top of page

Sting - Dream Of The Blue Turtles

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 01.06.1985


ויחלום גורדון חלום, והנה בחלומו הוא יושב בגינה המוקפת חומה מאחורי ביתו בהמפסטד, מתחת לעץ לילך על מדשאה מטופחת, מוקף שיחי ורדים יפים.

לפתע הלבנים מהחומה התפרקו לתוך הגן, זה לא יכול להיות! צעק גורדון ההמום, כשלפתע הוא שם לב לראשו של צב עצום מגיח מהחשכה, ואחריו הופיעו עוד ארבעה, חמישה צבים אחרים, כולם בגודל של בני אדם.

גורדון שם לב לפרט מוזר במיוחד, לא רק שהם היו בגודל של בני אדם, הם היו כחולים, וחסרי פחד, הם לא פגעו בו, אבל באלימות כמעט סתמית הם הרסו את הגינה האנגלית שלו, וחפרו את הדשא עם הציפורניים שלהם, כשהם תולשים את שיחי הוורדים, ודוחפים את עץ הלילך בקול רעש גדול.

רגע אחרי הקריסה של עץ הלילך, גורדון התעורר בבת אחת מחלומו, הוא חיפש פתרון לחלום שזה עתה חלם באי ברבדוס.

בצר לו, ומכיוון שיוסף פותר החלומות הידוע כבר לא היה זמין, הוא החליט לקרוא לאלבום הסולו הראשון שלו "The Dream Of The Blue Turtles", אלבום שיצא ב- 01.06.1985.


לעזוב להקה כמו "פוליס" זה חתיכת הימור, אבל לעזוב אותה אחרי שיא כמו "Synchronicity" שזכה בגראמי, והפך את "פוליס" ללהקת הרוק הדומיננטית של התקופה, זה כבר נשמע כמו מעשה שגובל בטירוף. "ההחלטה הזו, אני מודה, לא הייתה הגיונית במיוחד", הודה סטינג בראיון.


בסופו של יום, החיכוכים בתוך הלהקה, והרצון של כל אחד מהם ליצור בנפרד מהלהקה, Stewart Copeland יצר פסקולים לסרטים, ואנדי סאמרס הקליט שני אלבומים עם Robert Fripp, הביאה את שלושת המוזיקאים להחלטה לקחת הפסקה.


זה הותיר את סטינג חופשי להתחיל את קריירת הסולו שלו, הוא החל לחקור, ולהבין מה המוזה שלו, הוא שאף שיתייחסו אליו ברצינות רבה יותר גם כמוזיקאי, תמלילן, מפיק, וגם ככותב שירים.


"ככל שיותר אנשים תייגו אותי, החופש שלי נפגע יותר. אני רוצה להיות מסוגל לשנות את מה שאני עושה", אמר. "אני משתעמם מאוד בקלות. הסף שלי לשעמום מאוד מאוד נמוך".


סטינג הבין שאת ז'אנר הרוק הוא די מיצה, וחתר לעבר שילוב בין פופ, רוק, וג'אז. הוא הלך על תקליט רוק עם ניחוח ג'אז, תוך כדי שהוא מלקט קבוצת מוזיקאים מוכשרים מספיק על מנת לנגן באוצר מילים המשלב אלמנטים של שניהם, ביניהם את הסקסופוניסט ברנפורד מרסליס, נגן הקלידים קני קירקלנד, המתופף עומר חכים ("Weather Report"), והבסיסט העתידי של "הרולינג סטונס" דריל ג'ונס.


"הכוונה שלי הייתה להשתמש במוזיקאים שיש להם עדינות לנגן ג'אז, אבל לעשות מוזיקה בלי הלייבל הזה. אני חושב שקיבלנו מספיק ספונטניות בתקליט, והגענו לתחומים שרוב תקליטי הפופ לא מגיעים אליהם", אמר סטינג בראיון.


"הרבה אנשים יופתעו מאיך שהאלבום הזה נשמע, כי הוא לא ג'אז, אבל גם לא אלבום פופ מיינסטרים. יהיה מעניין לראות איך הרדיו יסתגל אליו. אם הם יסתגלו בכלל".


מתוך מחשבה על כך, ועם השקפה גלובלית יותר, רבים מהנושאים של נקודת המגע של התקופה מוצאים את דרכם אל מילות השירים של סטינג באלבום.



הסינגל הראשון מהאלבום היה האופטימי ומרומם "If You Love Somebody Set Them Free", שכבש את המקום ה- 3 בארה"ב. סטינג אמר ל-NME שהשיר הוא תרופת נגד ל- "Every Breath You Take" של "פוליס".


"השיר הזה היה שיר הלל לחופש החדש שלי כמו שהוא היה תרופה נגד נושאים של שליטה ומעקב. אני לא חושב שהרעיון לאהוב מישהו ולשחרר אותו לחופשי הוא מקורי במיוחד", אמר. "עם זאת, מדובר ביחסי אהבה בזירה גדולה יותר מאשר שוק הנכסים של בעלות על משהו, להקיף אותו בהגנה כדי שתוכל לשלוט בו, וזה בעצם מה שרוב מערכות היחסים עוסקות בו. אני לא בטוח אם אני אמיץ מספיק כדי באמת להאמין בזה, לאהוב מישהו ולשחרר אותו. אבל לשיר את זה, עוזר במובן מסוים".


את הקליפ ביימו קווין גודלי ולול קרם, צמד המוזיקאים שהפכו את "פוליס" ללהקה הפופולרית ביותר ב-MTV בשנת 1983 עם הסרטונים ל- "Every Breath You Take", "Wrapped Around Your Finger" ו- "Synchronicity II".



"אני די אוהב להשתמש בשירים כמערכת מודולרית שבה אפשר לערבב שורות משירים שונים. זו מסורת עכשיו". סיפר סטינג כשהוא מתייחס לשיר "Love Is the Seventh Wave" שבו הוא התייחס בצורה קצרה ולעגנית ל- "Every Breath You Take".


הקליפ מציג את סטינג כמורה בבית ספר יסודי (עבודת היום שלו לפני הקריירה המוזיקלית), שמופיע בין יצירות האמנות של תלמידיו.


החרדה מהמתח המוגבר בתקופת המלחמה הקרה שהורגשה בציבור, ומתוארת בסרטים כמו "היום שאחרי" (1983) זוכה לביטוי ב- "Russians" העוצמתי והמרגש, עם מוטיבים מוזיקליים של המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב כבסיס.

סטינג מספק סיכום מצמרר של הרעיון של הרתעה גרעינית או הרס מובטח הדדי, ושל איומי ההשמדה המתמידים. החסד המציל היחיד, כפי ששר סטינג, הוא אמונה במחשבה ש"גם הרוסים אוהבים את ילדיהם".

בעיני האמריקאים, רוסיה הייתה "אימפריית הרשע" שמטרתה להשמיד אותם. השיר הזה מוצא חמלה בתוך הרטוריקה, נקודת מבט שכמעט לא נשמע באותה תקופה.



לא כולם הסכימו עם עמדתו של סטינג. מתופף "פוליס", Stewart Copeland הוא בנו של פעיל CIA והיתה לו השקפה שונה מאוד. אבל כפי שהסביר קופלנד, לא משנה עד כמה הטיעונים שלו חזקים, סטינג יכול היה להפריך אותם בטקסט שאין לו הגנה כמו "גם הרוסים אוהבים את ילדיהם". אמר קופלנד, "אי אפשר להתווכח עם משורר".

המשפט "How can I save my little boy from Oppenheimer's deadly toy"? מתייחס לפצצת האטום שיצר הפיזיקאי האמריקאי רוברט אופנהיימר שנחשב ל"אבי פצצת האטום".


סטינג מספר, "במוצאי שבת בעיר ניו יורק יכולנו לצפות בתוכניות של יום ראשון בבוקר לילדים ברוסיה. התוכניות נראו מתחשבות ומתוקות, ופתאום נבנתי, הרוסים אוהבים את ילדיהם בדיוק כמונו".

סטינג רצה במקור להקליט את השיר הזה ברוסיה עם התזמורת הממלכתית של לנינגרד. לצערו הוא נתקל בביורוקרטיה שפוליטיקאים הציבו בפניו.


מיד אחרי חידוש ל- "Shadows in the Rain" של "פוליס", מגיע הבייבי של סטינג באמצעיתו של האלבום, עם "We Work the Black Seam", שיר מחאה שמילותיו מבטאות את עמדתם של כורי הפחם הבריטים ששבתו במהלך השנה שקדמה ליציאת האלבום, שביתה שהיתה מופנית לממשלתה השמרנית של ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר.

הם מספרים על זיקתם העמוקה של הכורים לעבודתם ועל חשיבותה לכלכלת המדינה ולתרבותה, תוך רמיזות לשירו של ויליאם בלייק "And did those feet in ancient time", תוך ביקורת על המדיניות הכלכלית של תאצ'ר, במיוחד על המאמץ לעבור מפחם לאנרגיה גרעינית כמקור האנרגיה העיקרי של בריטניה.


סטינג התרגש לכתוב את השיר על צעירי נורת'מברלנד, מחוץ לניוקאסל, שם הוא גדל, קהילות רבות היו תלויות כלכלית בכרייה. הוא חש שאיש במהלך השביתה לא טען להמשך השימוש בפחם ולסכנות הנשקפות מכוח גרעיני.

אביו עבד בבניית ספינות, תעשייה נוספת ששלטה בעבר בכלכלה הבריטית אך הלכה ופחתה בחשיבותה בהמשך המאה ה-20.


האלבום נחתם בשני שירים באווירה ג'אזית מעושנת, "Moon over Bourbon Street" שנוצר בהשראת הרומן של אן רייס "ראיון עם הערפד".


"הראיון של אן רייס עם הערפד היה ההשראה הישירה לשיר הזה, אבל היה לילה אחד לאור ירח ברובע הצרפתי של ניו אורלינס שבו היה לי הרושם המובהק שעוקבים אחריי", סיפר סטינג.


השיר שם את שדרני הרדיו במצב מביך: סטינג היה אחד האמנים הפופולריים ביותר באותה תקופה, אבל השיר הזה לא התאים לאף פורמט ספציפי. הוא לא זכה להשמעה רבה ברדיו האמריקאי, אבל תחנות רבות בבריטניה הרחיבו את האופקים, והוסיפו אותו.



לקטע הנועל "Fortress Around Your Heart" סטינג כתב "שיר פיוס". הוא משתמש במבצר נטוש בתוך עיר מוקפת חומה כמטאפורה למערכת יחסים שעברה מלחמה פיגורטיבית, כאשר סטינג מוכן כעת לשים את הקרבות מאחוריו ולבנות ברית חדשה.


על סמך מה שהיה להם - הוא שר על בניית גשר והצתת הקרבות. זה לא יהיה קל, כי הוא צריך לחצות את השדה שבו נטע פעם מוקשים.


ההשראה לשיר הגיעה מגירושי סטינג מאשתו הראשונה, פרנסס טומלטי. הכאב שחש כשלא הצליח לגרום לנישואים האלה לעבוד הובילו אותו לכתוב כמה מהלהיטים הגדולים ביותר שלו, ביניהם "Every Breath You Take" ו- "King Of Pain". בשיר הזה, סטינג ניגן בבאס בעצמו.


להאזנה: Spotify, Apple Music


"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר



תגובות


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

©2020 by FaceOff - עימות חזיתי All rights reserved

"עימות חזיתי" - מגזין הרוק של ישראל, בלוג מוזיקה ופודקאסט !!

bottom of page