The Cult - Love
ב- 18 באוקטובר 1985 יצא "Love", אלבום האולפן השני של להקת "The Cult".
באמצע שנות השמונים, כאשר סצנת המוזיקה הבריטית נשלטה על ידי סינת'-פופ מלוטש מצד אחד וגל חדש אפל ומנוכר מצד שני, מעטות היו הלהקות שהעזו להביט לאחור אל תור הזהב של הרוק הקלאסי מבלי להישמע מיושנות. להקת "The Cult", שהחלה את דרכה תחת השם "Southern Death Cult" ולאחר מכן קיצרה ל-"Death Cult", הייתה נטועה עמוק בשורשי הפוסט-פאנק והרוק הגותי באלבום הבכורה שלה, "Dreamtime" משנת 1984. אולם באלבומה השני, "Love", חוללה הלהקה מהפכה מצלולית ותודעתית שהפכה לאחד מרגעי השיא של הרוק הבריטי בעשור ההוא.
הגרעין היצירתי של הלהקה, הסולן הכריזמטי "Ian Astbury" והגיטריסט הווירטואוז "Billy Duffy", הבין כי המגבלות של הסצנה הגותית צרות מלהכיל את השאיפות המוזיקליות שלהם. השניים חלקו אהבה עמוקה לענקיות הרוק של שנות השישים והשבעים, ובראשן "Led Zeppelin", "The Doors" ו-"Jimi Hendrix", לצד השפעות של מיסטיקה אינדיאנית, רוחניות מזרחית ורומנטיקה פסיכדלית. כדי לתרגם את החזון הרחב הזה לצליל עשיר, חם ועוצמתי, גייסה הלהקה את המפיק סטיב בראון, שעבד קודם לכן עם אמנים כמו "Wham!" ו-"Alison Moyet", בחירה שנראתה תחילה מפתיעה לחובבי הרוק האלטרנטיבי אך התבררה כהברקה אדירה.
ההקלטות נערכו בחודשים יולי ואוגוסט 1985 באולפני "The Manor" המיתולוגיים באוקספורדשייר. במהלך העבודה על האלבום חוותה הלהקה טלטלה בעמדת המתופף, נייג'ל פרסטון, שניגן בסינגל המקדים והאייקוני "She Sells Sanctuary", פוטר בשל חוסר יציבות, ואת מקומו ברוב רצועות האלבום תפס מתופף הסשן המבריק מארק בזז'יצקי מלהקת "Big Country", שהעניק לשירים תנופה תיאטרלית, מדויקת ודינמית להפליא, לצד הבסיסט המצוין ג'יימי סטיוארט שעיגן את החטיבה הקצבית.
האלבום נפתח בסערה עם "Nirvana", שיר שמצהיר כבר מהשנייה הראשונה כי "The Cult" אינה עוד להקת שוליים קודרת. הריף המהדהד והפתוח של "Billy Duffy" על גיטרת הגרץ' הלבנה שלו, בשילוב אפקטים של דיליי וקורוס שיצרו חומת סאונד פסיכדלית, מוביל את השירה העוצמתית והתיאטרלית של "Ian Astbury" שחוגגת אהבה, חופש והתעלות רוחנית. מיד אחריו מגיע "Big Neon Glitter", קטע קצבי ומהפנט שבו הבאס הדומיננטי של סטיוארט והתיפוף המורכב של בזז'יצקי מייצרים גרוב אורבני אפל שמתפוצץ לפזמון רחב יריעה.
שיר הנושא, "Love", הוא מלאכת מחשבת של בניית מתח. הוא נפתח בתיפוף שבטי וליין גיטרה מערבי ומאובק, כאשר אסטבורי מאמץ הגשה שמאנית שמזכירה את ג'ים מוריסון בשיאו, לפני שהשיר ממריא אל תוך סערת גיטרות מלודית וסוחפת. באותה רוח מיסטית ופסיכדלית בולט גם "Brother Wolf, Sister Moon", אפוס אקוסטי וחלומי שנבנה לאיטו ומציג את הצד הרגיש, הפיוטי והרוחני ביותר של הלהקה, עם עבודת גיטרה אווירתית שמרחפת מעל השירה מלאת הרגש.
אין ספק כי לב האלבום ופסגתו המסחרית והאמנותית נמצאים בצמד הלהיטים האלמותיים שלו. הראשון שבהם הוא "Rain", המנון רוק אפל, חושני ומרקיד שנפתח בליין באס פועם ומתפתח לריף גיטרה מנסר ובלתי נשכח. השיר משלב בצורה מושלמת בין אנרגיית רחבת הריקודים של המועדונים האלטרנטיביים לבין עוצמה של רוק אצטדיונים, והפך לאחד מסימני ההיכר הגדולים של הלהקה.
השני, והמזוהה ביותר עם הלהקה עד היום, הוא "She Sells Sanctuary". הפתיחה האייקונית של דאפי, שבה הוא מנגן מלודיה מהפנטת עמוסת אפקטים על מיתר אחד לפני שהתופים של פרסטון מתפרצים פנימה, נחשבת לאחת מפתיחות הגיטרה הגדולות בתולדות הרוק. השיר כולו הוא התפרצות של אקסטזה טהורה, מערבולת צלילים סוחפת שהפכה להמנון דור שלם ושהתה חודשים ארוכים במצעדים הבריטיים.
חלקו השני של האלבום ממשיך להפגין עומק וגיוון יוצאי דופן. "The Phoenix" הוא קטע ארוך, פסיכדלי וסוחף שבו הגיטרה של דאפי מייללת ברוח הנדריקסית חופשית, בעוד "Hollow Man" מחזיר את האנרגיה הישירה והמתפרצת עם ריף חד ופזמון מדבק. הסינגל השלישי מהאלבום, "Revolution", מציג בלדת רוק המנונית, מלנכולית ורחבת לב, שמזכירה במבנה שלה את הקלאסיקות הגדולות של סוף שנות השישים ומשלבת קולות רקע נשיים שמעצימים את הדרמה הרגשית.
האלבום נחתם באווירה גותית וקודרת יותר עם "Black Angel", רצועה איטית, מהפנטת ומלאת הדר שסוגרת מעגל עם שורשיה האפלים של הלהקה, אך עוטפת אותם בהפקה העשירה והמונומנטלית שמאפיינת את היצירה כולה.
עם צאתו, זכה "Love" להצלחה מסחרית וביקורתית אדירה. האלבום הגיע למקום הרביעי במצעד האלבומים הבריטי, מכר מיליוני עותקים ברחבי העולם ופתח עבור הלהקה את הדלת לשוק האמריקאי, לקראת המעבר שלה אל ההארד-רוק המזוקק של האלבום "Electric" שיצא שנתיים לאחר מכן. מעל לכל, "Love" נותר נקודת האיזון המושלמת בקריירה של "The Cult", רגע נדיר שבו חושך ואור, גותיקה ופסיכדליה, אינטימיות אלטרנטיבית ועוצמת אצטדיונים התמזגו ליצירת מופת נצחית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות