Scissor Sisters - Scissor Sisters
- FaceOff - עימות חזיתי
- 2 בפבר׳
- זמן קריאה 4 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 2.2.2004
"I love the tone that's in your laugh, Gasping for an extra breath, Waiting for the time to pass, I believe in days ahead, Don't spend another night alone, Cross and wishing you were dead"
לג'ייסון סלארדס היו ימים לא פשוטים כילד כשהבין מתישהו בבגרותו שהוא לא ממש נמשך למין השני. וכך בגיל 15 בהמלצת חבר טוב הוא "קפץ למים" וסיפר להוריו (אב יזם, ואמא בפטיסטית) שהוא גיי, ההמלצה של החבר התבררה בדיעבד כעצת אחיתופל.
סלארדס שנולד בשנת 1978 בעיר מסה (הר שולחן בספרדית) פרבר של העיר פניקס במדינת אריזונה, לא בדיוק חי בעיר פתוחה ומחבקת של כל צורות החיים על פני כדור הארץ בלשון המעטה. בטח ובטח שלא בשנת 1994.
בצר לו, מצא סלארדס ידידה טובה בשם מרי הנלון שהיתה לו למשענת ברגעים הקשים. סלארדס נדד בהמשך לכיוון ניו יורק עיר שהיתה יותר פתוחה לתרבות וצורת החיים של הגייז, שינה את שמו לג'ייק שירס ויחד עם סקוט הופמן (Babbydaddy) הקים את להקת "Scissor Sisters" שאלבומה הראשון יצא ב- 02.02.2004.
את "Mary" הקדיש שירס כאמור למארי הנלון ידידתו בימים הקשים, שיר שנפתח כשיר אהבה חולמני כולל הקלידים של הופמן שנשמעים כאילו נלקחו משיר של "הבי ג'יז" מאמצע הסבנטיז, אך ממשיך כשהוא מרמז לבאות, על כך שמארי בעצמה מנסה לשרוד את השדים שבחייה, שנה וחצי לאחר יציאת השיר הלכה לעולמה מארי הנלון באופן טראגי ממפרצת מוחית (אפריל 2006).
השירים של "הסיזר סיסטרס" נשמעים כמו שילוב של אלקטרוקלאש, דיסקו, וגלאם-רוק שירס הושפע והעריך מאוד את "הבי ג'יז" ואת רובין גיב בפרט, כמו גם את אלטון ג'ון, "אבבא", דייויד בואי, "פט שופ בויז", מדונה, "הביטלס" ועוד.
ההרכב נוצר כאשר בשנת 1998 נסע שירס ללקסינגטון, קנטקי לפגוש את חבר כיתתו ופגש שם את סטיב הופמן מוזיקאי גיי, ובן למשפחה יהודית (אחיו הגדול בן הוא קומיקאי ומוזיקאי).
השניים עברו לניו יורק והקימו בשנת 2000 את "Scissor Sisters" כפעלול אמנות מיצג, כשהם משמיעים מופעים שערורייתיים במועדונים כמו Luxx, לב ליבה של סצנת האלקטרוקלאש בוויליאמסבורג, ברוקלין, שם שירס התגורר.
כעבור זמן קצר צורפו להרכב אנה קירבי הידועה בשם הבמה אנה מטרוניק שטענה כי מטרת העל של הלהקה היא "הוצאה לאור של הפנטזיות הכמוסות של האנשים, ויציאה מחיי השגרה, אל עולם החלומות והמאוויים"
הגיטריסט דל מרקיז (במקור דרק גרואן), והמתופף פאדי בום (במקור פטריק סיקור) שלמד לתופף לאחר שהעתיק את סגנון הנגינה של לארי מולן ג'וניור ("U2"), והפך למעריץ גדול של מתופף להקת "פוליס" סטיוארט קופלנד. אם בחלק משירי הסיזר סיסטרז אפשר לזהות את סגנון התיפוף של להקת "פוליס", זה לא מקרי. פאדי בום היה גם היחיד מכל חברי הלהקה שהיה סטרייט מוצהר, והיחיד שהגיע עם ניסיון בימתי מוכח לאחר שכבר היה חבר באייטיז בלהקת האינדי ארט-רוק "Sloan Rangers".
אחרי כמה שנים של עבודה סיזיפית בניו יורק (בעבודה עם חברת התקליטים A Touch of Class), ה"סיזר סיסטרס" מצאו סוף סוף הצלחה בבריטניה ובאירלנד. שירס שידוע בריקודים הפרובוקטיביים, ובתלבושות הראוותניות שלו (זכר לימיו ככרקדן גו-גו וכרקדן ארוטי במועדוני חשפנות גברים) לא בא בטוב לאמריקאים, במיוחד כשהאווירה והנושא מסביב ללהקה שאבה השראה עמוקה מדראג ותרבות ה- LGBTQ+ בעיקר בתחילת דרכה.
לדברי Babydaddy, המטרה שלהם הייתה "ליצור אלבום פופ רוק מושלם שיאסוף אותך בהתחלה, ייקח אותך למסע באמצע, ויחזיר אותך שוב באותו מקום בסוף".
השיר הפותח של האלבום "Laura" שזכור בעיקר בזכות השירה המרוטשת של שירס, כמו גם נגינת הפסנתר שלו והמילים הדו משמעיות שלעיתים שירס קשר ללורה פאלמר מ"טווין פיקס", ולעיתים זו היתה ספרית אלמונית ששירס הכיר. בכלל, עושה רושם ששירס והופמן הצמד שאחראי לכתיבת השירים של הלהקה נהנים להשאיר את המשמעות של השירים מעורפלת, כנראה שיש להם סיבה טובה לכך. בארה"ב הם התבקשו להקליט גרסה מעודנת יותר לאלבום, וסירבו לכך.
הסינגל השני שיצא ימים ספורים לפני יציאת האלבום הוא בית ספר לאיך לייצר קאברים. ביצוע מלוטש וקצבי לשיר שקט ואיטי ל- "Comfortably Numb" של "פינק פלויד" בשילוב עם הגיטרות של שיר אחר של ה"פלוידס" "Run Like Hell" (האקורדים בהתחלה מצלצלים גם מעט כמו "Bring on the Night" של "פוליס"). השיר נכתב במקור על חוויותיו שלא לאמר הזיותיו של רוג'ר ווטרס שחלה לפני הופעה בפילדלפיה. רופא אבחן הרעלת מזון אפשרית. "הוא לא הקשיב לי", אמר ווטרס לרולינג סטון. "גיליתי מאוחר יותר שיש לי דלקת כבד". ניתן לווטרס כדור הרגעה והוא שוכנע לעלות לבמה. לאחר ההזרקה, ווטרס בקושי הצליח להזיז את איבריו. "אלוהים יודע מה הוא נתן לי, אבל זה היה מרגיע שרירים כבד מאוד." ווטרס שרבט כמה שורות על סמך הניסיון שלו. מפחיד וקלסטרופובי.
הסינגל השלישי מהאלבום "Take Your Mama" הוא בעצם פיצוי על היציאה הקשה מהארון שהיתה לשירס בגיל 15, בשיר הוא מראה לאימו את חיי הלילה של הגייז על מנת לנסות ולחבר אותה אליו.
שירים בולטים נוספים הם הבלדה העצובה והשקטה "Mary" והסינגל שנכנס לטופ 5 במצעד הבריטי "Filthy / Gorgeus" שמתאר את העיר ניו יורק מהשוליים שלה עם שרותי נערות הליווי שהיו שם לעשירון העליון דרך מבטן של הנערות.
כמיטב המסורת המוזיקאית גם האלבום הזה לא חף משירים על שימוש בסמים קשים "Music Is the Victim" והשיר הנועל "Return to Oz" המתמקדים בשימוש בסמים בכלל ובתוך הקהילה הגאה בפרט.
הלהקה זכתה במועמדות לגראמי על "Comfortably Numb" ואלבום הבכורה זכה להצלחה, במיוחד בבריטניה, שם הגיע למקום הראשון, והיה לאלבום הנמכר ביותר בבריטניה ב- 2004, כאשר כל חמשת הסינגלים מהאלבום נכנסו לטופ 20 הבריטי. האלבום גם זכה להיכנס לרשימה האקסלוסיבית של "1001 Albums You Must Hear Before You Die".
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
