• FaceOff - עימות חזיתי

Queensryche - Empire

ב- 20 לאוגוסט 1990 שוחרר "Empire" אלבום האולפן הרביעי של Queensryche.



זה אלבום הפריצה של הלהקה למיינסטרים, שהינו גם האלבום הנמכר ביותר שלה.


מהאלבום הכפול הזה שוחררו 5 סינגלים מצליחים ובראשם "Silent Lucidity" אשר אף זיכה את הלהקה בשתי מועמדויות לפרס גראמי.


האלבום הופק על-ידי Peter Collins אשר היה אחראי על הפקת ארבעה אלבומים של להקת "Rush" במהלך שנות השמונים והתשעים.


קולינס הפיק אומנם גם את האלבום הקודם של הלהקה יצירת המופת "Operation: Mindcrime", אך הפעם זה היה כבר סיפור שונה בתכלית. קולינס וחברי הלהקה פירקו את ה- DNA של האלבום הקודם לגורמים, הפרידו את הפרוגרסיב מהמטאל, הוסיפו להארד רוק קורט של "סופט" ובקיצור הפרידו בין "המלכה" ל- "רייך".


לאלו מבינכם שחיו את הלהקה בזמן אמת וליוו את ההתפתחות המוזיקלית שלה עוד מראשית שנות השמונים, האלבום הזה התקבל לבטח בתדהמה. אם יש איזה מוקד להשוואה, אז האלבום הזה היווה לקווינסרייך את מה שהאלבום השחור היה עבור "Metallica". מצד אחד אלבום פריצה שחשף אותה לקהל גדול, מצד שני איבוד של הקו המוזיקלי שאפיין אותה והגיע לשיאו באלבום הקודם וגם נטישה של חלק מהמעריצים הוותיקים לטובת חדשים שהגיעו בחסות הפריצה למיינסטרים.


שלא תבינו לא נכון, "Queensryche" תמיד ידעה להתנסות בסגנונות שונים, היא לא נולדה כלהקת פרוג מטאל ובין היתר האלבום "Rage for Order" ששחררה בשנת 1984 יוכיח זאת. אבל באלבום הזה "Queensryche" עשתה את הצעד הכי אמיץ שלה, לקחה את זה הכי רחוק שאפשר והוציאה תחת ידה אלבום שהמילה "מסחרי" זועקת מכל תו ותו שלו.


את השינוי ניתן לשמוע כבר משיר הפתיחה "Best I Can". אינטרו הקלידים שפותח אותו, שטיחי הסינתסייזר עליו מנגן הגיטריסט Chris DeGarmo שמרפדים את ריף הגיטרה וקולות הרקע המקהלתיים לא מותירים מקום לספק בדבר השינוי בקו המוזיקלי. השיר שנכתב על אנשים עם מוגבלות והנחישות שלהם בהשגת המטרות היה גם הסינגל השלישי ששוחרר מתוך האלבום.


ועם כל זאת, זה אלבום אהוב עלינו של הלהקה. אין ספק שהלהקה נמצאת כאן בשיאה מבחינת יכולת כתיבה וביצוע, גם אם אלו לא מורכבים בהשוואה לאלבום הקודם "Operation: Mindcrime". הסינכרון בין כל חברי הלהקה מושלם, בעיקר של שני הגיטריסטים Chris DeGarmo ו- Michael Wilton, אשר משלימים זה את זה וחולקים ביניהם את הסולואים, עם יתרון קל ל- Chris DeGarmo המדהים.


שירים כמו "Jet City Woman" שנכתב על ידי הזמר Geoff Tate לבת זוגו שהייתה אז דיילת, Della Brown” עם הבס הFאנקי של Eddie Jackson שנמתח על יותר מ- 7 דקות ומספר על אישה שיש לה הכל, אבל בסופו של דבר גומרת בתחתית, “(Another Rainy Night (Without You” שנכתב על-ידי Tate בהשראת סיאטל, עיר המוצא של הלהקה, שיר הנושא "Empire" עם הריף הסוחף, "Anybody Listening?" הממיס וכמובן "Silent Lucidity" המושלם עם עיבוד כלי המיתר של Michael Kamen, שמשום מה מזכיר לנו את פינק פלויד, כל אלה ועוד אינם מותירים מקום לספק. מדובר באלבום טוב שבהחלט שווה להשקיע בו.


אז אם אתם עדיין לא מכירים או סתם מעוניינים להיזכר ביופי הטהור הזה, כנסו לאחד מהלינקים ותגבירו: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!