• FaceOff - עימות חזיתי

Metallica - Metallica (The Black Album)

הוא יצר רעידת אדמה בעולם המוסיקה...

הוא יצר קרע "בעם"...

הוא התפשט כמו צונאמי חסר רחמים...

הוא כבד יותר מכל יסוד כימי שנמצא בטבע...

הוא חוגג היום פאקינג יום הולדת והוא "האלבום השחור" של "Metallica" !!!


והפעם נתחיל בסיפור אישי...

אמנם היום יש קונצנזוס מלא בין שתי הצלעות של "עימות חזיתי" בקשר אליו, אך זה לא היה כך מאז ומתמיד.

ב- 25 ליולי הבאנו לכם סיקור על אלבום הבכורה של הלהקה המדהימה הזאת, האלבום "Kill 'Em All". הסיקור גולל סיפור אישי של אחד מהחתומים מטה, על האופן בו גילה את "Metallica" ואת הז'אנר הפסיכי, הת'ראש מטאל, אי שם בשנות ה- 80 של המאה הקודמת.

ובכן, אותו נער מהסיפור על "Kill 'Em All" גדל יחד עם הלהקה, התפתח איתה, חווה איתה את האובדן של הבסיסט האלמותי שלה Cliff Burton, שאגב את ההודעה על מותו קרא בהודעת טלטקסט בטלוויזיה, (טלטקסט אתם קולטים??) ונשם לרווחה כשהמחט נגעה בחריץ הראשון, בויניל הראשון מתוך שניים, של האלבום "And Justice For All..."

ואז דווקא בזמן שאותו נער היה במקום הכי בטוח בקשר לעתידה של הלהקה הזאת, דווקא כשהיה במהלכו של טירוף החושים בעקבות המיני קאמבק שביצעה הלהקה עם Jason Newsted, דווקא אז קרה הדבר שגרם לו לחצות את הגבול הדק שעובר בין אהבה לשנאה.


האלבום השחור יצא באוגוסט 1991 ואותו נער שבינתיים היה בעיצומו של שירות צבאי חש הלם מוחלט!! הלהקה שהיה כל כך מחובר אליה, בגדה בו ובייתר מעריציה האדוקים, היא "מכרה את נשמתה", התמסחרה ונטשה את הז'אנר האדיר הזה שהייתה בין מיסדיו. אגב, הוא לא היה היחיד שהרגיש כך והמעריצים הוותיקים של הלהקה שגדלו יחד איתה יעידו על-כך. תחושת הבגידה הזאת חלחלה אפילו לתעשיה. תשאלו את חברי להקת "Pantera".

שבאלבום "Vulgar Display of Power" התכוונו לעשות את האלבום הכי כבד ואגרסיבי שלהם, בין היתר כתגובה לתחושת הנטישה שחוו מהאלבום השחור של מטאליקה.

אבל אז קרה המהפך!!

בשנת 1993, כחודש לאחר הופעת "Guns N' Roses" בארץ (22.5.1993), מגיעה "מטאליקה" לארץ הקודש. ההופעה מתקיימת ביום הולדתו של אותו הנער המתבגר (צרוף מקרים קוסמי) והוא מקבל את המתנה הגדולה ביותר שיכול היה לקבל ביום ההולדת. הוא מקבל את הלהקה שגדל איתה בחזרה. לא ברור מה גרם לאותו נער מתבגר לשנות את תחושותיו, רגשותיו ואת עמדתו. אולי זה הגיל וההכלה הבוגרת שנער צעיר בגיל ההתבגרות לא יכול לקבל, אולי זו העובדה שחודש לפני כן הוא חווה אכזבה טוטאלית בהופעה של "גאנז", ואולי זה כי "מטאליקה" נראתה על הבמה כפי שאותו נער זכר אותה כשהכיר אותה לראשונה 10 שנים קודם לכן. עוצמתית, תזזיתית, אגרסיבית ובועטת. "מטאליקה" נתנו באותו ערב את ההופעה הכי טובה שהוא ראה אי פעם ואותם עשרות אלפים שהיו שם כנראה יעידו שזו ההופעה הטובה ביותר שראו בישראל (אולי עד חזרתה של "גאנז" בשנת 2017). מאז הנער התאהב מחדש והתמסר טוטאלית ללהקה ולאלבום השחור.


הסיפור של הצלע השניה של "העימות", גם הוא מדבר על מהפך, אבל כאן מדובר על "המרת דת", על שינוי מקצה לקצה. הצלע הזאת הייתה מצופה בצמר גפן מתוק ושלל סוכריות "פופיות" צבעוניות ודביקות. הוא גדל על להקות שלא נזכיר כאן את שמן מפאת צנעת הפרט (או נזק למוניטין התוכנית), אבל בואו נאמר שהפוסטרים שכיסו את קירות חדרו היו מאוד צבעוניים (הצבע השחור לא נראה בהם כלל).

שיתפנו בעבר את נקודת המפנה של אותו הנער המאופיין ב"פריחה מאוחרת", עם הסינגל הראשון של להקת היהודים שהתרחש אי שם ב-1994. אז גם כאן הייתה פריחה מאוחרת וכשכולם כבר היו עמוק בגראנג' הוא פתאום גילה את "Guns N’ Roses" שכמובן הייתה יותר קלה לעיכול לאותו ממיר דת קטן שאוזניו רגילות לצלילי הסינטיסייזר המעובד וקולות מרקידים.

אך אז התרחש דבר מופלא, ממש במקרה, אצל אחד מחבריו הוא שמע את השיר "Sad But True". אותה שנייה...אותו הרגע...בו הצליל של אותו הסנייר המתפוצץ, כאילו Hulk בכבודו ובעצמו מכה מתוך מכתש עצום מימדים באותו התוף עטוף בעור לבן, פירק את נפשו של הנער.


המהפך משלים את צורתו !!

מאותו הרגע הוא לא נרגע, הוא רץ לרכוש את האלבום השחור, לחיצה על הפליי, והוא מרווה את צמאונו בצלילי אותו סנייר פנומנאלי. האלבום הזה היה חלק בלתי נפרד מעצם התהוותו של הנער ומבניית התשוקה שלו להיות מתופף. ימים כלילות הוא למד להקשיב לצלילים ולחבטות של Lars Ulrich ולחקות אותם על סט התופים המיושן שרכש בכמה מאות שקלים. מנסה להבין איך הסנייר מתפוצץ כך, איך להיי-האט יש צליל של סחיפה כאילו הוא מורכב מחיכוך של מאות מצילות השטות אחת על גבי השנייה ואיך לעזאזל המצילות פשוט כל כך מרעידות עד שעור התוף בעצמו מתמכר לצלילים שלהן. וזוהי הייתה תחילתה של ידידות מופלאה!

אם נעבור לדבר קצת על האלבום אז נתחיל קודם כל מהשאלה המעניינת והמסקרנת ביותר, למה?


למה, אחרי ארבעה אלבומי ת'ראש מטאל מטורפים שבנויים על קצב מהיר,שירים ארוכים ודינמיים, סולואים מורכבים, תיפוף מוטרף וטקסטים עמוקים מגיע אלבום כזה "פשוט"? הרי זו הייתה בעצם הטענה של חברי הלהקה, זו הסיבה לשינוי המוסיקלי שלהם, הם רצו לעשות משהו פשוט יותר !!


ישנן הרבה השערות, עובדות וסיפורים לגבי ה...למה?


חברי הלהקה רצו ליצור משהו פשוט יותר כי נמאס להם משירים ארוכים. הם הוכיחו שהם מסוגלים להחזיק שירים ארוכים ומורכבים ועכשיו הם רוצים להביע את המסר בשניים שלושה ריפים עם שירים קצרים, מלודיים ונגמר הסיפור.

הם טענו שהרגישו שבאלבומים הקודמים שהם הלכו רחוק מדי ומשהו התפספס להם מבחינה מוסיקלית, כאילו יש איזה תחום שהם רוצים להגיע אליו, להגשים אותו אבל חסר להם.


נשמע מעט תלוש, אך Jams Hetfield אפילו טען שהם הרגישו חסרי ביטחון במוסיקה ובטקסטים שלהם, כאילו הם ניסו להסוות את זה עם תצוגת שירים ארוכים, מורכבים ומהירים.



זה לא סוד שגם ההשערה הבולטת והקשה ביותר שהופצה רבות ע"י מבקרים, כתבים וגם מעריצים היא שהם רוצים להיות מסחריים יותר. הם רוצים להגיע ליותר אנשים ולהצליח יותר מסחרית ולכן הם שינו את הכיוון.

כן...כן...הם רוצים לעשות כסף !!


בסופו של דבר וזה לא משנה באיזה צד אתם מרגישים שאתם, בצד המחבק והאוהב או בצד הסולד והפגוע או מה הסיבה האמיתית לשינוי המוסיקלי. צריך לזכור שמוסיקה היא יצירה ובראש ובראשונה, היא אנושית ונוצרת מתוך תשוקות ורעיונות של אותם אנשים, כך שאתם יכולים לאהוב או לשנוא אבל האלבום הזה הוא יצירה מוסיקלית ענקית, הוא עצום והוא אדיר!! הוא שינה את ההיסטוריה והשפיע בצורה משמעותית על עולם הרוק!!

הרבה דברים מעניינים התרחשו באלבום הזה...


נתחיל בכך שלתפקיד המפיק הייתה השפעה מכרעת באלבום הזה!! וזו הפעם הראשונה שמטאליקה מחליטה לעבוד עם מפיק. נכון, Flemming Rasmussen הדני קיבל קרדיט כמפיק באלבומים הקודמים של מטאליקה אך הוא לא באמת נתן את הטון אלא יותר ביצע תפקיד טכני. כאן הלהקה מחליטה לגייס את Bob Rock בעיקר בגלל העבודה שלו עם "Mötley Crüe" והוא אכן נותן את הטון. בעבר, הטפילד ולארס היו מרכיבים את השירים, מלחינים אותם ומעבדים אותם בעיקר לבד כשרק בשלב הסופי, Kirk Hammet ו-Jason Newsted היו מצטרפים ומלבדם אף אחד אחר לא היה מתערב. תדמיינו איזו רעידת אדמה חווים הטפילד ולארס כשפתאום מגיע מישהו ואומר להם איך לעשות דברים, איך צריך לשנות אותם ואיך הם ישמעו "יותר טוב".


כמובן שזה לא בא להם בקלות ובמהלך יצירת האלבום הזה היו הרבה אתגרים, וויכוחים ועימותים. בוב העביד את חברי הלהקה בפרך, הוא לחץ על הטפילד לשפר את המילים של השירים ולהביא משהו יותר אישי ואינטימי. הוא גם לחץ עליו ליצור הרמוניה בהקלטות של השירה מה שלא היה בעבר. הוא דרש מחברי הלהקה להקליט קטעים שוב ושוב מספר רב של פעמים עד שהם הגיעו למה שהם רצו. הוא גרם להם להתנסות בכל מיני כלי נגינה וטכניקות כדי לגרום להם לצאת מאזור הנוחות ולייצר סאונד אחר. בניגוד לאלבומים הקודמים שהכתיבה נעשתה יותר בצורה אינדבידואלית, באלבום הזה, בוב הכריח את חברי הלהקה לנגן וליצור ביחד באולפן. הרבה דברים נוספים שהביא איתו בוב תרמו משמעותית לתוצאה הסופית אך זה יצר הרבה מאוד מתח ועימותים, עד כדי כך שלארס, קירק וג'ייסון, שלושתם התגרשו במהלך הפקתו של האלבום והעלות שלו הייתה בכמה וכמה מונים יותר גדולה מהמתוכנן. אגב ניתן לראות את כל זה בדוקומנטרי "A Year and a Half in the Life of Metallica".


האלבום הזה מאופיין בשירים הרבה יותר איטיים ו"כבדים" מהאלבומים הקודמים של מטאליקה. חברי הלהקה עבדו קשה על מנת ליצור צליל עבה יותר לכל הכלים בהרכב. במיוחד לאחר האלבום "...And Justice for All" ששם הם הרגישו שהצלילים הגבוהים שלטו בצורה אבסולוטית והיה ממש וואקום בצלילים הנמוכים, כמו הסיפור הגדול סביב הבס של ג'ייסון שכמעט ולא מורגש באלבום ההוא. כאן מרגישים את העובי העוצמתי של הדיסטורשן שממלא את כל הממברנה של הרמקול או צלילי התופים שכפי שתיארנו פשוט מפציצים את האוזניים עם נוכחות פנומנאלית. לארס פישט לגמרי את סגנון התיפוף, מטכניקות של דאבל בס, מקצבים של פרדידלים ומעברים מפוצצים הוא עבר לסגנון רוק פשוט ובסיסי. ג'יסון נתן נפח הרבה יותר גדול לבס מלבד הליווי הקבוע, סגנון הנגינה שלו היה כל כך חזק עד שהם נאלצו לשים לו ספוגים באולפן כי שמעו את הנקישות על המיתרים במהלך ההקלטה. ובנוסף גם נוספו כלים שונים שלא היו נפוצים במטאל אז, כמו צ'לו או תזמורת של כלי מיתר.


הטקסטים שהטפילד כותב גם עברו שינוי, לאור הלחץ של בוב להחדיר בו בטחון ולגרום לו ליצור יותר מהפן האישי. הטקסטים באלבום הזה מתייחסים לנושאים אישיים ואינטמיים של הטפילד כמו חוויות דתיות שעבר, התנסויות וסיטואציות שהיו לו כילד וארועים וחוויות משפחתיות. בנוסף לכך הטפילד גם לקח שיעורי פיתוח קול (עקב איבוד הקול באחד משירי קאבר שביצע) כדי להביא לידי ביטוי קול עמוק ועבה יותר, עם טכניקות שירה שיביאו להרמוניה ולידי ביטוי את הטקסטים.


גם העטיפה של האלבום שונה מכל מה שמטאליקה עשו עד אותו אלבום. הרקע השחור, הכיתוב בגוון שחור מעט שונה והסמל של הנחש בגוון האפור, משקפים את השינוי. כל האלמנטים בעיצוב האלבום הזה באים להדגיש את השינוי שביצעה הלהקה והמעבר לפשטות. בלי גרפיקה מורכבת ומצוירת, בלי שם אלבום מפוצץ וכמעט ללא נראות של שם הלהקה.

הזכרנו, ענק...עצום...אז בואו נדבר קצת על מסחריות.


זהו האלבום הראשון של הלהקה שמגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד, שם בילה במשך ארבעה שבועות רצוף כשהוא בסופו של דבר מבלה (להנאתו יש לציין) 488 שבועות רצוף במצעד והופך לאלבום השלישי בלבד שנמצא בזמן הרב ביותר במצעד אחרי "Pink Floyd's "The Dark Side of the Moon ו- "Carole King's "Tapestry. הוא קיבל אלבום פלטינה תוך שבועיים בלבד מיציאתו ולעולם... ותקשיבו טוב, הוא לעולם... אבל לעולם, לא מכר פחות מ-1,000 עותקים בשבוע ועד היום הוא מכר יותר מ-35 מיליון עותקים.



לכבוד חגיגות 30 שנה לאלבום, מטאליקה יצרה פרוייקט מיוחד בשם "The Metallica Blacklist" שיצא ב-10 לספטמבר 2021. בפרוייקט משתתפים 51 מוסיקאים שונים ומגוונים שיצרו גרסאות חדשות לשירים מהאלבום, בין המוסיקאים ניתן למצוא את: Alessia Cara, Mac DeMarco, Weezer, Rina Sawayama, Jason Isbell and the 400 Unit, St. Vincent, Royal Blood, White Reaper, Corey Taylor, Mexican Institute of Sound, Flatbush Zombies, Miley Cyrus, Elton John ועוד רבים אחרים. אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים להאזין למהדורה המיוחדת שיצאה לאלבום ב-10 לספטמבר 2021, מהדורה שעברה רימאסטרינג אבל קיבלה תוספת מטורפת של רצועות מהופעות חיות, הקלטות דמו, סקיצות מהאולפן ועוד הרבה קטעים נדירים.

להאזנה לאלבום "Metallica (Remastered Deluxe Box Set)" ב: Spotify, Apple Music


אז תעשו לעצמכם טובה ותקשיבו בפעם המי יודע כמה (או בפעם הראשונה) לאלבום האדיר הזה

ב: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!