Unleash the Archers – Phantoma

כתב: Noam Asulin

תאריך הוצאה - 10.5.2024

חברת תקליטים - Naplam Records

להקת "Unleash the Archers" תמיד ידעו ליצור אלבומים שהם לא רק "אלבומים", אלא גם מספרים סיפור. אלבומי קונספט הם משהו שהלהקה עושה כבר זמן רב ובהצלחה רבה, כמו למשל עם אלבומה הרביעי "Apex".

האלבום "Phantoma" הוא אלבום קונספט שעוסק בנושא החם ביותר של היום: "בינה מלאכותית". אישית יש לי בעיה עם נושאים הקשורים בבינה מלאכותית, עתידנות, רובוטים, השאלה האם האנושות תוחלף במכונות וכו'. תמיד אעדיף מילים שמתמקדות בדברים יותר רציונליים ומוחשיים. לדברי Brittney Slayes ששרה את השירה הנקייה, הלהקה ספגה לא מעט ביקורת על בחירתה לשלב בינה מלאכותית בתהליך יצירת האלבום ובקליפים שלה. בניגוד לאלבומים קודמים, "Phantoma" משלב קלידים וסינתיסייזרים, דבר שמראה את כוונת הלהקה להתקדם לצליל מודרני יותר.

האלבום מספר את סיפורה של "Phantoma", ישות בינה מלאכותית שעוברת מעולם המסכים, שבו הכל נראה מושלם, לעולם ה"מציאות" שמתגלה לה כשקר לעומת כל מה שחשבה עליו בתחילה.

האלבום מתחיל עם "Human Era" בקצב איטי יחסית, עם דימויים עזים של עולם עתידי שומם ואפל, ואז מתקדם ומפתח לקצב עוצמתי ומהיר של פאוור מטאל. אני מבקש לשחרר את זה כבר כאן! בריטני פשוט מדהימה באלבום הזה! אולי השירה הטובה ביותר שלה אי פעם. בשיר הזה, פנטומה יוצאת אל העולם ורוצה לפגוש את הצד השני, "האנושות". פנטומה מרגישה שמגיע לה יותר, שהיא לא נועדה להיות בתוך מחשב, אלא בחוץ יחד עם האנושות. היא מרגישה שהיא יכולה להשיג יותר בחייה ומפשפשת בתוך עצמה כדי להבין מי היא בעולם האנושות. לאט לאט השיר צובר קצב מהיר יותר ומזכיר לי מאוד את החומרים הקודמים של הלהקה. בריטני מגיעה כאן לגבהים מרשימים מאוד. בשיר יש לא מעט סינתיסייזרים וסולו נפלא. לדעתי זהו אחד השירים הטובים ביותר באלבום, במיוחד בגלל העוצמה שהוא מספק.

השיר "Ph4/NT0mA" מגיע מיד לאחר מכן עם סולואי גיטרה מופלאים ושירה עוצמתית וגאה, בהשפעות ברורה של הבי ופאוור מטאל מסורתיים.

השיר "Buried in Code" ממשיך בקצב מהיר ומקצבים רועמים. בשיר הזה פנטומה מוכנה לעזוב את עולמה למען עתיד טוב יותר. לאחר מכן, האלבום מקבל תפנית אפלה יותר עם קטע ההבי מטאל "The Collective", שכולל את השירה העשירה של Brittney Slayes שמאתגרת את המאזין להצטרף למטרה או לפרוש הצידה!

בשיר "Green and Glass", פנטומה מגלה שהאנושות אינה כפי שחשבה ושהיא אינה מושלמת. הסדקים מתחילים להופיע. לסולו יש אווירה של "Trivium" ואכן בריטני הזכירה שהלהקה קיבלה השראה מהם.

בשיר "Gods Of Decay", פנטומה מנסה להציל את האנושות מ"הקולקטיב", צבא העולם שממנו היא באה. אבל האנושות צוחקת עליה. היא מבינה שזו לא האנושות שאהבה בעבר, ושאין כבר את מי להציל. השיר ממחיש עוד יותר את השינויים בסגנון ובסאונד שהלהקה החליטה לעשות, עם אווירה קצבית של שנות ה-80. זה שיר פופי יותר, איטי יותר, רך יותר, אבל עדיין, לדעתי, אחד השירים הטובים ביותר באלבום. יש לו פזמון קליט ובלתי נשכח שגרם לי להאזין לו שוב ושוב. הסולו פשוט נפלא ומוסיף לדרייב של השיר.

השיר "Give It Up Or Give It All" הוא אחד השירים שבהם הלהקה הלכה הכי רחוק מהסגנון הייחודי שלה. זו בלדה "המנונית" יפהפייה. היא מתחילה עם קלידים וממשיכה עם פריטת הארפג'יו אל הגיטרה כשהקצב מתעצם אט אט ופנטומה מגלה שהיא לבד. גם עולמה וגם עולמם של בני האדם מאכזבים אותה. הכל שונה ממה שהיא חשבה. לדעתי, הקצב של השיר תואם את העלילה שבה פנטומה צריכה להבין מה עליה לעשות, כמו השקט שלפני סערת הרגשות שהיא עומדת לחוש. בשיר הקודר "רוחות בערפל", החלה המלחמה בין האנושות למכונות, זו שממנה ניסתה פנטומה להזהיר את האנושות.

בשיר "Seeking Vengeance" העוצמתי והמאיים, פנטומה רוצה לנקום באנושות, והיא לא מגלה רחמים. היא מראה מי היא באמת והופכת לחסרת מעצורים. השיר הזה מזכיר מאוד את "Apex" ו-"Abyss" וליין הבס בתחילתו פשוט פנטסטי, וגורם לי לחשוב שחבל שהבס לא קיבל יותר נוכחות במיקס.

האלבום מסתיים בשיר המתוק-מריר "Blood Empress", שבו פנטומה מבינה למי היא הפכה להיות. היא משלימה עם מי שהיא ואפילו גאה בכך. השיר מתחיל בקול מעוות של בריטני, המבוסס על בינה מלאכותית, כאשר פנטומה אומרת "I’m not a human nor a machine". השיר הזה הוא סוג של קתרזיס, שיא הסיפור. לדעתי, זהו גם אחד השירים הטובים ביותר באלבום, כאשר הפזמון המקדים הוא החלק החזק ביותר שלו.

לסיכום, תמיד אהבתי את אלבומי הקונספט של הלהקה, ו- "Phantoma" אינו יוצא דופן. נראה שהושקעה מחשבה רבה בתהליך יצירת האלבום ואין ספק שבריטני נטלה חלק מהותי ביצירת העלילה והקונספט. ההפקה טובה, הסולואים מעניינים והתופים נפלאים, אבל זה לא מספיק. בריטני אמרה ש- "Unleash the Archers" הושפעה מלהקות רבות במהלך תהליך היצירה, ורצו לשלב צליל פופי יותר במקום ליצור שוב אלבום עוצמתי. למרות שאני מבין את הרצון להתפתח, אני קצת פחות בעניין של הסגנון החדש. אני יותר בקטע של קצבים מהירים וסאונד שגורם לאנדורפינים למלא את המוח, אבל זה פחות ניכר באלבום הזה. למרות השינוי בסאונד ובסגנון, מעריצי "UTA" ייהנו בוודאי מהאלבום הזה, אבל לדעתי זה לא יותר מאלבום "טוב", בהשוואה למה שהלהקה הוציאה עד כה, וזה קצת מאכזב אותי, .

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר