top of page

Pink Floyd - Pulse

ב- 29 למאי 1995 "Pink Floyd" את אלבום ההופעה השלישי שלהם "P·U·L·S·E".


האלבום "Pulse" הוא אלבום הופעה יוצא דופן שמציג את הברק המוזיקלי של "פינק פלויד", את הביצועים הכובשים ואת ההשפעה המתמשכת של הלהקה על מוזיקת הרוק, גם לאחר עידן Roger Waters של הלהקה.


האלבום הוקלט במהלך שהות בת שבועיים של "Pink Floyd" ב"Earls Court" שבלונדון, באוקטובר 1994, והוא מנציח רגע מונומנטלי בתולדות הלהקה.


סיבוב ההופעות של "Pulse" נועד לקדם את האלבום "The Division Bell", המציין את האבולוציה האמנותית שלהם לאחר עזיבתו של רוג'ר ווטרס. בעוד שהחומר החדש יותר של הלהקה תופס כאן את מרכז הבמה, הרי שהביצוע המעורר השתאות של "The Dark Side Of The Moon", הוא שגונב פה את ההצגה. המיומנות הרבה שבה "Pink Floyd" משחזרת את האלבום האיקוני הזה בהופעה חיה, היא עדות ליכולות המדהימות של הלהקה ולפופולריות המתמשכת של היצירה פורצת הדרך הזאת.


האלבום "Pulse" חורג מההגדרה הרגילה של "אלבום הופעה", זוהי יצירת מופת ובית ספר לסאונד, במיוחד בהתחשב בתקופה בה יצא. הפקת האלבום מוקפדת, היא לוכדת כל ניואנס בביצועים של "פינק פלויד", בבהירות ובדיוק מופתי. המיקס מאפשר למאזין להעריך באופן מלא את הסאונד האותנטי של כל כלי וכלי, והוא יוצר חוויה סוחפת שבה המוזיקה עוטפת את החושים.


בנוסף, מי שבבעלותו ה-VHS המקורי של ההופעה (שבהמשך יצא גם ב-DVD וב-Bluray), יודע היטב שאי אפשר להישאר אדיש להיבט הוויזואלי של סיבוב ההופעות המדהים הזה. מערך הבמה והתפאורה הם מחזה בפני עצמו, במיוחד לתקופה בה יצא האלבום, עם קיר מאסיבי של אורות, לייזרים, סרטונים ואפקטים מיוחדים שפשוט עוטפים את הלהקה והקהל ומשלימים את החוויה למופע אור-קולי מהמעלה הראשונה. המערך הויזואלי המושקע הזה, הינו עדות למסירות של "פינק פלויד" ליצירת חוויה רב חושית, שבה אפשר כמעט לשכוח שיש להקה חיה על הבמה, בתוך האקסטרווגנזה הוויזואלית עוצרת הנשימה.


אבל בעוד שההיבט הוויזואלי של סיבוב ההופעות "Division Bell" הוא אגדי בפני עצמו, הרי שזו המוזיקה עצמה שזורחת ב- "Pulse".


החל מתווי הפתיחה של "Shine On You Crazy Diamond" הלהקה כובשת את הקהל בנגינה המוקפדת ובכושר המוזיקלי. השירה המרגשת של David Gilmour ונגינת הגיטרה המופתית שלו, מציגים את מעמדו כאחד הגיטריסטים הגדולים של הרוק. הקלידים המרחפים של Rick Wright והתיפוף המדויק של Nick Mason מספקים את עמוד השדרה של הסאונד הייחודי של "פינק פלויד", בעוד שתשעת המוזיקאים האחרים על הבמה, כולל הבסיסט והסולן Guy Pratt, מוסיפים עומק ומרקם לקומפוזיציות המדהימות ממילא של הלהקה.


אחרי קטע הפתיחה המדהים והמצמרר, מגיעה הפתעה עצומה בדמות "Astronomy Domine" - שיר מימי Syd Barrett שלא בוצע מאז תחילת שנות ה-70. הקטע הזה מוסיף נופך נוסטלגי, מזכיר למאזינים את השורשים והמורשת של "פינק פלויד" ועושה כבוד לחבר המייסד הכל-כך משפיע שלהם.


משם, הלהקה מתעמקת במיטב הקטלוג החדש שלה, שלאחר ימי ווטרס, כולל שירים מ- "The Division Bell" ו- "A Momentary Lapse of Reason". בעוד שכמה מעריצי "פלויד" ותיקים עשויים להעדיף את היצירות המוקדמות של הלהקה, הביצועים של השירים החדשים הללו יוצרים אווירה של ציפייה ראויה למה שיבוא בהמשך.


החצי הראשון של האלבום מתכנס אט אט לשיא בלתי נשכח. המעבר מגרסה חופשית ומאולתרת של "Another Brick in the Wall" לקלאסיקה האינסטרומנטלית העזה "One Of These Days" הינם בין הרגעים הבולטים בסטליסט המוקפד. לאלו שיעדיפו את הגירסה הויזואלית, במהלך הסט ניתן לצפות בשני חזירים מתנפחים מרחפים מעל הקהל בזמן שהגיטרה של גילמור מייללת, כשברקע אפקטים ווידאו ארט מושקע, שמציגים את התעוזה של הלהקה ואת הייחודיות שלה במהלך הופעותיה.


ואז מגיעה גולת הכותרת של האלבום כולו. הקהל שואג לצלילי פעימות הלב שמסמנות את תחילתו של האלבום "The Dark Side Of The Moon" עם הרצועה הפותחת, "Speak to Me". בהמשך יגיעו הביצועים של קטעים אייקונים כמו "Breathe", "On the Run", ו-"Great Gig in the Sky" ה"אורגזמי" עם הזמרת Sam Browne שמספקת ביצוע ווקאלי מעולה.


כשאלבום המופת "The Dark Side Of The Moon" מסתיים, הלהקה מתעמקת בקלאסיקות אהובות כמו "Wish You Were Here" ו- "Comfortably Numb" האייקוני, שם סולו הגיטרה המטורף של גילמור תופס את מרכז הבמה, ומשאיר את הקהל חסר נשימה לקראת הגראנד פינאלה של "Run Like Hell", כולל אפקטים ויזואליים מרתקים, שמגיעים לשיאם בסיום, שמשאיר את הקהל פעור פה.

(Photo: Pink Floyd via Facebook)


מעבר לביצועים המדהימים, הסינרגיה הקולקטיבית של "פינק פלויד" מורגשת לאורך כל האלבום. הכימיה של הלהקה ניכרת בכל תו, ומציגה רמה של טלפתיה מוזיקלית שניתן להגיע אליה רק לאחר שנים של חוויות משותפות על הבמה ומחוצה לה. היכולת שלהם לעבור בצורה חלקה בין מצבי רוח וסגנונות מוזיקלים שונים היא עדות לבגרות האמנותית שלהם ולהשפעה המתמשכת של היצירה שלהם.


האלבום "Pulse" לא רק מציג את התעוזה המוזיקלית של "פינק פלויד", אלא גם מדגיש את המורשת המתמשכת שלהם ואת היכולת שלהם "לזרוח" גם אחרי עידן ווטרס. האלבום הגיע למקום הראשון ב- Billboard 200 ביוני 1995 והשיג מעמד זהב, פלטינה ופלטינה כפולה, זמן קצר לאחר יציאתו. "Pulse" הוא עדות ליכולתה של הלהקה האדירה הזאת להמשיך ולהדהד גם שנים רבות אחרי, גם אחרי עזיבתו של ווטרס, על פני דורות, והוא מבסס את מעמדה כאחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים.


מעניין לציין שהגרסאות הראשונות של האלבום כללו נורת לד אדומה קטנה שהייתה אמורה להבהב במשך 18 חודשים, כשהיא מסתנכרנת עם פעימות הלב של "Speak to Me".


להאזנה: Spotify


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Comments


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page