ב- 4 לאוגוסט 1975 יצא אלבום הבכורה של "Rainbow", הידוע בשמו "Ritchie Blackmore's Rainbow".
בנובמבר 1974 מוציאה "Deep Purple" את אלבומה האחרון עם Ritchie Blackmore, ושמו "Stormbringer". על-אף שהאלבום מקבל ביקורות טובות ולמרות שמספר לא מבוטל של שירים מתוכו מקבלים זמן אוויר בתחנות הרדיו השונות (למעט שיר הנושא גם "Lady Double Dealer","The Gypsy" ו- "Soldier of Fortune), ריצ'י בלקמור לא היה מרוצה מהתוצאה והוא גם מביע את חוסר שביעות רצונו מהאלבום בפומבי. מה שהפריע לבלקמור היה הכיוון המוזיקלי שאליו משכה הלהקה, והעובדה שהוא כלל מרכיבים של Fאנק וסול.
בנוסף לחוסר שביעות הרצון מהכיוון המוזיקלי בו הלכה הלהקה, נרשמה תקרית נוספת אשר היוותה למעשה את "הקש ששבר את גב הגמל" עבור "האיש השחור". במהלך ההקלטות של האלבום "Stormbringer" ביקש Ritchie Blackmore להקליט גירסת כיסוי לשיר "Black Sheep of the Family" של להקת "Quatermass" משנת 1970, אך יתר חברי הלהקה התנגדו.
בלקמור מחליט כי הגיעו מים עד נפש וכבר בפברואר 1975 הוא חובר אל Ronnie James Dio, ממנו התרשם מאוד שעה שחימם יחד עם להקתו ELF את "Deep Purple", ויחד עימו הוא מתחיל להרכיב את הלהקה שתסייע לו להגשים את חזונו. Dio מביא איתו ללהק ההולכת ומתהווה את חבריו ללהקת "ELF" (מינוס הגיטריסט כמובן), כאשר מבחינת בלקמור השותפות היחידה שלו היא עם Dio, בעוד שיתר החברים מהווים מבחינתו נגני סשן בלבד שיסייעו לו להקליט חומר חדש.
במקביל מודיע Ritchie Blackmore ל"דיפ פרפל" כי הוא מתכוון לעזוב בסיום סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Stormbringer". הדבר אירע כאשר נותרו שלוש הופעות בלבד עד לסיום הסיבוב. וכך קרה שב- 7 לאפריל 1975 מתייצבים כל חברי "Deep Purple" להופעה האחרונה של ההרכב MKIII, אשר התקיימה בפריז. ההופעה הזאת הוקלטה ושוחררה על גבי דיסק בשנת 2001, במסגרת סדרת ההופעות של "Deep Purple". ההופעה הזאת חשובה הן בשל העובדה שהיא היחידה שהוקלטה ובה בוצע השיר "The Gypsy" והן לאור העובדה שמדובר בהופעה האחרונה של בלקמור עם ההרכב MKIII. מי שיאזין להופעה יגלה מיד שבלקמור קיים את מחויבותו עד לרגע האחרון, לא זלזל ונתן הופעה טובה. הוא עוזב את הבמה בידיעה ברורה לאן פניו מועדות. הוא הולך לעשות דברים בדרכו שלו.
ההקלטות לאלבום הבכורה של ההרכב שיקרא בהמשך "Rainbow", נערכות במינכן בין ה- 20 לפברואר ועד ל- 14 במרץ 1975, כלומר לפני שבלקמור נתן את הופעתו האחרונה עם "Deep Purple".
הכוונה הראשונית של Ritchie Blackmore היתה להקליט את גירסת הכיסוי לשיר "Black Sheep of the Family" שהיווה את סלע המחלוקת עם חבריו ללהקת "Deep Purple", ובנוסף שיר חדש בשם "Sixteenth Century Greensleeves" שישמש כבי-סייד. ואולם, התוצאות היו כל כך משביעות רצון שבלקמור החליט להרחיב את הפרויקט לאלבום שלם.
האלבום נפתח עם "The Man On The Silver Mountain" עם הריף האלמותי והבלתי נשכח של בלקמור, אשר קשה שלא להשוות אותו לריף הגיטרה בשיר "Smoke on The Water". השילוב בין בלקמור ל- Dio עושה כאן את טבילת האש הראשונה שלו והוא פשוט מושלם. הריפים הקליטים והסולואים המלודיים של בלקמור מתמזגים עם מנעד הקול האינסופי של Dio והשירה העוצמתית שלו. נכון, אם משווים את הסאונד הרזה של האלבום לזה של האלבום הבא, קשה לפעמים להתעלם מהתרומה המינימלית של יתר חברי הלהקה ולכן ניתן אולי להבין את החלטתו של בלקמור לפטר את כל חברי ההרכב הזה (מינוס דיו כמובן) מיד לאחר שהאלבום שוחרר, הואיל והוא סבר כי הם לא מספיק טובים בכדי להחזיק את החומר גם בהופעות.
האלבום כולל קטעים בלתי נשכחים נוספים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר של הלהקה על כל תולדותיה.
הבלדה המדהימה "Temple of the King" שמתארת מסע רוחני ומסתורי למקדשו של המלך, בחיפוש אחר תשובות לשאלות כבדות משקל. בשנת 1975 בלקמור סיפר שהשיר נכתב לאחר שצפה בתוכנית בשם "Yoga for Health" בטלוויזיה. הרוגע של היוגה בה עסק בלקמור באותה תקופה הוביל אותו לכתוב שיר שקט, רגוע ומלודי שכבר אז היה ברור לו שיהיה קשה ללהקה לבצע בהופעות בשל המורכבות שלו. בלקמור מנגן כאן באופן נדיר יחסית על שתי גיטרות קלאסיות ובנוסף על חשמלית.
השיר "Sixteenth Century Greensleeves" שמילותיו נכתבו על-ידי Dio בעקבות רעיון של בלקמור על טירה שבה מתגורר האביר השחור. "האביר השחור" הוא כמובן ריצ'י והוא יוצא מעת לעת מהטירה שלו ולוכד עלמה צעירה בת איכרים, מהכפר הסמוך. נראה כי בלקמור חי את הפנטזיה הזו בחייו האישיים כשהקים את "Blackmore's Night" יחד עם "העלמה הצעירה" Candice Night והחל לכתוב, לנגן ולהקליט מוזיקת פולק אנגלית מימי הביניים. מעניין לציין שמי שמנגן בצ'לו בקטע הזה הוא Hugh McDowell הידוע מלהקת "Electric Light Orchestra".
הקטע המדהים "Catch the Rainbow" בו מתארחת זמרת קולות רקע בשם Shoshana Feinstein שהייתה חברתו של ריצ'י בתקופת הקלטת האלבום. שושנה מבצעת קולו רקע גם בגירסת הכיסוי לשיר "Still I'm Sad" של "The Yardbirds" החותם את האלבום.
דווקא גירסת הכיסוי לשיר "Black Sheep of the Family" אשר יצרה את הפרידה מ"דיפ פרפל" היא בין הקטעים הפחות טובים באלבום, כך גם "If You Don't Like Rock 'n' Roll", אשר נשמע מאוד קרוב לכיון המוזיקלי של להקת ELF.
למרות חוסר האיזון ברמות של השירים באלבום, מדובר באלבום חשוב מאוד בהתפתחות ההבי מטאל, בפרט לאור העובדה שהאלבום הזה גילה לעולם את אחד מהקולות הגדולים במטאל.
מיד לאחר יציאת האלבום יצרף בלקמור ללהקה נגנים חדשים שיתאימו לקו המוזיקלי אותו ניסה בלקמור להנציח, ביניהם Cozy Powell המתופף האימתני, אשר ללא ספק ישפיע על הצליל של הלהקה ויהפוך אותה לאחת המשפיעות בסצינת ההארד רוק באותה תקופה.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט