אנחנו לא מרבים לכתוב לכם על אלבומי אוסף, אבל האלבום "Pisces Iscariot" של "The Smashing Pumpkins" ששוחרר ב- 4 לאוקטובר 1994, גורם לנו לחרוג ממנהגנו.
האלבום הזה שוחרר בתפר שבין האלבום "Siamese Dream" משנת 1993, ליצירת המופת "Mellon Collie and the Infinite Sadness" משנת 1995. כאוסף סנדוויץ' שנמצא בין שתי יצירות מופת, ניתן היה לחשוב שמדובר באלבום מיותר שנועד לסחוט עוד כסף מהמעריצים. ההשערה הזאת מתחזקת במיוחד לאור העובדה שאלבום האוסף הזה שוחרר אחרי שהלהקה הוציאה שני אלבומי אולפן בלבד. אבל לא כך הדבר! מדובר באלבום מצויין שמבחינתנו יכול להיחשב כאלבום אולפן לכל דבר.
אנחנו זוכרים שהאלבום הזה יצא רכשנו אותו בצורה עיוורת בלי לדעת בכלל שמדובר באלבום אוסף, ונהננו מכל שיר ושיר מתוכו. ומה רבה היתה התדהמה כשפתחנו את החוברת שהגיעה עם הדיסק וגילינו בדברי ההסבר של Billy Corgan שמדובר בכלל באלבום אוסף.
נכון, האלבום הזה חסר במעט את הזרימה והקוהרנטיות של שני אלבומי האולפן המופתיים הממוקמים לפניו ואחריו בכרונולוגיה של הלהקה, אבל הוא בהחלט אלבום טוב העומד יפה מאוד בפני עצמו, ואשר ללא ספק יכול היה להיחשב כאלבום אולפן לכל דבר ועניין בקטלוג של הלהקה.
האלבום כולל אאוטייקים שלא נכללו בשני האלבומים הקודמים, דמואים ובי סיידים, אותם הקליטה הלהקה במהלך 3 שנים בלבד, משנת 1990 ועד 1993, נתון מדהים לכשלעצמו, שכן לחשוב שאחרי שני אלבומי אולפן בלבד, הצליחו בילי קורגן וחבריו לאסוף כמות כל-כך גדולה של חומר מוזיקלי ועוד באיכות כל-כך טובה, הינה דבר בלתי נתפס בעולם המוזיקה. ושלא תחשבו ששכחנו את "Sci-Fi Lullabies" האלמותי של "Suede" אשר שוחרר לאחר שלושה אלבומי אולפן, את "Masterplan" של "Oasis" או אפילו את "Lost Dogs' של "Pearl Jam" ששוחרר למעלה מעשור לאחר האלבום הבכורה.
בדומה לשני אלבומי האולפן הראשונים של הלהקה, במיוחד "Siamese Dream", גם באלבום הזה ניתן למצוא שילוב בין קטעי הגיטרה הרועשים רוויי הדיסטורשנים והסולואים המייללים, לבין הקטעים האקוסטים והרכים שמוציאים מבילי קורגן הרבה קסם טהור. את השילוב הזה ניתן למצוא כבר בשני הקטעים שפותחים את האלבום, "Soothe" הממיס והאקוסטי, שפשוט קשה להאמין שהוא בכלל דמו שהוקלט בביתו של Billy Corgan, ו- "Frail and Bedazzled" המכוסח שהינו אאוטייק מהאלבום "Siamese Dream" ואשר סגנונו דווקא הזכירו לנו יותר את "Gish".
הדינמיקה הזאת של רך מול רועש משני קטעי הפתיחה, ממשיכה במהופך עם "Plume" המנסר שהינו הבי סייד של השיר המצויין "I Am One" אשר פותח את האלבום "Gish", ולעומתו "Whir" המלטף והמלודי שגם הוא היה אאוטייק מהאלבום "Siamese Dream".
הנדנדה הזאת ממשיכה גם עם "Blew Away" השקט והקסום שהיה הבי סייד לשיר "Disarm" והינו היחיד באלבום שנכתב על-ידי הגיטריסט James Iha, ומנגד יש לנו את "Pissant" הכבד שיצא כבי סייד של השיר "Cherub Rock" מהאלבום הקודם.
רכבת ההרים הזאת מלווה אותנו לכל אורכו של האלבום, כאשר שני הקטעים היותר בולטים שמצויים בהמשכו הם הקאבר המדהים לשיר "Landslide" של "Fleetwood Mac", אשר לדעתנו אפילו מתעלה על המקור (וסטיבי ניקס הגדולה והיקרה תסלחי לנו על זה בבקשה), והקטע "Starla" שמגיע מיד אחריו, קטע פשוט אדיר עם השפעות פסיכדליות-פרוגרסיביות, שנמתח על פני למעלה מ- 11 דקות ומוכיח עד כמה Billy Corgan הוא גיטריסט גדול ולא מוערך מספיק.
כאן המקום לציין שההוצאה המקורית של האלבום כללה מלכתחילה 14 קטעים, כאשר ל- 2000 דיסקים שבהוצאה המיוחדת צורף אף תקליטון בונוס שכלל שני קטעים נוספים. הגירסה המורחבת שיצאה בשנת 2011 כללה כבר 17 קטעים נדירים נוספים, מה שמוכיח עד כמה הלהקה הזאת פוריה ורק מוסיף להילה שלה אצלנו.
אז אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אחנו ממליצים לכם בחום להאזין לאלבום הזה, אשר לא לחינם ספוטיפיי לא כללה אותו תחת הקטגורה של אלבומי אוסף: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments