ב- 9 לספטמבר 1982 שחררה "Rush" את אלבום האולפן ה- 9 שלה - "Signals".
האלבום הזה עורר מהפכה בסביבת הלהקה שהתנהלה עד אותו זמן ממש כמו משפחה קטנה. הוא גרם לכך שחברי הלהקה יפרדו מהמפיק הקבוע Terry Brown שעבד עם "Rush" מאז 1974 והיה אחראי בין היתר להפקת המאסטרפיסים "2112" ו- "Moving Pictures". כל זה קרה בגלל שיר אחד, רוצים לגלות באיזה שיר מדובר ומה הסיבה שגרמה לחילוקי הדעות ? הישארו איתנו להמשך הסיקור ותגלו.
נתחיל בכך ש- Rush נמצאת בשיא ההצלחה שלה לאחר הוצאת האלבום "Moving Pictures", אלבום מושלם מכל הבחינות שהביא ללהקה הצלחה עולמית מסחררת וזכה לביקורות מהללות מפה לאוזן. למי ששכח נזכיר שהאלבום הזה הגיע למקום השלישי ברשימת אלבומי הפרוג הטובים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, אחרי "The Dark Side Of The Moon" של "Pink Floyd" ו- "In The Court Of The Crimson King" אלבום הבכורה של "King Crimson".
אבל ההצלחה המסחררת לא עולה לחברים לראש וכבר במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום "Moving Pictures" הם מתחילים לעבוד על חומר חדש לאלבומם הבא. וכמו שאתם יודעים אצל "Rush" שום דבר לא יכול להיות פשוט, כי במקום לרכב על גל ההצלחה של האלבום "Moving Pictures" החליטו החברים באופן מודע לחפש כיוונים מוזיקליים חדשים. Geddy Lee ציין בראיון עימו שלמרות שהיה הכי בטוח לכתוב אלבום המשך ל- "Moving Pictures", הם בחרו בצורה מכוונת להתנסות בז'אנרים חדשים. "אנחנו להקה שתמיד אהבה לאתגר את עצמה", אמר Geddy Lee.
ואכן, החומר המוזיקלי באלבום נסחף לכיוונים שונים אשר במרביתם "Rush" התנסתה כאן לראשונה, כגון סקא, רגאיי, Fאנק, מוזיקה אלקטרונית וניו ווייב. לשם כך עשתה הלהקה שימוש מוגבר בסינתסייזרים, סיקוונסרים וציוד אלקטרוני, על חשבון שימוש מופחת בגיטרות. זו הייתה הפעם הראשונה שסינתיסייזרים, בהם החלה Rush להשתמש עוד בשנות השבעים המאוחרות, עברו מכלי ליווי לכלי עיקרי ומוביל בסאונד של הלהקה. המגמה הזאת רק תלך ותגבר בשלושת אלבומיה הבאים של הלהקה אשר שיאה באלבום "Hold Your Fire" משנת 1987 אותו סיקרנו אתמול לרגל יום הולדתו.
במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה הכפול והמצוין "Exit... Stage Left" שיצא בשנת 1981 מצאה הלהקה הרבה זמן פנוי והגבירה את קצב הכתיבה. Neil Peart סיפר שהוא היה כל-כך משועמם בזמן המיקסים, עד שהוא חיפש לעצמו תעסוקה בתיקון מערכת תופים ישנה שהיתה באולפן. כדי לשבור את השעמום החיל Neil Peart לעבוד עם שניים מחברי צוות הסאונד באולפן על שיר שאחד מהם כתב. זה היה Tony Geranios הידוע בכינויו Jack Secret אשר היה טכנאי הקלידים של Geddy Lee. הם צרפו אליהם את הסאונדמן של הלהקה Skip Gildersleeve והחלו לעבוד על השיר שנקרא "Tough Break". אחרי מספר ג'ימג'ומים הם אפילו הקליטו את השיר באותו אולפן, Jack Secret בשירה ובבס Skip Gildersleeve בגיטרה ו- Neil Peart על התופים. השעמום לא פסח גם על Geddy Lee ו- Alex Lifeson שהצטרפו בגיטרה וקלידים. את ההקלטה הנדירה הזאת של "Rush" עם שני אנשי צוות הסאונד ניתן למצוא בין היתר כאן:
הג'מג'ום הזה של הלהקה עם שני חברי צוות הסאונד שלה נתן ללהקה את זריקת המרץ שהיתה צריכה בכדי לרוץ קדימה ולהשלים את כתיבת החומר לאלבום "Signals". פירט ציין שאת המילים לשיר "Subdivisions" הוא החל לכתוב ממש באותו סשן עם שני אנשי הסאונד. Neil Peart חשב על הרקע ממנו מגיעים חברי הלהקה ואף חלק גדול ממעריציה. אאוטסיידרים, חנונים דחויים חברתית, אשר עוד מימי בית הספר "קוטלגו" וסומנו כחריגים רק בגלל "שיפוטיות" ו- "דעות קדומות". פירט סיפר שגדי ואלכס הגיעו אליו הביתה עם קלטת הדמו בה הקליטו את מוזיקה לשיר. הם הכינו אותו לכך שזה הולך להישמע חריג ומוזר, ממש כמו הרעיון שמאחורי המילים לשיר. פירט הקשיב לדמו, שתק וביקש מגדי ואלכס להשמיע לו את זה שוב. בסיום הסבב השני הוא אמר לחברים שזה מושלם וגדי ואלכס פשוט חייכו. זהו. תם ונשלם! "Rush" הייתה מוכנה לשינוי הגדול שלה. היא נכנסה לתקופת הסינתסייזרים אשר תלווה אותה לאורך 4 אלבומים במהלך שנות ה- 80.
ואיזה שיר זה "Subdivisions" שיוווהווווו. שיר הפתיחה האדיר של האלבום שמהווה גם את הצהרת הכוונות של הלהקה לכך שזה בהחלט לא הולך להיות אלבום ההמשך של קודמו. כבר בפתיחת השיר ניתן להרגיש בצליל האלקטרוני שהלהקה אימצה לעצמה. כל הקצב של השיר מושתת על קלידים והגיטרה ברקע מתאימה את עצמה לתפקידי הקלידים שממש משתלטים על המלודיה עד הפזמון. ובפזמון, כאילו הכל מתהפך הבס של Geddy Lee תופס שליטה בדומיננטיות מדהימה, כאילו בא להשלים את החסר שלו במהלך הבתים, מודגש, עצבני, חצוף, לפנים, ואיך שהוא משתלב יפה עם הגיטרה, כששניהם פשוט נוטשים את הקלידים מאחור כאילו מדובר בשיר אחר, סגנון אחר, תקופה אחרת, ואז המיני מוג שב ומשתלט בקטע המעבר האינסטרומנטאלי וחוזר חלילה. כנראה שבזמן כתיבת המוזיקה לשיר גדי ואלכס חשבו על האופן בו Geddy Lee יצטרך לבצע אותו בהופעות ולכן חילקו את השיר למקטעים שיאפשרו לגדי לעבור בין נגינת הבס לקלידים בצורה חלקה.
משם אנחנו עוברים לרצועה השניה "The Analog Kid" שמהווה פשוט את הנגטיב של הרצועה הקודמת. בשיר הזה הבס והגיטרה דומיננטיים לכל אורך הבתים, כאשר הקלידים נוטלים את השליטה במהלך הפזמון. שוב כנראה המחשבה קדימה של אלכס וגדי על האופן בו השיר יבוצע בהופעות. זה שיר רוק מדהים במקצב מהיר במיוחד במהלך ותעשו לעצמכם טובה #1, אתם חייבים, פשוט חייבים!!! להקשיב לבס של Geddy Lee במהלך השיר הזה, במיוחד במהלך האינטרו. האיש פשוט עילוי, טכניקה מדהימה, לחן סוחף, נגינה מושלמת!!! זה ללא ספק אחד מרגעי השיא בקריירה העצומה של Geddy Lee ואנחנו בהחלט מתכוונים לזה. תעשו לעצמכם טובה #2 תקשיבו גם לסולו הפראי של Alex Lifeson ב- 3:23. מה זה הדבר הזה??? המילים לשיר נכתבו על-ידי Neil Peart מיד אחרי שכתב את השיר "Digital Man", השיר הרביעי באלבום. Neil Peart חשב ששני השירים ישלימו אחד את השני (אנלוג-דיגיטל). גדי ופירט חשבו שהמוזיקה צריכה להיות מנוגדת לרעיון שהמילים מנסות להעביר וכך יצא שיר עם בתים במקצב מהיר במיוחד.
הרצועה השלישית "Chemistry" היא השיר היחיד של הלהקה בו ניתן הקרדיט על כתיבת המילים לשלושת החברים: גדי, אלכס ופירט. זה גם למעשה השיר האחרון שהלהקה כתבה אי פעם, בו גדי או אלכס מקבלים קרדיט על כתיבת מילים. דבר נוסף שמיוחד בשיר הזה הוא שהכתיבה שלו בוצעה באופן סימולטני על-ידי שלושת החברים, וזאת בשונה מרוב השירים של הלהקה בהם Neil Peart כותב מילים ומעביר לגדי ולאלכס כדי שיכתבו את המוזיקה או להיפך. הלהקה ממשיכה כאן עם ההפרדה הברורה בין בתים לפזמון מבחינת השימוש בכלים, בכדי להקל בעיקר על Geddy Lee את נגינת השיר בהופעות. בתים וקטע מעבר עם דומיננטיות של בס, פזמון עם דומיננטיות של סינתסייזרים.
הבטחנו שנספר לכם מהו השיר שגרם ל"סכסוך המשפחתי" בין Terry Brown לחברי הלהקה? אז השיר הזה שהיווה את סלע המחלוקת חותם את הצד הראשון של אלבום הויניל וקוראים לו "Digital Man". נתחיל בכך שהכיוונים המוזיקליים החדשים שהלהקה בחרה לתור אחריהם לא היו לרוחו של המפיק הקבוע שלהם דאז Terry Brown. בראון רצה שהלהקה תרכב על גל ההצלחה המסחררת של האלבום "Moving Pictures" ותמשיך באותו קו מוזיקלי. חברי הלהקה חשבו אחרת. השיר "Digital Man" היה הקו האדום, "הקש ששבר את גב הגמל" מבחינת בראון. השיר כלל קטעי סקא ורגאיי שלא היו לרוחו של המפיק האגדי. "Rush" התעקשה להקליט אותו ובראון התנגד. הלהקה כמובן ניצחה בסופו של דבר, אבל נקודת המחלוקת הזאת גרמה ללהקה להבין שאם הם מעוניינים להתנסות בכיווני מוזיקה חדשים הם חייבים להיפרד מבראון, ואכן זה היה אלבומו האחרון עם הלהקה. הקשיבו לשיר ומיד תבינו על מה מדובר. קטע המעבר מושפע חזק מז'אנר הסקא, ואת שבירות הגיטרה של Alex Lifeson ניתן להשוות בקלות לפאנק-רגאיי של להקת "Police" בשיר "Walking on the Moon".
מכאן אנחנו עוברים לספר לכם על אחד השירים המיוחדים באלבום הזה ובכלל, הקטע הפותח את צידו השני של אלבום הויניל - "The Weapon" שנקרא גם "Part II of Fear". זה החלק השני של "סדרת הפחד" שיצרה הלהקה, אשר הורכבה בהתחלה מ- 3 קטעים שהופיעו בכרונולוגיה הפוכה על-פני 3 אלבומים רצופים של הלהקה. השיר הראשון הוא "Witch Hunt" מהאלבום "Moving Pictures" שנקרא גם "Part III Of Fear" ועוסק בדרך בה ניתן להשתמש בפחד כדי לשלוט באנשים. הקטע השני הוא "The Weapon" מהאלבום "Signals" שנקרא גם "Part II of Fear" ועוסק בהתמודדות עם הפחד החיצוני כגון נשק, והרצועה השלישית היא "The Enemy Within" מתוך "Grace Under Pressure" שנקראת גם "Part I Of Fear" ועוסקת בפחדים הפנימיים של אנשים המשפיעים על החלטותיהם. 18 שנים לאחר מכן הלהקה הוסיפה חלק רביעי לטרילוגיית הפחד (כן, כן קראתם נכון, חלק "רביעי" לטרילוגיה), במסגרת האלבום "Vapor Trails". זהו קטע שעוסק בפרנויה ובפחד מהלא נודע ונקרא "Freeze - Part IV of Fear".
וכעת נחזור לשיר המופתי הזה "The Weapon". מי שראה אותו מנוגן בהופעה לבטח שם לב שזה השיר היחיד בו Neil Peart מרכיב אוזניות, מרוכז... מידי פעם זורק את המקל באוויר ותופס אותו בסינכרון מלא עם התיפוף (ראו לדוגמא בקטע הוידאו בהמשך). מישהו תהה פעם מדוע??? אז הנה הסיבה לכך. השיר הזה מושתת ומבוסס על קלידים. כשגדי כתב את המוזיקה הוא השתמש במכונת תופים וכשהוא השמיע את הדמו לפירט הוא ביקש ממנו לחקות את התפקיד של מכונת התופים. המקצב של מכונת התופים היה כל-כך מוזר וחריג עד כי Neil Peart שאל את Geddy Lee איך הוא בכלל אמור ללמוד לנגן את הדפוס הביזארי הזה? אבל כידוע Neil Peart אוהב אתגרים והוא מצא דרך לחקות את מכונת התופים. הוא כופף את ידיו בצורה מסוימת והיכה במצילות ובתופים בצורה הפוכה ממה שהורגל בכדי להתיישר עם דפוס הנגינה של מכונת התופים. Neil Peart לומד ממכונת תופים כיצד לנגן, עד כמה זה נשמע לכם הזוי??? Neil Peart כמובן הודה אחר כך שאין סיכוי שהוא היה חושב על תיפוף כזה בעצמו. אבל התסבוכת לא הסתיימה בכך, כי פירט היה צריך לנגן את תפקידי התופים האלה בסינכרון מלא עם מכונת התופים של Geddy Lee. לגדי היתה מכונת תופים מסוג Roland 808 ששימשה גם כטריגר ל- Arpeggiator jp-8 (מעין סקוונסר) ובמקביל שלחה "קליקים" לאוזניות של Neil Peart, בכדי שיוכל לנגן את תפקידי התופים שלו בסנכרון עם הקלידים ומכונת התופים. אז תעשו לעצמכם טובה #3 ותקשיבו (ואחר כך גם תצפו) בתיפוף המיוחד של Neil Peart בשיר הזה, במיוחד בקטע האינסטרומנטלי בואכה הסולו המדהים של Alex Lifeson החל מדקה 3:25 (בגירסת האלבום) ועד אחרי הדריבלים המטורפים שמסתיימים בסביבות 5:25. לכאורה נדמה שאין פה מקצב אחיד או דפוס קבוע. תחושה של בליל רנדומלי של מכות תוף ומצילות שאיכשהו בסופו של דבר מצליחים להסתדר ולהיסתנכרן בצורה מושלמת עם השיר.
השיר "New World Man" הוא האחרון שנכתב לאלבום לאחר שללהקה היו כבר שבעה שירים גמורים והם ראו שיש להם מקום לעוד אחד בגבולות ה- 4:00 דקות בכדי להשלים לאלבום LP שלא יחרוג מהזמנים הנהוגים אז בעידן הויניל. Neil Peart מספר שכך נולד לו "פרויקט 3:57". פרויקט לא פשוט עבור "Rush" ששיריה באלבומים האחרונים היו ארוכים משמעותית. הלהקה חשבה שהם יכתבו שיר בכל מקרה ואם הוא יצא ארוך יותר הם ישמרו אותו לאלבום הבא. בסופו של דבר "Rush" הצליחה לעמוד במשימה. השיר נכתב ביום אחד והוקלט באופן ספונטני ביום המחרת. זה השיר שהלהקה סיימה הכי מהר מאז "The Twilight Zone" מהאלבום "2112" אשר נכתב והוקלט ביום אחד.
הרצועה השלישית בצד השני היא אחת המרגשות של הלהקה בכל הקטלוג שלה. "Losing It" הוא שיר המספר על אומנים ש"מאבדים את זה" והם כבר לא בשיא יכולתם, אנשים מוכשרים שהיו בפסגת ההצלחה וכעת הם מצויים בשפל היצירה. המילים של השיר הם מהיפות שכתב Neil Peart בכל הרפרטואר האדיר שלו. זו הפעם הראשונה בה "Rush" מצרפת לאולפן נגן נוסף, הכנר Ben Mink אשר מלווה את השיר ומנגן את סולו הכינור המדהים והמרטיט שמשתלב כמו כפפה עם הגיטרה של Alex Lifeson. השיר הזה לא בוצע מעולם בהופעות הלהקה בכל 40 שנות הקריירה שלה. במהלך הרכבת הסטליסט לסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה "R40" החליטו חברי הלהקה לבצעו לראשונה. זו היתה גם מעין רמיזה של Neil Peart למצבו ולכך שהוא מעוניין לפרוש בשיא ולא להגיע למצבם של האמנים שמוזכרים בשיר. השיר הזה נוגן 5 פעמים בלבד בכל הקריירה של הלהקה, כולן במהלך סיבוב ההופעות האחרון "R40". עבדכם הנאמן היה נוכח באחת מהן ולא ניתן בכלל לתאר את עוצמת התחושות שעברו עליו, את רמת ההתרגשות ואת גודל החוויה, תחושות שהתחזקו אז בשל הידיעה על מצבו של Neil Peart והיום אף יותר מכך נוכח מותו. הביצוע הספציפי מההופעה הספציפית ההיא נכלל בסרט ששחררה הלהקה - "Cinema Strangiato" שהוקרן בתאריך 21/8/19 בבתי קולנוע ברחבי העולם. אז תעשו לעצמכם טובה #4 ותאזינו לשיר הזה. חובה, חובה, חובה עם המילים!!!
השיר שסוגר את האלבום "Countdown", נכתב בהשראת ביקור של הלהקה מיום 12 באפריל 1981 בקייפ קנברל – מרכז החלל על שם קנדי שבפלורידה. חברי הלהקה נכחו במהלך השיגור הראשון של מעבורת החלל "קולומביה" במשימה STS-1, בו צפו ממתחם ה- VIP שנקרא "Red Sector A" (המוכר לנו מכותרת השיר המפורסם מהאלבום "Grace Under Pressure"). קולות הקשר הנשמעים במהלך השיר הם קולות שהוקלטו ממערכת הקשר בין האסטרונאוטים John Young ו- Robert Crippen ואל מרכז הבקרה. הלהקה גם הקדישה את השיר לשני האסטרונאוטים ולכל אנשי נאס"א על ההשראה שהעניקו להם במהלך הביקור. השיר הזה שימש כשעון המעורר של האסטרונאוטים במהלך המשימה הלפני אחרונה של המעבורת "קולומביה" - משימה STS-109 משנת 2002. כידוע אותה מעבורת בדיוק - "קולומביה", עליה נכתב השיר, התרסקה ב- 1 לפברואר 2003 במהלך משימה STS-107, בה היה שותף גם האסטרונאוט הישראלי הראשון - אילן רמון. גם בשיר זה מתקיימת חלוקה ברורה בין שליטה של סינתיסייזרים במהלך הבתים לבין גיטרת בס ה- Rickenbacker 4001 של Geddy Lee במהלך הפזמון, והכל בתכנון מדוקדק של הלהקה שנועד לאפשר ביצוע השיר בהופעות ללא צורך בסיוע של אומנים נוספים.
ועכשיו אתם חייבים ללחוץ פליי ולהאזין לאלבום המופתי הזה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט