להקת "Staind" פרצה לתוך סצנת הנו-מטאל בשנת 2001 עם "Break the Cycle", למרות שזה היה אלבומם השלישי, השני בלייבל גדול, הוא זה שהביא אותם להצלחה עולמית. כבר באלבום הזה הם עברו קצת מנו-מטאל ל-פוסט גראנג', כאן הלהקה כבר שילבה הילוך והשתמשה בכוח החזק שלה לרמה גבוהה יותר.
הם מצאו את הנוסחה המנצחת - מיתון האגרסיות והגברת הרגש.
מאז "Break the Cycle" והסינגל שלו, "Been a While", הדהירה להצלחה הייתה בלתי נמנעת ועד מהרה הלהקה עברה אפילו את המורה הרוחני שלה Fred Durst מלהקת "Limp Bizkit" הן בפופולריות, והן בהתלהבות לאלבום השלישי של ההרכב שיצא ב-2003 "14 Shades Of Grey". ההרכב הצליח ליצור אלבום שמשלב את השיא של הניאו מטאל עם הפוסט גראנג', עם החשיפה הרגשית ומעט אלמנטים קליטים מתוך האלבום הקודם "Break the Cycle".
יש כאן הרבה גיטרות רועשות, אך תחושת התוקפנות הכוללת הונמכה במידה ניכרת כאשר מחשבותיו ורגשותיו של Aaron Lewis תופסות את החזית, כשהמוזיקה משמשת כרקע להתבטאות הרגשית שלו.
(Photo: Staind)
האלבום הזה בעצם עוסק בעיקר ברגשותיו של לואיס, בין אם מדובר ברגשות על העולם, על אהבה, על בתו זואי ג'יין, או על האליל שלו, Layne Staley. גם כשהמקצב מהיר הוא מאפשר ללואיס לעלות גבוה, והוא עושה זאת עם כל רמח אבריו, דבר שנשמע חזק במיוחד כשהוא שר "FUCK" והוא עושה הרבה.
לואיס מעניק חופש מוחלט לרגשות באלבום הזה, והתוצאה עלולה לגרום למאזינים מצד אחד להזדהות איתו לחלוטין או ליצור ניתוק מוחלט. זו הסיבה שאנחנו חושבים שהאלבום הזה מיועד יותר לחובבי הלהקה מאשר לחובבי "Break the Cycle". אתה צריך לאהוב את הלהקה, את הצליל שלה ואת התוכן שלה כדי לאהוב את האלבום הזה. לא תמצאו כאן מנגינות קליטות או "להיטים" חזקים שיתפסו את נשימתכם בתו הראשון, מה שכן תוכלו למצוא כאן זה שירים להקשיב להם, להתחבר אליהם רגשית ולעכל אותם.
האלבום הוציא ארבעה סינגלים והגיע לראשונה למקום הראשון בבילבורד 200, עם מכירות של 220,000 עותקים בשבוע הראשון. עד יולי 2003, "14 Shades of Grey" הוסמך לזהב ואחר כך לפלטינה.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט