, בעוצמה ובווליום עז. הסט מגיע לשיאו בהמנון (הפעם במהירות המקורית האיטית יותר) "We Will Rock You" ועם ההמנון הנצחי "We Are the Champions". האלבום וההופעה מסתיימים בפרידה "המלכותית", הטקסית והאייקונית של מרקורי עם "God Save the Queen".

האלבום "Live Killers"" זכה להצלחה מסחרית, הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים הבריטי ולמעמד פעמיים פלטינה בארה"ב. למרות שהמבקרים היו חלוקים בדעתם בעוד שחלקם ציינו לרעה את איכות הסאונד והעריכה - המעריצים אימצו את האלבום הזה כתמונה אנרגטית והיסטורית של הלהקה בשיא תהילתה בתקופת הרוק הטהור שלה. במהלך השנים, האלבום הזה זכה להערכה מחודשת כחלק חיוני בהיסטוריה של "קווין", במיוחד משום שרבים מהעיבודים החיים שבו שונים באופן משמעותי מגרסאות האולפן ומוכיחים את עליונותה של הלהקה על הבמה.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר