Skunk Anansie - Stoosh
ב-7 באוקטובר 1996 יצא "Stoosh", אלבום האולפן השני של להקת "Skunk Anansie".
באמצע שנות התשעים, כשהרוק הבריטי עסק לא מעט בגאווה לאומית ובקרבות בין להקות, "Skunk Anansie" נשמעה כאילו הגיעה ממקום אחר לגמרי. הגיטרות היו כבדות, הבס ידע לרקוד, ומול המיקרופון עמדה Skin, זמרת שהצליחה להיות מאיימת, חושנית ושברירית בתוך אותו משפט מוזיקלי. ב-"Stoosh" כל התכונות האלה התחברו לשירים שידעו להגיע רחוק, גם אל מי שלא היה מעלה בדעתו להקשיב ללהקה שהאלבום שלה נפתח בהכרזה "Yes It's Fucking Political".
וזה חלק גדול מהיופי שלו. אפשר להגיע לכאן בזכות הפזמון של "Hedonism (Just Because You Feel Good)", ולגלות בהמשך להקה שלא תיתן לנו להתרווח יותר מדי. גם כשהמלודיה מזמינה אותנו פנימה, משהו בקול של סקין מסרב להירגע. היא שרה על געגוע, על תשוקה ועל יחסים שמתפוררים באותה רצינות שבה היא מתקוממת נגד אדישות. אצלה לכל אלה יש משקל, והלהקה יודעת בדיוק איך לתת לו צליל.
ההרכב נוסד בלונדון ב-1994, עם סקין, הגיטריסט Martin "Ace" Kent, הבסיסט Richard "Cass" Lewis והמתופף Robbie France. במהלך 1995 הצטרף Mark Richardson במקום פראנס, וכך התגבש ההרכב שמנגן כאן. אלבום הבכורה "Paranoid & Sunburnt" כבר הפגיש בין זעם פוליטי, רוק כבד, גרוב ושירים עם פזמונים חזקים. ההופעות וההצלחה נתנו להם ביטחון, אבל גם חשפו אותם לניסיון המתמשך של התקשורת להסביר את הלהקה באמצעות המראה והזהות של הסולנית שלה. המוזיקה עצמה הייתה מעניינת בהרבה מהתוויות שניסו להדביק לה.
על ההפקה הופקד Garth Richardson, המוכר בשם GGGarth, וההקלטות נערכו באולפני "Great Linford Manor" במילטון קינס. בראיון שנערך לקראת היציאה סיפרה סקין שעמדו לרשותם חמישה שבועות בלבד להקלטת האלבום. הלחץ היה גדול, אבל הרצון שלה היה ברור, לפשט את השירים כדי שהרגש יגיע אל המאזין. הכתיבה נשענה על סקין, אייס וקאס, ולצדם Len Arran, שותפה של סקין לכמה מהשירים הבולטים. במקומות המתאימים נוספו גם כלי מיתר, וההפקה אפשרה למוזיקה להתרחב מעבר להתפרצויות שאפיינו את הבכורה.
קל להתפעל מסקין ולשכוח לרגע כמה טובים שלושת האנשים שמנגנים מאחוריה. אייס לא חייב למלא כל חלל בסולו, הוא יודע לתת לריף צורה ולהשאיר לקול מקום. קאס מעניק לבס נוכחות שאפשר לעקוב אחריה גם כשהגיטרה משתלטת, וריצ'רדסון מחבר בין הכוח של רוק כבד לתנועה של גרוב. לכן המעברים בין שיר שדוחף אותנו לקפוץ לבין שיר שמשאיר אותנו לבד עם המילים נשמעים טבעיים כל כך. זו להקה שמקשיבה לסולנית שלה, וגם יודעת מתי להפריע לה.
הפתיחה עם "Yes It's Fucking Political" לא משאירה ספק לגבי עמדתם. הריף הקצר, התופים וההגשה החותכת הופכים את הכותרת לתשובה ישירה למי שטען שמוזיקה ופוליטיקה לא צריכות להתערבב. סקין הבהירה כבר אז שהיא כותבת מתוך מה שחוותה וראתה, ושלא תיתן למבקר מוזיקה להחליט עבורה אילו נושאים ראויים לשיר. במובן הזה, הבחירה להציב אותו בפתח האלבום מדויקת. לפני שהלהקה תחשוף את הצדדים הרכים יותר שלה, היא מבהירה שלא ויתרה על שום דבר.
השיר "All I Want" ממשיך את התנופה עם גיטרה מחוספסת, חטיבת קצב מצוינת ופזמון שנדבק מהר. מתחת לכותרת שאפשר לטעות ולשמוע בה הצהרת אהבה, מסתתר שיר על חמדנות, בהשראת אנשים שהלהקה פגשה בארצות הברית ושכסף היה מרכז עולמם. יש כאן הנאה כמעט חצופה מהנגינה, וסקין נשמעת כאילו היא גם מפתה וגם לועגת. כבר בשני השירים הראשונים אפשר לשמוע עד כמה הכעס שלהם מוזיקלי, כמה מחשבה הושקעה בדרך שבה הוא זז.
אבל הלב של "Stoosh" נמצא דווקא בשירים שבהם הביטחון הזה נסדק. ב-"Infidelity (Only You)" הגיטרה מפנה מקום לאווירה אינטימית יותר, והעיבוד מעניק לקול זמן להתפתח. סקין יכולה לשיר בעדינות בלי שהמתח ייעלם, וכשהיא מרימה את הקול אנחנו מרגישים כמה מאמץ היה דרוש כדי להחזיק אותו קודם. זה אחד הרגעים שמבהירים שהעוצמה שלה נמצאת גם בשליטה, ביכולת לעכב את ההתפרצות עד שהיא באמת נחוצה.
ואז מגיע "Hedonism (Just Because You Feel Good)", השיר שהפך לאחת מנקודות הכניסה הגדולות למוזיקה שלהם. הגיטרה האקוסטית והמלודיה הבהירה כמעט מתעתעות. קל לזכור את הפזמון, קל להצטרף אליו, אבל קשה לפספס את העלבון שנשאר בקול. המילים פונות אל אדם שממשיך בחייו בזמן שמישהו אחר עוד מנסה להתאושש, וההערה על ההנאה שלו מקבלת צליל מריר במיוחד. אנחנו מכירים את הפער הזה, בין מי שנראה שכבר הסתדר לבין מי שעדיין מחפש מה לעשות עם הזיכרונות.
סקין קשרה את השיר גם לחיים בתוך ההצלחה, לציפייה המתמדת לבלות וליהנות ולצורך לעצור ולבדוק מה כל זה עושה לנו. ההסבר הזה מרחיב את מה שאפשר לשמוע בו, בלי לפגוע בפשטות שלו. זה שיר שמחזיק כאב גדול בתוך מילים נגישות, והפזמון מצליח להיות גם קליט מאוד וגם לא נוח. אנחנו יכולים לשיר אותו בקול רם, ואחר כך להיתקע דווקא עם מה שנאמר בו בשקט.
השיר "Twisted (Everyday Hurts)" מציע סתירה מעניינת אחרת. חטיבת הקצב מניעה אותו קדימה עם תחושת תנועה כמעט משוחררת, בזמן שהמילים נשארות בתוך מצוקה. בפזמון סקין מרחיבה את הקול והגיטרה מוסיפה משקל, אבל הגרוב ממשיך לעבוד מתחת לכל זה. הגוף רוצה לזוז, הראש קולט משהו קשה יותר. השילוב הזה מעניק לשיר חיים מעבר לתקופה שבה הוקלט, ומזכיר כמה הלהקה טובה בלשמור על תנועה גם כשהתוכן מכביד.
ב-"Brazen (Weep)" העימות נעשה קרוב וחריף יותר. הבתים נותנים מקום להצטברות של מתח, והפזמון פותח אותו לרווחה. סקין נשמעת פגועה וכועסת, אבל גם נחושה להוציא מהאדם שמולה תגובה, לפגוש סוף סוף רגש במקום ההתגוננות. יש זמרים שהיו הופכים את החומר הזה לבלדה מפוארת מדי. היא משאירה בו חספוס, והגיטרות מספקות לו את העוצמה שהוא דורש. כשהקול עולה, אנחנו שומעים גם את הסדק בתוכו.
הצד הפוליטי חוזר ב-"We Love Your Apathy", שמכוון את הזעם אל האדישות המאפשרת למצב הקיים להימשך. המשקל של הריף מעניק לו תחושה מאיימת, וזו תזכורת לכך שהלהקה לא איבדה את השיניים בדרך אל תחנות הרדיו. לעומתו, "Pickin On Me" מצמצם את האמצעים ומראה כמה מעט נדרש לפעמים כדי לעורר אי נוחות. הרגעים האלה חשובים לאלבום כולו, הם מונעים ממנו להסתכם באוסף של סינגלים ומחזירים אותנו אל הקול העיקש שמחבר ביניהם.
יש גם מקומות שבהם העוצמה קצת מעייפת, במיוחד כשההגשה נשארת דרוכה לאורך זמן. המלודיות החזקות ביותר כאן מציבות רף שחלק מהקטעים האחרים לא מגיעים אליו. ועדיין, הגיוון בתוך האלבום נותן לו מרחב נשימה, והפער בין רוק תוקפני לשירה חשופה הוא מה שמחזיר אותנו אליו. אנחנו מאמינים לסקין גם כשהיא מגזימה, מפני שההגזמה נשמעת חלק מהרגש.
האלבום "Stoosh" הגיע למקום התשיעי במצעד האלבומים הבריטי ושהה בו במשך תקופה ארוכה. הסינגלים, ובעיקר "Hedonism (Just Because You Feel Good)" ו-"Brazen (Weep)", הרחיבו את הקהל של הלהקה ועזרו לבסס את מעמדה באירופה. המשמעות של ההצלחה הזאת חורגת ממספרים. להקה עם צליל כבד, עמדה עצמאית וסולנית שאי אפשר להתעלם ממנה הצליחה להגיע אל קהל רחב בלי להחליק את כל מה שהפך אותה למסקרנת.
גם העטיפה מתאימה היטב לחוויה. הפנים של סקין נדחפות אל קדמת התמונה, גדולות, מעוותות ומטרידות, ושלושת חברי הלהקה נראים מאחוריה. כמו במוזיקה, המבט נמשך מיד אליה, אבל ההרכב כולו נמצא שם. קשה להישאר אדישים לתמונה הזאת, וקשה עוד יותר להישאר אדישים לקול שיוצא ממנה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
תגובות