המלצת המערכת...
והפעם... "Thunder Seven", אלבום האולפן השביעי של "Triumph" ששוחרר ב- 10 לנובמבר 1984.
יש לנו חולשה לפאוור טריו'ס, את זה אתם כבר כנראה יודעים, ואם הם קנדים אז מגיע להם אצלנו בונוס. עכשיו תוסיפו על זה את העובדה שיש להם בסיסט וקלידן יהודי, שני זמרים מעולים, אחד מהם הוא המתופף, ותבינו שעם נתוני פתיחה כאלו אין סיכוי שלא היינו מתאהבים בלהקה הזאת.
זה אחד מהאלבומים הגדולים של הלהקה, אשר הגיעה לשיא הפופולריות שלה בעקבותיו, בעיקר בזכות שני ה"להיטים", "Spellbound" ו- "Follow Your Heart", שניהם קיבלו רוטציה בערוץ ה- MTV בזמנו.
יחד עם זאת, צידו השני של האלבום כולל מוטיב פרוגי שכן הוא מעין יצירת קונספט אשר המוטיב החוזר בשירים המרכיבים אותה קשור ב"זמן". זו גם אחת הסיבות שהאלבום הזה אהוב עלינו במיוחד, שכן הוא מציג את הערך המוסף של תחכום ומורכבות שיש ללהקה הזאת.
האלבום הזה הושפע מהתמורות ומהשינויים שחלו בשוק המוזיקה של שנות השמונים, ולכן הצליל והסגנון שלו עודכנו בהתאם, ביחס לאלבומים הקודמים של הלהקה . את ההשפעות הללו ניתן לשמוע כבר משיר הפתיחה המצוין "Spellbound", אשר ההפקה הנקיה והמצוחצחת ועודף הקלידים שבו מסגירים אותם מיד. הזמר המוביל בשיר הזה הוא המתופף Gil Moore כאשר הגיטריסט Rik Emmett עושה לו קולות רקע במהלך הפזמון. תמיד אהבנו את העובדה שיש בלהקה הזאת שני זמרים, לכל אחד יש צבע קול שונה והם משלימים זה את זה ומאפשרים ללהקה גיוון מוזיקלי גדול יותר.
הגיוון הזה משתקף כבר בקטע השני באלבום "Rock Out, Roll On" שנפתח עם ריף הגיטרה המעניין של Rik Emmett, אשר גם שר את השיר. קולו של Emmett גבוה וגמיש יותר, יש לו מנעד קול רחב במיוחד והוא משתמש בגרונו ככלי נגינה לכל דבר, עם שירה מלודית שמטיילת מעל ומתחת לריף.
הקטע השלישי "Cool Down" הוא אחד המיוחדים באלבום. הוא מתחיל בבלוז קלאסי שמזכיר לנו את "Wanted Dead Or Alive" של "בון ג'ובי" והחל מהכניסה הוא הופך להארד רוק בלוזי שבטוח יזכיר לכן את "לד זפלין", אפילו בשירה של Rik Emmett שממש נשמע כאן כמו Robert Plant, לפרקים. סולו הסלייד גיטר המעולה שאמט מעניק לנו כאן מוכיח עד כמה הוא גיטריסט מוכשר. כאן המקום לציין שאמט מנגן באלבום הזה גם על קלידים, אשר הנגינה עלים מחולקת בינו לבין הבסיסט Mike Levine.
הקטע שמסיים את הצד הראשון של הויניל הוא "Follow Your Heart" המצוין, שהינו גם כנראה הסינגל המצליח ביותר של הלהקה. הזמר המוביל בשיר הוא המתופף Gil Moore אשר גם הפעם מקבל חיזוק מעשיר ויפה מריק אמט בצלילים הגבוהים שבפזמון.
מכאן אנחנו מגיעים למה שלדעתנו מהווה את גולת הכותרת של האלבום. צידו השני של הויניל, אשר המשותף לשירים בו הוא המושג "זמן" אשר עובר כחוט השני בין הקטעים המגוונים שבצד הזה. השיר "Time Goes By" פותח את מיני יצירת הקונספט הזו. זה לא שיר מורכב אבל הוא בהחלט אחד הטובים באלבום עם ריף חזק ואיטי בבתים, קטע מעבר שכולל שילוב מדהים של ההרמוניות הווקליות של מור ואמט ופזמון כל-כך קליט ויפה שלא יעזוב לכם את הראש, בו ניתן לשמוע את קולו של אמט נוגע בשחקים.
מיד אחריו מגיעה הרצועה האינסטרומנאלית הקלאסית "Midsummer's Daydream", אשר מהווה קטע מעבר המנוגן על-ידי אמט בגיטרה אקוסטית. גם הקטע הזה מוכיח איזה גיטריסט ענק וורסטילי הוא Rik Emmett, הן מבחינת הלחן והן מבחינת הביצוע.
הקטע הקצר "Time Canon" הוא מעין א-קאפלה של אמט ומור אשר משמש כאינטרו לשיר המקסים "Killing Time", שהוא מבחינתו השיא של יצירת הקונספט הזאת. אמט ומור משתפים כאן פעולה בשירת סולו במה שנשמע כמו דו-שיח ווקאלי בין השניים. אנחנו חושבים שזו הפעם הראשונה בתולדות הלהקה ששני הזמרים המצויינים הללו חלקו באופן שווה שירת סולו בשיר, וזה כל-כך ומיוחד ויפה.
אנחנו מתקרבים לסיומה של היצירה עם "Stranger in a Strange Land", עוד קטע בלוז מדהים המושר על-ידי Rik Emmett שנע בין רך ומלטף בבתים לנוקב ועוצמתי בפזמונים. השיר כולל עבודת בס מצויינת של Mike Levine אשר מנגן כאן גם על סינתסייזר.
האלבום נחתם עם קטע אינסטרומנטאלי נוסף "Little Boy Blues", אשר רק הכותרת שלו מסגירה את סגנונו. בשונה מהקטע האינסטרומנטאלי הקודם, אמט מציג לנו הפעם את יכולותיו בנגינת בלוז על גיטרה חשמלית, וקשה לנו שלא להשוות את הנגינה שלו כאן ל- Gary Moore האגדי.
יאללה, נסחפנו. חפרנו מספיק לסיקור המלצה שאמור היה להיות קצר. עכשיו רוצו לשמוע: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט