U2 – How to Dismantle an Atomic Bomb
- FaceOff - עימות חזיתי
- 22 בנוב׳
- זמן קריאה 3 דקות
ב- 22 לנובמבר, 2004 “U2” הוציאו את אלבומם ה-11 - “How to Dismantle an Atomic Bomb”.
עד שהאלבום “How to Dismantle an Atomic Bomb” בשנת 2004, "U2" הספיקו כבר לעשות כל-כך הרבה, עד כי הרזומה שלהם יכולה היה למלא מספר מחזורי חיים מוזיקליים של להקות אחרות. ועדיין, בניגוד גמור למצופה "U2" נכנסו לסשני ההקלטות של האלבום עם רעב שהרגיש קרוב יותר לזה של להקה חדשה, מאשר כזה של להקה שפועלת למעלה משני עשורים.
לאחר שהחיו את הדופק הקלאסי שלהם ב-"All That You Can't Leave Behind" שיצאה בשנת 2000, הם רצו אלבום עם סאונד עוצמתי' שיהיה מבוסס על אינסטינקט - גיטרות רועשות ודיוק רגשי. הסשנים המוקדמים שהתקיימו בשנת 2003 עם המפיק כריס תומאס, הניבו רעיונות, אך לא מעבר. חזרתו של Steve Lillywhite בתחילת 2004 היית זו ששינתה את הסאונד והחומר, וחידדה את השירים לאמירה ישירה, חדה ומוכוונת "רוק".
האובדן שחווה Bono עקב מות אביו ונושאי האמונה והשינויים האישיים, דרכם ניווט The Edge שהשתתף בכתיבת המילים לששה מתוך שירי האלבום, “How to Dismantle an Atomic Bomb” צבר אט אט משקל אנושי ואישי מובהק, מתחת לכוח ולעוצמה שהלהקה התאמצה כל-כך להפגין.
ההקלטות נמתחו על-פני דבלין, צרפת וקליפורניה, כאשר Brian Eno, Daniel Lanois, Flood ו- Jacknife Lee עזרו לעצב את האווירה, הסאונד והמרקם. עם זאת, במהותו “How to Dismantle an Atomic Bomb” לא עסק בהפקה - הוא עסק בגילוי מחדש. בונו אפילו ציין שלפני הקלטת האלבום הוא חזר להאזין ללהקות שגרמו לו לרצות לעסוק במוזיקה כמו "Buzzcocks", "Siouxsie and the Banshees" ו- "Echo & The Bunnymen. ואכן המוזיקליות באלבום הזה חדה, הרגשות לא מסוננים, והסאונד גולמי יותר מכל אלבום של "U2" מזה שנים.
בונו תיאר את האלבום כ"אלבום הרוק הראשון שלנו" ואכן כך. האלבום מתפוצץ עם "Vertigo", פרץ של גיטרה חדה ומשוננת, עוצמה ותנופה קדחתנית שגורמת ל"סחרחורת" שהחזירו את הלהקה לאדרנלין הבתולי שלה. אחריו מגיע "Miracle Drug" ומשנה את הטון למשהו רוחני יותר. השיר נכתב בהשראת Christopher Nolan, סופר אירי משותק שהלהקה הכירה בבית הספר, והצליח להתגבר על מוגבלות פיזית קשה, תוך שהוא מתקשר באמצעות טכנולוגיה.
המרכז הרגשי של האלבום מגיע עם "Sometimes You Can’t Make It on Your Alone", פרידה אינטימית ובלתי פתורה של Bono מאביו. ללא ספק אחד מהקטעים הממיסים של הלהקה, עם הופעה מלאה בפגיעות ורגש של בונו ששר ובוכה מילים שחבל שלא נאמרו....
השיר "City of Blinding Lights" הולך כבר בדרך קצת שונה - הוא מרומם, מנצנץ ומלא באופוריה. שיר שלוכד את שטף הגילוי מחדש ומתאר את התחושה של להיכנס לעיר ולהרגיש מוצף בתקווה. אין זה פלא שהוא הפך לאחד מהמנוני הלהקה בשנות ה-2000.
דקירת הגיטרה שפותחת את "All Because of You" מתחלפת בריף גיטרה גולמי ואנרגטי, אך מתחת לפני השטח Bono שואב נושאים של לידה מחדש וזהות. הוא פשוט וחד וללא ספק מבוסס על ה-DNA הקלאסי של הלהקה משנות ה-80. "A Man and a Woman" התחיל עם רעיון אקוסטי של The Edge ובהמשך הופך לגרוב חם ואינטימי המשקף אהבה בוגרת. מעניין שבונו ציין שהשירה שלו כאן הושפעה מ- Phil Lynott הזמר והבסיסט של "Thin Lizzy". אנחנו מתקדמים עוד "צעד אחד קרוב יותר" לסיומו של האלבום עם "One Step Closer" שלקוח משיחה שניהל בונו עם Noel Gallagher בזמן שאביו גוסס - כאשר Bono שאל אם לדעתו אביו מבין מה קורה, גלאגר ענה, "הוא צעד אחד קרוב יותר לדעת". "Original of the Species" נכתב על-ידי Bono בהשראת צפייה בבנותיו גדלות.
קטע הסיום "Yahweh" הוא ההשתקפות שחותמת את האלבום. שם השיר הוא למעשה השם המפורש של האל ביהדות. תחינה שקטה וצנועה לשינוי ולא לסיום גדול, בה Bono מבקש הכוונה והדרכה.
שיר הבונוס "Fast Cars" (הכלול בחלק מהמהדורות) הוקלט ביום האחרון של הלהקה באולפן. בונו הגיב עליו מאוחר יותר, כך: "זה היה באמת סתם בשביל הכיף, אבל זה יצא כל כך טוב...".
ההצלחה של “How to Dismantle an Atomic Bomb” הייתה מיידית: הוא הגיע למקום הראשון ביותר מ-30 מדינות, מכר למעלה מ-800,000 עותקים בארצות הברית במהלך השבוע הראשון שלו ובסופו של דבר 9 מיליון עותקים ברחבי העולם. המבקרים שיבחו את עומקו הרגשי ואת עוצמתו הגולמית המונעת על ידי גיטרה. האלבום זכה בשמונה פרסי גראמי, כולל אלבום השנה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות