The Doors - Waiting For the Sun
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 4 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 01.07.1968
"מי ששולט בתקשורת, שולט במוחות של האנשים"
שנים רבות לפני שמישהו העלה בדעתו את הטוטאליות שבה יכולה התקשורת לשטות בנו האזרחים, היה זה Jim Morrison שצפה את פני העתיד. הטוטאליות המוריסונית התבטאה גם ביכולת ההגשה התיאטרלית על הבמה, ובדרך שלו לשלוט בקהל.
ב- 9 לדצמבר 1967 הופיעה להקת "הדורז" בניו הייבן ארנה שבקונטיקט, כשלפתע הסתיימה ההופעה בפתאומיות לאחר שהמשטרה עצרה את מוריסון, בהמשך התברר שלפני ההופעה Jim Morrison נישק מעריצה מאחורי הקלעים ושוטר שתפס אותם על חם לא זיהה אותו כסולן וביקש ממנו לעזוב את המקום, מפה לשם מוריסון ענה לו בגסות, ובמהלך ההופעה המשיך להתגרות בשוטרים תוך כדי שהוא שר בזלזול על אותה תקרית, ההופעה הסתיימה כשסגן המשטרה הגיע למוריסון שדחף לו את המקרופון לפה בכח, מוריסון נלקח לתחנת המשטרה, והועמד לדין באשמת הסתה להתפרעות, התנהגות מגונה, וגסות ציבורית.
חברי "הדורז" הנותרים ריי מנזארק, רובי קריגר, וג'ון דאנסמור ראו בעיניים כלות כיצד הזמר בעל האישיות והכריזמה של תחילת הדרך הפך לאיש שלא ידע מתי לעצור, כמו שהוא היה טוטאלי על הבמה, על אחת כמה וכמה עם צריכת השתיה והסמים.
"הדורז" של 1968 היתה אחת מלהקות הרוק המובילות בסביבה, לאחר שני אלבומים בפרק זמן קצר של שבעה חודשים שהניבו קלאסיקות והעיפו אותם גבוה למעלה, פתאום התחוור להם שהם נשארו כמעט ללא חומרים לאלבום השלישי "Waiting for the Sun" שיצא ב- 03.07.1968.
"כשהגענו לאלבום השלישי שלנו, היה לנו מספיק כסף כדי לבלות באולפן שעות על גבי שעות, רצינו לתת את הדגשים הנכונים על כל תפקיד, וג'ים שתפקיד השירה שלו היה אחרון, היה משתעמם האולפן והולך לשתות באיזה בר סמוך, בסוף כשהיה צריך לבצע את תפקידו הוא היה חסר תועלת" סיפר קריגר.
מעבר לחוסר בשירים חדשים, הלהקה התכוונה לנגן באלבום אפוס בן 17 דקות בשם "The Celebration of Lizard" אך המפיק פול רוטשילד חשב שהיצירה לא מספיק מסחרית וכך נשאר ממנה הקטע "Not to Touch the Earth" כאילו היה הכותל המערבי.
ג'ים מוריסון נולד במלבורן, פלורידה שבארה"ב, כבר בגיל 4 עבר ג'ים הקטן חווייה מטלטלת כשצפה בתאונת דרכים קשה במדבר שבה היו מעורבים משפחה של אינדיאנים. מוריסון טען כי הארוע הזה השפיע עליו למשך כל חייו, והוא אף כתב על המקרה כמה שירים בהמשך.
בילדותו נדד עם משפחתו בין הבסיסים ברחבי ארה"ב עקב שרותו של אביו כקצין בכיר בצי האמריקאי. אחד מתחביביו הבולטים של מוריסון בתקופת נעוריו היה קריאת ספרי פילוסופיה ושירה, מבין כל ההוגים הוא הכי הושפע מכתביו של ניטשה. הוא הירבה להתכתב עם הגותו של ניטשה ולהציג את הרעיונות הללו בפרשנות שלו אותם יצק לתוך שירי הלהקה כמו במקרה של השיר "The End" המתכתב עם רעיון האינסופיות של ניטשה למול המוות.
הפילוסופיה הניטשאית הובילה את Jim Morrison במקרים רבים להתנהגות קיצונית על הבמה, מוריסון נהג להתעמר בקהל תוך כדי שהוא צורח עליהם להתעורר.
לאחר סיום לימודיו בתיכון עבר להתגורר בפלורידה אצל סבו וסבתו שם החל ללמוד קולנוע באוניברסיטת פלורידה סטייט. בהמשך השלים את לימודי הקולנוע והצילום באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס שם פגש את ריי מנזרק איתו החל לכתוב שירים יחד בקיץ 1965.
בהמשך גילה מנזרק את יכולת השירה המיוחדת של Jim Morrison, והשניים צירפו את ג'ון דנסמור, ורובי קריגר אותם פגשו בחוג מדיטציה כשהם מאמצים את השם "The Doors" "הדלתות" ע"ש ספרו של אלדוס האקסלי "דלתות התודעה"
בשנת 1966 הם החלו לנגן במועדונים בקליפרניה כמו "ויסקי א-גוגו" וכעבור זמן קצר הוציאו את אלבומם הראשון "הדורז".
מעבר להיותו פרפורמר וזמר גדול, ראה את עצמו מוריסון כמשורר אמריקאי והרבה לכתוב פואמות, בתוך תוכו הוא שאף להיות הרבה יותר מסתם אליל נוער, וכך "הדורז" שראו בעצמם הרבה יותר מאשר מופע בידור למשפחה, הם טענו שהם קיימים על מנת לגרות את מוחו של המאזין, ומוריסון הוצג פעמים רבות כשאמן.
ריי מנזרק נגן הבס של הלהקה החל את דרכו כנגן פסנתר, ושחקן כדורסל, והמשיך להופיע לכל אורך התיכון, בסיום לימודי התיכון למד כלכלה באוניברסיטה הפרטית דה-פול.
בין השנים 62 ל- 65 למד תיאטרון, קולנוע, וטלויזיה באוניברסיטת UCLA שם פגש את Jim Morrison. רובי קריגר נולד בלוס אנג'לס למשפחה יהודית, אביו מהנדס שהיה חובב מוזיקה קלאסית, בזמן שלמד בבית הספר הפרטי מנלו סקול באתרטון, היתה לו שעת לימוד פנויה בלילה שנתנה לו את השקט ללמד את עצמו לנגן בגיטרה. באמצע שנות ה- 60 למד קריגר לנגן בגיטרה פלמנקו אצל פרנק צ'ין. את נגינת הפלמנקו יישם בהמשך ברצועה "Spanish Caravan" שהופיעה באלבומם השלישי של "הדורז" "Waiting for the Sun", אלבום שהיה רגוע, והרבה פחות פרוע מקודמיו כולל הבלדה החביבה "Love Street" שנכתבה על מקום מגוריו של מוריסון בלורל קניון יחד עם חברתו פמלה קורסון, שניהם כינו את המקום כ- "Love Street".
הלהיט הגדול מהאלבום הוא "Hello, I Love You" שהריף הראשי שלו, והלחן נשמעים דומים להפליא ל- "All Day and All of the Night" של "הקינקס".
שירים בולטים נוספים הם "The Unknown Soldier" שמתייחס מילולית בביקורת על מלחמת ויאטנם, "Summer's Almost Gone" שמתייחס לקיצו של החופש וקץ התמימות, והינו אחד מהשירים של Jim Morrison שנכתבו עוד לפני שפגש במנזרק, ו- "Five to One" שרבים נוטים לפרש אותו כיד הדמיון הטובה עליהם, אחת התיאוריות סוברת שמדובר בשיר מחאה כנגד התרבות.
האלבום מכר עד כה כשבעה מיליון עותקים והפך לאלבום היחיד של "הדורז" שכבש את פסגת מצעד האלבומים האמריקאי.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות