Robert Palmer - Riptide
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 4.11.1985
"כשאני חושב על הימים ההם, ועל מה שיכולתי לתת ולהציע מבחינת יכולת נגינה, וסאונד טוב ומקיף, אין לי ספק שמוזיקת הפופ הגבילה את היכולות שלי", מספר הגיטריסט אדי מרטינז.
מרטינז הפליא לנגן בהמנון הראפ-רוק פורץ הדרך "Rock Box" של "Run-DMC".
"האלבום הזה היה כמו בד קנבס ריק, וכל מה שידעתי ושמעתי יכולתי סוף סוף לחקור ולהשתמש בו. כלומר, זה היה גן עדן לגיטריסט כמוני ששותף להקלטת אלבום". מרטינז מדבר על "Riptide", אלבומו השמיני של רוברט פאלמר, שיצא ב-4 בנובמבר 1985.
עד 1984 זכה פאלמר למוניטין של אמן יוצא דופן, "Maverick". לא היה חוט מקשר בין אלבומיו, דבר שרבים ייחסו ללהיטותו להתאים את יצירתו המוזיקלית למגמות התקופה.
אלבומיו הראשונים, "Sneakin' Sally Through the Alley" ו-"Pressure Drop", היו שילוב של בלוז ובלו-אייד סול, ואחריהם הגיע הפופ בגוון Fאנק ודיסקו עם "Some People Can Do What They Like" ו-"Double Fun".
בתחילת האייטיז אימץ פאלמר את סצנת האלקטרוניקה, בדגש על הניו וייב, ב-"Clues", אך דווקא אחרי ההצלחה היחסית שלו הגיע האלבום "Pride" שכשל והשאיר את פאלמר מתלבט באיזו דרך לפנות כעת.
בזמן שהותו בניו יורק במסגרת לוח זמנים מתיש של סיבוב הופעות פגש פאלמר את ג'ון ואנדי טיילור מ"דוראן דוראן", שהיו בהפסקה ארוכה. יחד עם ברנרד אדוארדס וטוני תומפסון מ"שיק" הקימו את להקת העל הרוקיסטית "The Power Station".
אלבומם בעל אותו שם, "The Power Station", היה מלא בהפקה החלקלקה והמשומנת של אדוארדס, עם מיקס תופים Fאנקי וצליל הדהוד, כמו גם גיטרת באס שהזכירה לעיתים את זו של "שיק". זה היה הניצוץ החמקמק להצלחה שפאלמר חיפש בעשר השנים האחרונות.
פאלמר זכה להכרה ולהצלחה עם "The Power Station" והבין שהוא חייב להכות בברזל בעודו חם. הוא ויתר על סיבוב ההופעות של הקיץ עם הסופרגרופ כדי להיכנס לאולפן ולהקליט את "Riptide", שממשיך באופן טבעי את הקו של "The Power Station", כאשר אדוארדס, תומפסון ואנדי טיילור תרמו אף הם לאלבומו המצליח ביותר של פאלמר.
האלבום כלל את הסינגל "Addicted to Love", שהגיע למקום הראשון בארצות הברית ולמקום החמישי בבריטניה. בין הנגנים שתרמו לסאונד ה-Fאנקי של הסינגל, מלבד אדי מרטינז, אפשר למנות את הקלידן וואלי בדארו (שניגן את סולואי הסינתיסייזר המדהימים ב-"Burning Down the House" וב-"This Must Be the Place" של "Talking Heads"), עם הסיקוונסר העדין והמהמם שתומך בקצב השיר.
הסינגל לווה בקליפ בלתי נשכח שזכה לחיקויים רבים, בבימויו של טרנס דונובן, שבו פאלמר מוקף בחבורה של דוגמניות לבושות באופן זהה ומאופרות בכבדות, המדמות מוזיקאיות.
הרעיון מאחורי הקליפ היה בהשראת הצייר האמריקאי פטריק נאגל וציוריו, הידועים כ"נשות נאגל", שאחת מהן אף עיטרה את עטיפת האלבום "Rio", אלבומם השני של "דוראן דוראן".
דונובן ביים קליפים גם לסינגלים נוספים של פאלמר: "Simply Irresistible" (מהאלבום הבא, "Heavy Nova") ו-"I Didn't Mean to Turn You On". שלושת הקליפים מכילים אלמנטים דומים, עם נשים באיפור כבד, בגדים ומראה כמעט זהים.
בספטמבר 1986 ביצע פאלמר את "Addicted to Love" בטקס פרסי הווידאו של MTV בלוס אנג'לס, ובשנת 1987 זכה בפרס גראמי להופעה הווקאלית הגברית הטובה ביותר ברוק עבור השיר.
הקאבר של פאלמר ל-"I Didn't Mean to Turn You On" של זמרת ה-R&B שרל זכה אף הוא להצלחה במצעדים והגיע למקום השני בארה"ב. פאלמר אהב את השיר מבחינה מוזיקלית, אך מצא את המילים דוחות וסקסיסטיות, משום שחשב שנכתבו על ידי גברים מבוגרים יותר כדי שתשיר אותן אישה צעירה (בפועל נכתבו על ידי ג'ימי ג'ם וטרי לואיס). פאלמר הקליט אותו בחלקו כבדיחה, וחשב שיהיה אירוני שהמילים יגיעו מגבר כמעט בן 40.
לא רבים יודעים זאת, אך פאלמר התכוון להקליט את "Addicted to Love" כדואט עם צ'אקה קאן, אך השירה שלה הושמטה לפני שיצא השיר. פאלמר עצמו לא היה מרוצה במיוחד מההתפתחות הזו.
"הפוליטיקה התערבה", אמר פאלמר ל"לוס אנג'לס טיימס" ב-1986. "אנשיה [של קאן] אמרו שזה ניגוד עניינים. יהיו לה שלושה סינגלים בו זמנית".
עם זאת, קאן קיבלה קרדיט על העיבוד הווקאלי. "היא תרמה חלקים ועזרה לפתח את השיר", אמר פאלמר. "לא יכולתי להשתמש בשירה שלה, אבל מגיע לה קרדיט על מה שתרמה לעיבוד".
"השיר היה יכול להיות על שימוש בסמים, אבל שיניתי את זה", כתב פאלמר בהמשך. "זה היה יכול להיות סמים או אוכל או שתייה, אבל אם אתה הופך את זה לאהבה, זה יותר מושך".
הנושא "אהבה היא התמכרות" הוא שילוב לירי נפוץ, שנעשה בו שימוש מוצלח גם בלהיט "I Want a New Drug" של "יואי לואיס והחדשות" משנת 1983.
ברני טאופין, כותב השירים של אלטון ג'ון, טען שהדוגמניות בקליפ הושפעו מהשיר "Bennie and the Jets", שבו כתב על להקת רוק עתידנית של יפהפיות אנדרוגיניות. טאופין אמר: "אני לא יכול שלא להאמין שהקליפ של רוברט פאלמר עם כל הדוגמניות הזהות היה צירוף מקרים, ולא השראה מהלהקה הדמיונית שכתבתי עליה".
שיר הנושא של האלבום, "Riptide", הוא גרסת כיסוי לשיר משנת 1933 שנכתב על ידי וולטר דונלדסון וגאס קאהן והוקלט לראשונה על ידי אדי דוכין ותזמורתו. גם "Trick Bag" הוא גרסת כיסוי: השיר נכתב על ידי אחד המשפיעים העיקריים של פאלמר, אמן הבלוז מניו אורלינס ארל קינג.
מרטינז לא היה יכול שלא לשבח את האקלקטיות של פאלמר: "הוא היה מקשיב לבילי הולידיי ולנט קינג קול, ואז שומע את ספולטורה ואת האסקר דו באותה קלטת. זו הייתה מוזיקה נהדרת, ללא קשר לז'אנר".
מרטינז ניגן עם פאלמר גם באלבום הבא, "Heavy Nova", שיצא ב-1988.
מרטינז נזכר בסיבוב ההופעות לקידום "Heavy Nova", שהסתיים בהופעה באפולו שבהארלם בדצמבר 1988: "הסיבוב התחיל בקנדה, והחלק הראשון של סיבוב ההופעות כלל 56 הופעות ב-56 ימים, 56 ב-56 ימים", הוא חזר, כשהוא נותן לסטטיסטיקה הזו לחלחל.
"זה היה מדהים. אתה יודע, כשאתה צעיר ואתה מגיע להופעה כל ערב, אתה אפילו לא יודע באיזו עיר אתה נמצא. עשינו את החלק הזה, ואז לקחנו שבוע או 10 ימים חופש. אחר כך נסענו לאירופה ועשינו 14 הופעות ב-17 ימים. חזרנו לארצות הברית, לקחנו אולי שבוע חופש ועשינו 57 הופעות ב-59 ימים, והסיבוב ההופעות הזה הסתיים באפולו. זה היה רגע מרגש מאוד עבורי, ההופעה האחרונה, כי זה היה רגע השיא של עבודה כה קשה".
ההצלחה הנאה של "Riptide" (כ-2 מיליון עותקים בארה"ב) אפשרה לו לחתום על חוזה מפתה עם EMI, מה שגרם לו לעזוב את איילנד אחרי יותר מעשור. השאלה הגדולה הייתה מה יעשה הלאה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות