Talking Heads - Songs About Buildings and Food

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 14.07.1978

זאב נחמה סולן להקת אתניקס מספר "באלבום השני ידענו שהפרויקטים נכשלים, ניסינו להבין למה אלבומים שניים נכשלים בארץ ואז גילינו שברוב המקרים הבעיה היא בתקשורת - באלבום השני פחות מפרגנים, ניסינו לחשוב על דרך מעקף"

"תסמונת האלבום השני" הוא מושג שכמעט כל מוזיקאי נתקל בו בתחילת הקריירה, במיוחד עם אלבום הבכורה הצליח או יצר שק של ציפיות, העבודה על אלבום הבכורה בדרך כלל באנונימיות וללא לחץ מאפשרות לאומן ליצור המון חומרים, ולסנן מתוכם את הטובים ביותר, להשקיע בפרטים הקטנים עד לקבלת התוצר המוגמר.

לאחר יציאת אלבום הבכורה לאויר העולם, יש נטיה בדרך כלל להכות בברזל בעודו חם, ולהוציא אלבום שני בפרק זמן קצר, נתון שמגביל את האומן בעבודה על יצירת חומר איכותי חדש, ומנתב אותו לעבר חלק מהחומרים שנופו בזמן ההקלטות של אלבום הבכורה. תהליך זהה עברה להקת "טוקינג הדס" או בעברית "ראשים מדברים" שחבריה הם דייויד ברן, כריס פרנץ, טינה ויימאות', וג'רי האריסון.

במרץ 1978 חצי שנה לאחר יציאת אלבום הבכורה "77" נכנסו חברי "טוקינג הדס" לאולפן ההקלטות בנסאו באיי הבהאמה על מנת להקליט את אלבומם השני "More Songs About Buildings and Food" או במילים אחרות "השאריות של האלבום הראשון" - אלבום שיצא ב- 14.07.1978.

בשונה מהשם המזלזל לכאורה בפוטנציאל החומרים מהאלבום, שם האלבום שיקף את התחושות של חברי "טוקינג הדס" במעבר המהיר מהאלבום הראשון לעבר האלבום השני.

בפרק הזמן הקצר שהיה להם הספיקה הלהקה לצאת לסיבוב הופעות באירופה יחד עם "הראמונס", ולקראת סיום סיבוב ההופעות ניגנו במופע סולו קטן בלונדון בו צפו בריאן אינו וג'ון קייל, קייל היה זה ששכנע את אינו לבוא להופעה.

אינו שבתקופה זו שמו הלך למרחוק כמוזיקאי סקרן שלא מהסס ליצור ולחבר בין השפעות מוזיקה שונות (עבד זה מכבר עם "רוקסי מיוזיק", דייויד בואי, רוברט פריפ, וג'ון קייל) פגש מאחורי הקלעים את דייויד ברן, והזמין אותו יחד עם קייל לביתו, שם האזינו לתקליט האפרוביט של המוזיקאי הניגרי פלה קוטי, אלבום שבעיני אינו היה הסאונד של העתיד.

המפגש בין שלושת המוזיקאים יצר שותפות אמיצה בין דייויד ברן ו"הטוקינג הדס" לבריאן אינו שהפך מרגע זה למפיק שלהם לשלושת האלבומים הבאים. אינו הניח באלבום את תחילת היסודות לשינוי המוזיקלי שעבר על חברי "טוקינג הדס", אינו הביא איתו אחדות מוזיקלית שקשרה את האלבום יחד. במיוחד באחידות ובקצב של השירים, אם באלבום הראשון דייויד ברן קיבל את מירב תשומת הלב, אזי אצל אינו ב- "More Songs About Buildings"

הועברה תשומת הלב באופן חלקי לתפקידי הבס והתופים של צמד החברים (לימים בעל ואישה) ווימות'/פרנץ, שיקימו כעבור שנתיים כפרוייקט צד את להקת הניו וייב/אר אנד בי "טום טום קלאב".

אינו גרם לאלבום להשמע כחטיבה אחת של שירים רקידים וקצביים, עם הפסקות קצרות בין שיר לשיר פרט שהדגיש את הכוונה של אינו לתת לאנשים להכנס לתוך הקצב. וכל זאת תוך כדי גיוון וקפיצה מפוסט Pאנק ל Fאנק פסיכדלי. אינו לא מסתפק בהפקה ומנגן באלבום בגיטרה, פסנתר, קלידים, וסינתי, ותורם קולות רקע.

ברן מצידו ממשיך ברעיון של הקו המחשבתי שבו החל באלבום הבכורה הוא ממשיך לעסוק בשירי האלבום בשאלות קיומיות, ובפראנויה נושא שלבש צורות חדשות בשנותיה הבאות של הלהקה.

הלהיט הראשון של הלהקה "Take Me to the River" היה דווקא קאבר לזמר הסול והגוספל אל גרין.

עטיפת האלבום היתה רעיון של דיויד ברן שיצר הצלם האמריקאי ג'ימי דה סאנה והיא כוללת פסיפס של 529 תצלומי תקריב פולארויד של הלהקה.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר