ב- 13 לאפריל 1979 שחררה "Thin Lizzy" את אלבום האולפן התשיעי שלה - "Black Rose: A Rock Legend".
זה אחד מהאלבומים הגדולים של "Thin Lizzy", והוא כנראה גם האלבום ה"קלאסי" האחרון של הלהקה. אבל מה שבטוח, זה האלבום של "Thin Lizzy" שהצליח הכי הרבה מבחינה מסחרית, כשהוא מגיע למקום השני במצעד הבריטי.
באלבום הזה מצטרף ללהקה שחקן חיזוק רציני בדמות הגיטריסט האגדי Gary Moore, אשר אומנם שיתף כבר בעבר פעולה עם Phil Lynott והלהקה, אך כאן הפך כבר לחבר קבוע מן המניין. Gary Moore החליף את הגיטריסט Brian Robertson, אשר סבל מפציעה בידו ועוד במהלך האלבום הקודם של הלהקה - "Bad Reputation" נאלץ לשבת בספסל המחליפים, כאשר הוא מנגן סולואים רק בשלוש מתוך שירי האלבום אותם הצליח להקליט לפני הפציעה.
החברות בין Phil Lynott ל- Gary Moore הולכת אחורה עוד לסוף שנות השישים, אז שניהם ניגנו בלהקת Skid Row (האירית לא האמריקאית שתקום שנים לאחר מכן) ומאז המשיכו לשתף פעולה ביניהם, כאשר כל אחד תורם לאלבומיו של האחר. כך לדוגמא, מור שיתף פעולה עם Thin Lizzy כשהוא מנפיק את הסולו המדהים בשיר Still in Love with" "You מהאלבום "Nightlife" משנת 1974, בעוד Lynott משתף פעולה עם מור באלבום "Back on the Streets" שיצא רק שנה קודם לכן והנפיק את הלהיט האלמותי "Parisienne Walkways". הכימייה האדירה הזאת בין Gary Moore ל- Phil Lynott ניכרת מאוד גם באלבום הזה, כאשר מור אף משלים את צליל הדואל גיטאר שהלך והושחז באלבומים האחרונים של הלהקה. מור העניק ללהקה את צליל ה"שרדינג" המלוכלך והבלתי מושחז, בעוד שהגיטריסט השני בלהקה Scott Gorham הביא את הסאונד היותר "קלאסי".
באלבום הזה מתארחים נגנים מעניינים כמו המוזיקאי Huey Lewis, אשר בהמשך יקים את ההרכב האמריקאי Huey Lewis & The News. לואיס מנגן במפוחית בשיר עם הוייב האפל "With Love" בו משתתף גם הבסיסט המצוין Jimmy Bain כאורח ומספק את ה"בוגי" בס שמשמש כר פורה לגיטרות של מור וגורהאם.
לואיס משתתף גם בשיר "Sarah" שאת המילים המרגשות שלו כתב פיל ליינוט על בתו שזה עתה נולדה. מעניין לציין שזה השיר השני של הלהקה שנקרא "Sara", כאשר השיר הראשון נכלל באלבומה השני של הלהקה "Shades of a Blue Orphanage", אשר יצא בשנת 1972 ונכתב על סבתו של Lynott שביתו "שרה" נקראה על שמה. "Sara" שחותם את צידו הראשון של הויניל הינו גם השיר הכי שונה באלבום הן מבחינת הלחן שמתכתב עם מקצבים לטינים, והן מבחינת העיבוד וההפקה, כאשר רק הסולו של מור אחרי הפזמון מצליח להזכיר לנו שעדיין מדובר פה בלהקת הארד רוק.
עוד שיתוף פעולה מעניין באלבום הוא עם המוזיקאי המוכשר Midge Ure שבהמשך יקים להקות ניו וייב כמו "Ultravox" ו- Visage. Ure כתב יחד עם Phil Lynott את השיר "Get Out of Here" ובהמשך יצטרף ללהקה כחבר קבוע בהופעות כמחליפו של גארי מור. זה כנראה השיר הכי "קליל" וקליט באלבום כנראה לאור ההשפעה של Ure, למות שהוא ציין שההשפעה שלו על השיר היתה מינורית וכי הוא ממש הוחמא מכך ש- Phil Lynott העניק לו קרדיט בשיר, מה גם שזה מאוד סייע לו לפתוח דלתות בתחילת דרכו כמוזיקאי.
האלבום נפתח עם "Do Anything You Want To", עם התיפוף האימתני בסגנון אפריקאי של המתופף Brian Downey ועם הבס הרועם של Phil Lynott, אליהם מצטרפים שני הגיטריסטים בסינכרון הרמוני משולם וצליל הדאבל גיטאר הכל-כך מוכר של הלהקה. ממש התאפקנו שלא לציין זאת, אבל התיפוף בפתיחה ממש מזכירים לנו את הפתיחה של השיר "Runnin’ Free" מאלבום הבכורה של "Iron Maiden" שיצא שנה לאחר מכן. ותקשיבו להומאז' שליינוט עושה לאלביס פרסלי בפייד אאוט של השיר עם קטע מ- “Blue Suede Shoes”.
הקטע השני באלבום “Toughest Street in Town” נפתח עם ריף הגיטרות בעל הצליל המלוכלך, ומעביר את ההגה מחטיבת הקצב ששלטה בשיר הקודם אל הגיטרות שמובילות את "הכנופיה" של ליזי הרזה ל"רחוב הכי קשוח בעיר" במעין מחווה לימים הטובים של אותה "כנופיה" עם "The Boys Are Back In Town" שלוש שנים קודם לכן.
הקטע השלישי "S & M" נפתח בדריבל התופים של Brian Downey שגם כתב יחד עם Lynott את השיר ונהנה מסולו תופים קצר בהמשכו. לפני מטאליקה ועוד הרבה לפני שריהאנה נולדה, ליזי הרזה הלכה על S&M תוך שהיא מרימה אצבע משולשת לתנועה הפמיניסטית עם מילים שמלכתחילה חיסלו את הסיכויים לשחרר את השיר הזה כסינגל. קטע קצת שונה מהנוף המוכר של "ליזי הרזה" אנחנו חייבים לומר, עם אפקט ה- flange בגיטרה והמקצב הFאנקי שכנראה נועד להתכתב עם קרטיס מייפילד וסליי סטון.
הרצועה השלישית "Waiting for an Alibi" מעלה הילוך ומציגה לנו במקצב מהיר יותר את הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום ואולי הקטע הטוב ביותר בצד הראשון של הויניל. ואיזה יופי של סולואים מעניקים לנו כאן הצמד מור וגורהאם. מעניין שגירסה ארוכה יור של השיר הזה מופיעה באלבומי האוסף של הלהקה כמו "Dedication: The Very Best of Thin Lizzy".
הצד השני של הויניל נפתח עם האינטרו הבלוזי של גורהאם בשיר "Got to Give It Up". זה שיר ה"קריאה לעזרה" הראשון של ליינוט שהגיעה בתקופה היה מכור לסמים ואלכוהול. תקשיבו למילים ולא תוכלו להישאר אדישים, נוכח הסוף המר שציפה לו כמה שנים לאחר מכן. השיר השני בו ליינוט זועק לעזרה הוא "Heart Attack." מהאלבום "Thunder And Lightning" – האחרון של הלהקה.
הקטע השאפתני ביותר באלבום הינו גם זה שסוגר אותו - שיר הנושא "Róisín Dubh (Black Rose): A Rock Legend" שנכתב על-ידי גארי מור ופיל ליינוט כהומאז' לאירלנד. זה סוג של מיני יצירה – אודיסאה המורכבת מארבעה חלקים ומשלבת ריפים של הארד רוק עם מוזיקה אירית עממית, בדומה לשיר "Whiskey in the Jar" שהיה הלהיט הראשון של הלהקה בתחילת דרכה ואשר גם מאוזכר במילות השיר. מילות השיר מאזכרות גם אומנים ידועים ממוצא אירי כמו William Butler, כמו Van Morrison שמוזכר במילים "But Van is the man" וכמו אוסקר ווילד שמקבל התייחסות במילים "And Oscar, he's going Wilde". השיר הזה הוכתר וכנראה גם בצדק כשיר הרוק האירי הטוב ביותר בכל הזמנים, על-ידי מגזין הרולינג סטון.
למרות שהאלבום זכה להצלחה רבה הן בביקורות והן מבחינה מסחרית, הלהקה לא ממש הצליחה לרכב על גל ההצלחה, במיוחד אחרי שגארי מור עזב את הלהקה מאוחר יותר בשנת 1979. "Thin Lizzy" אומנם שחררה עוד שלושה אלבומים טובים בהמשך הדרך, אבל לטעמנו הם כבר לא התעלו ברמתם על האלבום הקלאסי הזה.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט