The Cult - Sonic Temple

המלצת המערכת...

והפעם "Sonic Temple" – אלבומה הרביעי של "The Cult", אשר שוחרר ב- 10 לאפריל 1989.

זה האלבום שהשלים את תהליך הפריצה של הלהקה לארה"ב והביא אותה אל המיינסטרים, אל הפלייליסטים ברדיו ואל ההמונים.

הלהקה שהתחילה כהרכב פוסט פאנק רק 6 שנים קודם לכן, הצליחה לשחרר רצף של אלבומי מופת בזה אחר זה, החל מהאלבום השני שלה "Love" שיצא בשנת 1985, דרך "Electric" ששוחרר בשנת 1987 וכעת השיא של הטרילוגיה המדהימה עם האלבום "Sonic Temple".

בשלושת האלבומים הללו הלהקה הצליחה לבנות אט אט שילוב מדהים בין "לד זפלין" ל"קיור", בין "אירוסמית" ל"אקו והבנימאן", בין הארדקור פאנק/ניו וויב לבין הארד רוק ומטאל.

באלבום הזה הלהקה מושכת את השילוב הזה יותר לכיוון הארד רוק כבד ועוצמתי. אלבום מאוד דינמי המובל על-ידי שכבות של גיטרות חשמליות ואקוסטיות באדיבות Billy Duffy, עם הפקת תופים חזקה ובומבסטית ועם קול הבריטון הכל כך חודר של Ian Astbury.

זה האלבום האחרון של הלהקה עם הבסיסט Jamie Stewart והראשון שלה עם המתופף Mickey Curry לשעבר Hall & Oates ו- Bryan Adams.

זה גם האלבום הראשון של הלהקה עם Bob Rock כמפיק, אשר מאוחר יותר יעבוד על ההפקה של "האלבום השחור" של "מטאליקה".

(Photo: Andrew MacPherson)

תהליך היצירה של האלבום לא היה קל עבור הלהקה.

האלבום הזה התחיל מדמו של 14 שירים שהוקלטו עם Eric Singer - מי שיהפוך מיד אחר כך למתופף של להקת Kiss, אך הלהקה החליטה לגנוז את כל השירים ולהתחיל מאפס.

בניסיון השני הלהקה הקליטה 15 דמואים, הפעם עם המתופף Chris Taylor המתופף של בוב רוק, אך גם הפעם הם לא היו מאושרים מהתוצאה.

רק בניסיון השלישי הגיעה הלהקה לתוצאה הרצויה, עם עשר שירים שנכתבו כולם על-ידי Duffy ו- Astbury.

האלבום הזה ייצר להיטים כמו "Fire Woman" אשר שוחרר גם כסינגל הראשון מהאלבום והגיע למקום השני בבילבורד האמריקאי.

הקטע "Edie (Ciao Baby)" עם הפתיחה האקוסטית והפקת כלי המיתר, שנכתב על מי שהיתה חלק מהסצינה של אנדי וורהול בראשית שנות השבעים.

וכמובן "Sweet Soul Sister" שנשמע תואם AOR ונכתב על האמריקניזציה של הנוער באירופה.

אבל שלא תטעו, אלו לחלוטין לא הקטעים המצויינים היחידים באלבום. שיר הפתיחה "Sun King" עם אינטרו הגיטרה "המחשמל" של Billy Duffy, השיר "American Horse" עם ההשפעות המזרחיות, "Soul Asylum" ה"קשמירי" שזועק זפלין ממיתרי הגיטרה שלו ומהתיפוף הבונהאמי ו- "New York City" הקצבי והרוקיסטי בוא מתארח Iggy Pop, מקרבים את האלבום הזה לשלמות והופכים אותו לאחד מאלבומי הרוק החשובים של שנות השמונים, לא פחות מכך!

אז אם חשקה נפשכם ברוק חזק וטוב, כנסו לקישור, ההנאה מובטחת: Spotify.

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט