• FaceOff - עימות חזיתי

Triumph - Never Surrender

ב- 23 לינואר 1983 שחררה "Triumph" את אלבומה השישי "Never Surrender".


האלבום יצא תחילה בשלהי 1982 בקנדה בלבד, דרך חברת התקליטים "Attic Records". בשל ענייני הפצה של חברות התקליטים, יצא האלבום בארה"ב וברחבי העולם האלבום רק ב- 23 לינואר 1983 דרך "MCA Records".


הלהקה מגיעה להקלטת האלבום הזה בטופ שלה, אחרי ארבעה אלבומי פלטינה רצופים האחרון שבהם "Allied Forces" משנת 1981. מצד שני, הלחץ האדיר של שחרור אלבומים בקצב מסחרר וסיבובי ההופעות המפרכים שליוו אותם, הותירו את הלהקה מותשת מבחינה יצירתית. על כך יש להוסיף את העובדה שהלחץ ליצר אלבום שובר קופות ברמה של ארבעת הקדומים לא היה פשוט, כך שהלהקה נכנסה בחזרה לאולפן בניסיון לרתום מספיק אנרגיה והשראה כדי לוודא שאלבומה הבא יעמוד בסטנדרטים הגבוהים של אלה שקדמו לו.


לדעתנו הלהקה עמדה במשימה ואף יותר מכך! חרף הקושי היצירתי היחסי והלחץ מסביב הצליחה הלהקה לייצר עוד אלבום אדיר שזכה למעמד זהב בארה"ב וכולל לכל הפחות חמישה המנוני רוק, בינהם: "Too Much Thinking" הקצבי עם אפקט הוואה-וואה ההנדריקסי, "All the Way" הסוחף והקליט הסמי-בלדה "A World of Fantasy" וכמובן שיר הנושא "Never Surrender" שהפכו לשירי המצעד הגבוהים אי פעם של "Triumph" במצעד "Top Rock Tracks" עד אותה עת.


יצירות הלהקה קיבלו באלבום הזה גוון פוליטי יותר בהשוואה לאלבומים הקודמים ואת זה ניתן לשמוע כבר מצלילי הפתיחה של "Too Much Thinking", שכוללים סימפול מאחד מהנאומים של הנשיא רונלד רייגן. המתופף Gil Moore פותח חזק עם תיפוף עוצמתי ושירה, הגיטריסט Rik Emmett מגיח מאחור עם ריף קטלני וסולו עם אפקט "Talk Box" והבסיסט Mike Levine שמתפקד כדבק מגע שמחזיק ומאחד את כולם עם הבס הפועם שלו.


אחרי הפתיחה החזקה מגיעה הסמי-בלדה "A World of Fantasy" המושר על-ידי Rik Emmett, אשר כזכור חולק סולו שירה עם המתופף Gil Moore. היצירות החצי-שקטות האלה לא זרות ל- Emmett והם מתלבשות בול על גוון הקול המדהים שלו.


קטעים אינסטרומנטאליים הם כבר עניין של מסורת בלהקה, אשר מקפידה לשלב אחד או שניים כאלה בכל אלבום. במקרה הזה מדובר בשלושה קטעים. הראשון בהם "A Minor Prelude" הוא קטע גיטרה קלאסי המוכיח את הכישרון המפלצתי של Rik Emmett. ריק הוא אוליי אחד הגיטריסטים הגדולים והפחות מוערכים שקיימים בהארד רוק. הוא יכול לרסק כל גיטריסט מטאל בשרדינג אבל זה לא היה הקטע שלו. הוא תמיד ניסה להראות גיוון וורסטיליות בסגנונות נגינה שונים, כפי שהוא עושה גם כאן.


הקטע האינסטרומנטאלי "A Minor Prelude" שימש רק כמבוא לשיר המצוין "All the Way", עם הריף הקצבי והקליט והשירה המלודית והסוחפת של Rik Emmett. ללא ספק אחד השירים היפים באלבום.


אחריו מגיע "Battle Cry" המהפנט, אותו שר Gil Moore. קטע עם ריף איטי ותיפוף "לד זפלני" שמדגיש את הצד הכבד יותר של "טריומף". כבר אמרנו שהערך המוסף של הלהקה הזו הוא בעובדה שיש להם שני זמרים מצויינים עם גוון קול שונה שממש משלימים זה את זה? אז הנה עוד הוכחה לכך.


הצד השני של הויניל נפתחה עם הקטע האינסטרומנטאלי השני "Overture (Procession)" שכולל אינטרו גיטרה קצר מלווה בנגינת הסינתסייזר של הבסיסט Mike Levine. הקטע הזה הוא למעשה "בילד-אפ" למנה העיקרית - שיר הנושא האדיר של האלבום - "Never Surrender". שני הקטעים הללו יחד חוצים את קו 8 הדקות ונשמעים כמו יצירה אחת מורכבת ושלמה. התיפוף של Gil Moore נשמע אולי פשוט אבל מי שיאזין למילוי ול- "drum rolls" שהוא מכניס בין האקורדים והריפים יגלה שהוא מתופף מוכשר ואינטיליגנטי.


כאילו ששלושת הקטעים האינסטרומנטאליים באלבום לא מספיקים לנו, אז Rik Emmett דואג לפתוח את השיר "When the Lights Go Down" עם אינטרו אקוסטי על הסטיל גיטאר, אשר מוביל אותנו לפיצוץ בדקה 0:30 עם הריף הרוקנרולי והשירה החזקה של Gil Moore שתופס הפעם את המיקרופון. כתבנו גם בעבר את דעתנו על מתופפים שגם שרים וציינו שמבחינתנו הם "סופרמנים". זה אולי הכי קשה לשיר ולנגן על תופים בו זמנית ומי שיצפה בהופעות של הלהקה הזאת יווכח ש- Gil Moore פשוט עושה את זה מדהים! הנה תראו:



מתקרבים לסיום עם הלחן המבריק של Rik Emmett בשיר "Writing's On the Wall". שיר קליט עם שירה מדהימה שלו שנשמע כמו הימנון איצטדיונים.


האלבום נחתם עם קטע אינסטרומנטאלי נוסף בשם "Epilogue (Resolution)". היצירה היפה הזו ממחישה לאן ילך ריק בקריירת הסולו העתידית שלו, עשרות שנים בהמשך הדרך' עם רמזים לג'אז ולקלאסי.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!