ב- 3 למאי 1988 הוציאה "Queensrÿche" את אלבומה השלישי "Operation: Mindcrime".
האלבום שיצא בשנת 1988 נחשב לאחד מהאלבומים הגדולים במטאל ומדורג במקום ה- 34 ברשימת המגזין "Kerrang" של אלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים ובמקום ה- 42 ברשימת "Classic Rock" לאלבומי הרוק הגדולים בכל הזמנים.
זה אחד מהאלבומים הכי יצירתיים במטאל, עם יכולת כתיבה וביצוע ברמות הכי גבוהות שידע הזאנר. אלבום שהשפיע רבות על להקות רבות מתחום הפרוג מטאל ובינהם "Dream Theater", ואנחנו אפילו נעז ונאמר שלולא האלבום הזה כנראה שהאלבום "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory" לא היה קורה.
האלבום הזה היווה קפיצת מדרגה אדירה מהאלבום הקודם של הלהקה "Rage for Order" אשר שוחרר שנתיים קודם לכן. רמת המורכבות והתיחכום בכתיבה של Chris DeGarmo, Geoff Tate ו- Michael Wilton שואפת כאן לגאונות. יכולת הביצוע והנגינה של הצמד DeGarmo ו- Wilton הגיעה כאן לסינכרון מושלם ו- Geoff Tate מוכיח כאן שהוא אחד הזמרים הגדולים של התקופה.
האלבום הופק על-ידי Peter Collins שעבד עם "Gary Moore, "Rush", Alice Cooper, "Bon Jovi ועוד.
זהו אלבום קונספט ואופרת רוק, המגולל את סיפורו של Nikki, מכור לסמים, שמגויס על-ידי קבוצה מהפכנית להתנקש במנהיגים פוליטיים.
האלבום משאיל לא מעט רעיונות מהאלבום "החומה" של פינק פלויד הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת סיפור העלילה, כאשר בשני המקרים הגיבור מכור לסמים, בהזיות קשות ונמצא על סף איבוד דעתו.
האלבום נפתח עם "I Remember Now" - המבוא לעלילה, בו ניקי נמצא בבית חולים, במצב כמעט קטטוני, כשהוא אינו מסוגל להיזכר בשום דבר פרט מעברו. אבל פתאום, הזיכרונות מתחילים להציף אותו...
משם אנחנו עוברים לקטע "Anarchy-X" שהינו קטע אינסטרומנטלי שנועד להכניס את המאזין לאווירת הסיפור, אשר מתחיל מיד אחר כך עם "Revolution Calling". ניקי מתחיל להיזכר כיצד כמכור להירואין וכאדם מתוסכל בחברה המושחתת, הצבועה וחסרת השוויון הכלכלי, הוא הושפע להצטרף לארגון סודי לכאורה, שמטרתו, כביכול, ליצור מהפכה פוליטית. בראש הארגון "המסתורי" עומד "Doctor-X” המניפולטור הרשע שמגייס את ניקי לבצע עבורו חיסולים פוליטים תוך שהוא שולט בו באמצעות שילוב של היפנוזה, שטיפת מח ומנות של סם ההירואין לו הוא מכור.
בשיר הנושא של אלבום הקונספט - "Operation: Mindcrime”, מוסבר כיצד כל פעם בה Doctor-X עושה שימוש במילה "Mindcrime" ניקי הופך מיד ל"בובה" שלו ומבצע כל פקודה שלו.
בקטע “Speake” אנו רואים כיצד האגו והדבקות של ניקי במטרות של ד"ר איקס גדלות, ככל שהוא תופס מקום משמעותי יותר בארגון שלו.
ברצועה "Spreading the Disease” אחד ממקורביו של ד"ר איקס, כומר מושחת בשם "Father William", מציע לניקי את שירותיה של ילדה זונה שהפכה לנזירה בשם "Sister Mary".
בקטע “The Mission” ניקי מתחיל לתהות מהי האג'נדה האמיתיתי של ד"ר איקס.
הצד השני של הויניל נפתח בשיר "Suite Sister Mary" בו ד"ר איקס מבחין באיום פוטנציאלי שיכולה מרי להוות והוא פוקד על ניקי להרוג אותה ואת הכומר. ניקי הולך לכנסייה של מרי והורג את הכומר, אבל לאחר עימות עם מרי, הוא אינו מציית לפקודה לרצוח אותה.
בשיר הבא "The Needle Lies" אהבתו של ניקי למרי גורמת לו להחליט לעזוב את הארגון יחד איתה. ניקי הולך לד"ר איקס לספר לו שהוא רוצה לצאת מהארגון, אך ד"ר איקס מזכיר לו שהוא מכור להירואין וכי הוא תלוי באספקת המנה היומית שלו.
משם אנחנו עוברים לקטע "Electric Requiem" בו ניקי עוזב את ד"ר איקס מבולבל ולא בטוח בדרכו, הוא שב למרי ומוצא אותה מתה.
בקטע "Breaking the Silence" ניקי אינו יכול להתמודד עוד עם האובדן ועם האפשרות שהוא עצמו הרג את מרי בלי לדעת בכלל, עד כי הוא מתחיל לאבד את שפיותו ורץ ברחובות כשהוא קורא בשמה.
ברצועה הבאה "I Don't Believe in Love" המשטרה מגיעה ועוצרת את ניקי. בחיפוש נמצא עליו אקדח, הוא נלקח למעצר בחשד לרצח של מרי ולרציחות שהוא עשה עבור ד"ר איקס.
הקטע "Waiting for 22" הינו קטע אינסטרומנטלי המהווה מבוא לרצועה “My Empty Room”, בה מסופר כיצד ניקי סובל מאובדן זיכרון כמעט מוחלט ומאושפז בבית חולים לחולי נפש, שם הוא משחזר במוחו את רגעיו האחרונים עם מרי.
בקטע הסיום של יצירת המופת "Eyes of a Stranger", מסתיים ה"פלאשבק" בו התחילה העלילה. אנחנו חוזרים להווה, לבית החולים, לתחילת הסיפור. ניקי הצליח להחזיר לעצמו את הזיכרון, אבל עכשיו הוא בוהה בתדמיתו במראה ואינו מסוגל לזהות מי הוא ולמה הוא הפך להיות.
בשנת 2006 שחררה הלהקה את אלבום ההמשך לאלבום אשר נקרא בפשטות "Operation: Mindcrime II" ואשר בו Ronnie James Dio גילם את תפקידו של ד"ר אקס.
במשך שנים העסיקה את המעריצים השאלה מי הרג את מרי. תיאוריות רבות הופרחו לאוויר, בין היתר הגרסה לפיה מרי קיבלה אקדח מן הדוקטור אשר דרש ממנה לירות בעצמה.
בשנת 2007 שוחרר אלבום ההופעה הכפול "Mindcrime at the Moore" המאגד את שתי היצירות גם יחד ובו נפתרה סוף סוף התעלומה. ניקי לא הרג את מרי כפי שחשב שעשה. מרי התאבדה לאחר שד"ר איקס איים להרוג את ניקי.
מבחינה מוזיקלית האלבום שומר על רמה מאוד גבוה ואינו מאבד גובה לכל אורכו. מבני השירים יוצאי הדופן, המורכבות המוזיקלית, העצירות ושינויי המקצבים לא מותירים מקום לספק. הלהקה שהתחילה את דרכה כלהקת "הבי מטאל" נולדה מחדש כלהקת "פרוג-מטאל" ומעמדה החדש מחמיא לה ביותר.
גם העיבוד וההפקה לא פחות ממושלמים. מייקל קיימן מעבד העל ופיטר קולינס המפיק הידוע עשו עבודה מדהימה שאפילו הקדימה את זמנה ביחס לתקופה בה יצא האלבום.
לסיכום, מדובר באלבום קונספט מצוין שנכנס ללא קושי למועדון של אופרות הרוק הגדולות – Tommy", "Quadrophenia, ואפילו "The Wall".
אולם חשיבותו הגדולה של האלבום היא לא בהפקה, במוזיקה, או בסיפור העלילה, אלא דווקא בעיתוי בו בחרה הלהקה לשחרר אלבום שכזה (שנות ה- 80) והעובדה שהוא הצליח להפיח חיים בתפיסה שהלכה ודעכה עד שכמעט נעלמה לחלוטין מן העולם.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט