ב- 28 למאי 1991 שחררה "The Smashing Pumpkins" את אלבום הבכורה שלה "Gish".
סיפורו של אלבום מתחיל אי שם ב- 5 לאוקטובר 1988, אז התגבש סופית הרכב הלהקה, עם צירופו של המתופף Jimmy Chamberlin. עד אז הופיעו Billy Corgan, James Iha ו- D'arcy Wretzky במועדונים בליווי מכונת תופים. צרופו של Chamberlin אשר נעשה לקראת הופעה שנקבעה ללהקה בתאריך האמור במועדון המטרו בשיקגו. למרות שצ'מברלין הגיע בכלל מתחום הג'אז ללא כל התנסות קודמת באלטרנטיב, הוא השפיע באופן מהותי על הסאונד של הלהקה והוביל אותה לכיון כבד יותר. Billy Corgan ציין שעד הגעתו של צ'מברלין הם היו יותר בקטע גותי וניגנו "רוק עצוב" בסגנון "הקיור", אך לאחר צירופו הם נגררו בעקבות נגינתו הכוחנית לכיוון כסחיסטי יותר.
הלהקה המשיכה להופיע בהרכב שכלל את צ'מברלין ובמקביל לכתוב חומרים לאלבום. לאחר הקלטות של כמה דמואים הצליחה הלהקה להתברג לאלבום אוסף בשם "Light Into Dark" ששוחרר בשנת 1989 וכלל להקות אלטרנטיב משיקגו. אבל ההצלחה לא מיהרה לבוא ובשנת 1990 השתמש בילי קורגן בכל כספי החיסכון שיועדו על ידי סבתו לצורך לימודי האוניברסיטה שלו, לשם הקלטת הסינגל הראשון של הלהקה "I Am One". הסינגל שוחרר בחודש מאי 1990, בדיוק שנה לפני יציאת האלבום נושא סיקורנו, אבל מדובר בהקלטה שונה מזו המופיעה באלבום. הסינגל מכר טוב והלהקה מיד הקליטה סינגל נוסף, "Tristessa", אשר הפעם שוחרר תחת הלייבל האייקוני מסיאטל - "Sub Pop". הסינגל זכה בתואר "סינגל החודש" של סאב פופ, והדבר הוביל להתעניינות של מספר חברות בלהקה, אשר התחרו ביניהן מי יחתים אותה על חוזה. בסופו של דבר היתה זאת "Caroline Records", אשר נתנה את ההצעה הטובה יותר ואשר איתה חתמה הלהקה על חוזה הקלטות.
בדצמבר 1990 כבר נכנסת הלהקה לאולפני "Smart Studios" שבמדיסון ויסקונסין שבבעלותו של המפיק Butch Vig, אשר היה אז די אנונימי.
(Photo: Paul Natkn)
האלבום הופק בשיתוף של בוץ' ויג ובילי קורגן, כאשר כל אחד מהשניים מפרה את הצד השני ומאתגר אותו להתנסות בשיטות הקלטה והפקה חדשניות. ניתן לומר שבוץ' ויג יצא הנשכר מבין השניים בשיתוף הפעולה הזה, שכן מספר חודשים לאחר מכן הוא ייקח את הדברים שלמד במהלך הפקת האלבום הזה ויישם אותו במלוא המרץ כמפיקו של אלבום המאסטרפיס "Nevermind" של "נירוונה", אשר שוחרר כארבעה חודשים לאחר מכן.
למרות שהאלבום הופק במהירות יחסית ניתן להבחין בשני דברים מהותיים שהשפיעו על הסאונד המאוד ייחודי של האלבום הזה. הראשון, הצליל של התופים. קורגן ביקש שאלו לא יעברו כל עיבוד והדבר בא לידי ביטוי בצליל הבוסרי והראשוני שלהם, אשר נשמע כמו בהופעה במועדון קטן. השני הסאונד של הגיטרה אשר הושג לאחר שעות עבודה רבות באולפן, בין היתר על-ידי הקלטה של שכבות של ערוצי גיטרה וחיבורם יחד, בדומה לשיטות ההקלטה של "Queen" באלבומיה הראשונים.
בוץ' ויג ציין שקורגן רצה שהכל יישמע מושלם. הוא השקיע שעות רבות למציאת הסאונד הנכון של כל כלי וכלי, דבר שבבוץ' ויג לא היה מורגל בו עד אותה עת. הפרפקציוניזם של קורגן הביא לכך שהוא זה שניגן על מרבית הכלים במהלך ההקלטות, אפילו על התופים. הדבר גרר מתח כבד בין חברי הלהקה ומאוחר יותר דרסי תציין שהיא לא יודעת איך הלהקה יצאה מההקלטות הללו בשלום. קורגן מצידו סיפר שהלחצים שחווה במהלך ההקלטות הביאו אותו להתמוטטות עצבים.
קורגן ציין שהאלבום הינו אלבום אישי ורוחני שעוסק בכאב. הוא אמר ש- "Gish" היה קרוב מאוד להיות אלבום אינסטרומנטאלי. המילים שלו נכתבו ביד המקרה, כאשר המוזיקה היא זו שזועקת החוצה אפילו חזק יותר מהמילים. הוא סיפר שהיו דברים שרצה לומר אך לא יכל לבטא אותם במילים, אל הוא הצליח לעשות זאת באמצעות המוזיקה.
קורגן הושפע באותה תקופה בין היתר ממוזיקה פסיכדלית והדבר בא לידי ביטוי בחור המוזיקלי של האלבום שמהווה מעים שילוב בין הבי מטאל, פסיכדליה ואלטרנטיב.
האלבום נפתח כאמור עם "I Am One" והתיפוף המונוטוני של צ'מברלין אליו מצטרפים בהדרגה הבס והגיטרות כל אחת בתורה. שיר עוצמתי, דינמי וסוחף עם סאונד גראנג'י לחלוטין אשר שוחרר גם כסינגל הראשון של האלבום, שהינו גם הסינגל היחידי של הלהקה שקרדיט הכתיבה שלו ניתן לקורגן יחד עם איהא. בשיר נעשה שימוש בטכניקה של דאבל גיטר סולו, טכניקה עליה יחזור קורגן שנים מאוחר יותר בשירים כמו "Ava Adore" ו- "Tarantula". זה אחד מתוך ארבעה שירים שהוקלטו בשנת 1989 לאלבום דמואים של הלהקה, וכעת הוקלטו בשנית לטובת האלבום.
הקטע "Siva" ממשיך את הקו הכבד של "I Am One" עם מתקפת גיטרות בלתי מתפשרת. הדינמיקה שהיתה קיימת בשיר הפתיחה מתעצמת כאן כאשר בדקה 2:48 נכנס קטע אינסטרומנטאלי שקט שנמשך כדקה עד להתפוצצות שבאה אחריו עם גיטרות אכזריות שנשמעות לפרקים כאילו סומפלו מאלבום של "Janes Addiction". קורגן סיפר שהיה לו אתשם השיר בראש הרבה לפני שהתחיל לכתוב אותו. הוא אפילו שקל פעם לקרוא ללהקה בשם "Siva". את הריף של השיר כתב קורגן במהלך עבודתו בחנות תקליטים בשיקגו, שם פגש גם את הגיטריסט ג'יימס איהא.
הרצועה השלישית של האלבום – "Rhinoceros", מוכיחה את הגיוון והוורסטיליות של קורגן אשר כתב קטע מלנכולי-פסיכדלי בן למעלה משש דקות, שלא נשמע דומה לשום דבר אחר באותה תקופה. הדינמיקה קיימת גם בשיר זה שהולך ומתפתח ונע בין חלש לרועש, בין רך למחוספס. זה אחד מהשירים שמגדירים את הסאונד הייחודי של הלהקה. סאונד שילך ויתפתח באלבומים הבאים.
הרצועה הרביעית "Bury Me" היא שיר נוסף שהלהקה כבר הקליטה בשנת 1989 לאלבום הדמואים שלה וכעת זכה להקלטה מחודשת לאלבום. שיר המובל על-ידי הבס הפועם והדוהר של D'arcy אשר יחד עם צלילי ריף הגיטרה החל מדקה 1:15 נשמעים לנו לפרקים דומה לאיך שפרל ג'אם תישמע כמה חודשים לאחר מכן באלבום "Ten". רכבת ההרים והדינמיקה של חזק-חלש, רך-מחוספס, תימשך לכל אורך האלבום החל בפתיחה השקטה של "Crush" אשר לא הזכירה לנו את הקטעים הפסיכדלים והשקטים של Black Sabbath בשנות השבעים המוקדמות, דרך התיפוף הרועם וההמתגלגל והגיטרות המנסרות של "Tristessa" וכלה בשיר הסיום השקט והמרגש "Daydream" המושר על-ידי D'arcy. מעניין לציין שהשיר כולל רבעיית כלי מיתר, ליווי שהלהקה תעשה בו שימוש גם באלבומים הבאים. הקטע "Daydream" כולל "hidden track" שנקרא "I’m Going Crazy" ומתחיל בדקה 2:07. לסיכום, "Gish" הקרוי על שם השחקנית האהובה על סבתו של קורגן - Lillian Gish, הינו ללא ספק אקורד פתיחה משמעותי וראוי של הלהקה, אשר ימשיך להדהד ואפילו ילך ויתעצם על-פני שנות התשעים של המאה הקודמת. האלבום התקבל על-פי רוב בביקורות נלהבות. כך לדוגמא, גרג קוט מהשיקגו טריביון כינה את "Gish" בתור "הנועז והמושלם ביותר כנראה" מכל האלבומים שהקליטו להקות מקומיות בשנת 1991. מגזין הרולינג סטון כינה אותו "מעורר יראת-כבוד" המעורב עם "כאוס מחושב כהלכה בעל עוצמה מסחררת". ועכשיו את מוזמנים להזמין ליופי הייחודי הזה: Spotify, Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט