top of page

Queen - News of the World

ב- 28 לאוקטובר 1977 שחררה "Queen" את אלבום האולפן השישי שלה "News of the World".



האלבום ציין מעבר חד מהרוק הסימפוני והפרוגרסיבי באלבומים הקודמים לרוק בסיסי ופשוט.


עם עליית הפאנק רוק בבריטניה ובעיקר ההצלחה של להקות כמו ה- "Sex Pistols", הבינה הלהקה שהיא צריכה להשתנות עם הזרם ולקחה החלטה מודעת לדבוק בספונטנית ולשנות את הסגנון המוזיקלי לרוק בסיסי ופשוט יותר, עם הפקה כמה שיותר מינימליסטית.


הלהקה נכנסת לאולפני "Sarm West" ו- "Wessex" בלונדון להקלטת האלבום. באותו זמן בדיוק הקליטה ה- "Sex Pistols" באולפני "Wessex" את אלבומה "Never Mind the Bollocks, Here's the Sex Pistols", אשר בתזמון מדהים גם שוחרר בסופו של דבר באותו היום בדיוק. השכנות הזאת של קווין לחלוצת הפאנק-רוק הביאה למפגשים מוזרים בין חברי שתי הלהקות, והידוע בהם הוא המפגש בין Freddie Mercury וסיד וישס שעקץ את פרדי ושאל האם הוא הצליח כבר להביא את ה"בלט" להמונים. פרדי כמובן לא נשאר חייב ובמהלך ראיון NME כינה את סיד וישס "Simon Ferocious" וענה כי הוא והלהקה עושה כמיטב יכולתם (להביא את הבלט להמונים).


החומר לאלבום אקלקטי ומגוון יותר והוא נע בין מגוון של סגנונות מוזיקליים, החל מרוק איצטדיונים בשירים האלמותיים "We Will Rock You" ו- "We Are the Champions", דרך הפאנק-רוק של השיר "Sheer Heart Attack" ובלוז רוק בשיר "Sleeping on the Sidewalk" ועד השפעות של Fאנק ("Get Down, Make Love"), ג'אז (My Melancholy" Blues") ואפילו לטיני ("Who Needs You").


הגיוון הזה משתקף גם מבחינת חלוקת הכתיבה בין חברי הלהקה ויש בו תרומה גדולה יותר של Roger Taylor ו- John Deacon אשר כתבו כל אחד שני שירים לאלבום.


האלבום כולל שניים מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה:


שיר הפתיחה "We Will Rock You" נכתב על-ידי Brian May בעקבות חלום שחלם. הוא זכר שבאחת ההופעות של הלהקה הקהל שר את ההמנון של קבוצת הכדורגל ליברפול "You'll Never Walk Alone" הוא הלך לישון תוך כדי הרהור מה יכול לגרום לקהל להשתתף באופן פעיל במהלך נגינת השיר בהופעות. בבוקר המחרת הוא קם כשבראשו הרעיון למקצב שיגרום לקהל לרקוע ברגליים ולמחוא כפיים יחד עם הלהקה. מיי חשב על מקצב פשוט 4/4 שחולק באופן הבא: רקיעה, רקיעה, מחיאת כף, הפסקה. כמה פשוט ככה מדהים ! כי השיר הזה יהפוך לאחד משירי איצטדיונים הגדולים בכל הזמנים.


מיד אחריו מגיע עוד להיט איצטיונים ענק - "We Are the Champions" שנכתב על ידי Freddie Mercury עוד בשנת 1975. באופן מדהים גם מרקורי טען שחשב על כדורגל כשכתב את השיר. משהו שהמעריצים יוכלו להתחבר אליו. הוא קרא לשיר הזה הגירסה שלי ל- "I Did It My Way".


אגב, השיר נבחר כשיר הקליט ביותר בעולם. אנחנו לא מחרטטים זה נקבע באופן מדעי. עוד על כך, קראו כאן:


שירים מעניינים נוספים מהאלבום:


השיר השלישי "Sheer Heart Attack" שהינו שיר פאנק-רוק טהור שנכתב עוד בשנת 1974 והיה אמור להיכלל באלבום הנושא את אותו השם אך הלהקה לא סיימה את הכתיבה שלו. בגירסת הדמו טיילור שר את כל השיר, אך הלהקה החליטה שפרדי ישיר את הבית וטיילור רק את הפזמון. Roger Taylor שגם כתב את השיר מנגן כאן גם על בס וגיטרת קצב.


הרצועה "All Dead, All Dead" נכתבה ומושרת על-ידי Brian May שגם מנגן כאן על פסנתר. מיי אישר שהשיר נכתב בעקבות מותו של החתול שלו.


הקטע "Spread Your Wings" נכתב על-ידי John Deacon אך מרקורי מנגן בו על הפסנתר. מעניין לציין שזהו אחד השירים היחידים של קווין ללא קולות רקע.


הקטע "Fight from the Inside" שכתב Roger Taylor, אשר גם שר ומנגן בו כמעט על כל הכלים כולל גיטרה לצידו של Brian May. זה אחד השירים ש- Slash ציין שהוא הושפע מאוד מהריפים שמנוגנים בו.


השיר "Get Down, Make Love" שפותח את צידו השני של הויניל נכתב על-ידי Freddie Mercury. מעניין לציין שהסאונד הפסיכדלי שנשמע במהלך השיר (החל מדקה 2:35 לערך) אינו תוצאה של סינתסייזרים אלא של גיטרת ה- "Red Special" של Brian May שמחוברת לאפקט אלקטרו-הרמוניקס.


השיר "Sleeping on the Sidewalk" נכתב ומושר על-ידי Brian May הוא השיר היחידי בקטלוג של הלהקה שהוקלט בטייק אחד (למעט השירה). הוכחה לכך ניתן למצוא בכמה פספוסים בנגינה של John Deacon ובצחוק של Brian May בסוף השיר. השיר לא כולל שום תרומה של מרקורי אבל הוא שר אותו בהופעות.


הקטע Who Needs You שונה קצת בנוף של קווין. הוא נכתב על-ידי John Deacon שמנגן כאן יחד עם Brian May על גיטרה ספרדית, מיי מנגן גם על מרקס ומרקורי על Cowebell.


הרצועה הלפני אחרונה באלבום "It's Late" נכתבה על-ידי Brian May והיא גם הסינגל האחרון ששוחרר מהאלבום. ניתן לשמוע את Brian May נגן כאן בטכניקת טאפינג שתתפרסם מאוחר יותר מנגינתו של הגיטריסט Eddie Van Halen ומשתקפת כבר באלבום הבכורה של "Van Halen" שיצא ארבעה חודשים לאחר מכן. ההיסטוריה מוכיחה שמיי עשה זאת קודם, והיו עוד שעשו את זה גם לפני וביניהם Steve Hackett של "ג'נסיס". אגב, השיר הזה היה אחד האהובים על Kurt Cobain.


וכמובן קטע הסיום הג'אזי ששמו מתייחס בכלל לבלוז - "My Melancholy Blues". בשיר שנכתב והולחן על-ידי מרקורי הוא מתמודד עם התהילה ומה שהיא מביאה. שיר אישי וחושפני, שאין בו גיטרות או קולות רקע. שיר מושלם לחתום איתו את האלבום במדהים הזה. אגב, אנחנו ממליצים על הביצועים של שירים מהאלבום הזה בהקלטות מה- BBC Sessions, במיוחד השיר הזה שכולל סולו של Brian May שלא קיים באלבום (אמרנו אין גיטרות). הקשיבו כאן:


שמו של האלבום הגיע משם של עיתון שיצא באנגליה. העטיפה הושפעה מגליון אוקטובר 1953 של מגזין המדע הבדיוני "Astounding Science Fiction", כאשר דמות האיש שמחזיק הרובוט הוחלפו בדמויות של חברי הלהקה. Roger Taylor החזיק בעותק של המגזין ומאוד אהב את התמונה. הוא פנה למאייר Frank Kelly Freas שצייר את שער הגיליון וביקש ממנו רשות לעשות שימוש בתמונה לאלבום של הלהקה. הוא הסכים והחליף את דמות האיש המת בדמויות חברי הלהקה. מאוחר יותר לרובוט ניתן גם השם "פרנק".


זה אחד האלבומים המוצלחים ביותר של קווין והנמכר ביותר שלה בארה"ב יחד עם האלבום "The Game".


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Commenti


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page