ב- 9 לינואר 1984 שחררה "Van Halen" את אלבום האולפן השישי שלה "MCMLXXXIV" הידוע בכינויו "1984".
זה אלבום האולפן האחרון של David Lee Roth עם הלהקה והאלבום האחרון שכולל את כל ארבעת החברים המקוריים. David Lee Roth אומנם יחזור ללהקה בשנת 2007 וישחרר איתה את אלבום האיחוד "A Different Kind of Truth" משנת 2012, אולם מי שינגן על הבס בזמן האיחוד והוצאת האלבום יהיה Wolfgang Van Halen בנו של Eddie Van Halen אשר יחליף את Michael Anthony.
עזיבתו של David Lee Roth היתה נעוצה בין היתר במחלוקות בנוגע לקו המוזיקלי של הלהקה, כאשר Eddie Van Halen ביקש להפוך את הסינתסייזר לכלי שמוביל את הסאונד של הלהקה, בעוד ש- David Lee Roth ביקש להישאר עם סאונד הגיטרות שאפיין את הלהקה בארבעת אלבומיה הראשונים. כתוצאה מכך, ניתן לראות באלבום הזה שילוב של שני הסגנונות המנוגדים אליהם משכו אדי ודייויד, כאשר קטעים כמו "1984", "Jump" ו- "I'll Wait" הובלו על-ידי הסינתסייזר, בעוד קטעים כמו "Panama", "House of Pain" ו- "Hot for Teacher" התבססו על הגיטרה.
אין ספק שהשילוב הזה בין הסינת'-פופ להבי מטאל יצר אפקט קרוסאובר מדהים שהזניק את האלבום הזה גבוה מאוד במצעדים ובמכירות ויפתח את הלהקה לקהל רחב יותר. אך מעבר להצלחה המסחרית של האלבום, יש כאן גרעין מוצק של יצירות רוק מצוינות עם הפקה מעולה של טד טמפלמן, אשר מציגים כאן את "ואן הלן" בשיאה.
אם כבר הזכרנו שיא יצירתי, מעניין לציין שאלבום זה ואלבום הבכורה "Van Halen" הם המצליחים ביותר שלה, עם מכירות של למעלה מ- 10 מיליון עותקים כל אחד. בכך ניתן לראות סוג של סגירת מעגל של David Lee Roth עם הלהקה, כאשר האלבום הראשון והאחרון שלו איתה היו הנמכרים ביותר בתולדותיה.
להבדיל מכל אלבומיה הקודמים של הלהקה אשר הוקלטו בפחות משבועיים (אלבום הבכורה הוקלט בחמישה ימים בלבד), הקלטת האלבום "1984" ארכה כשנה. בתקופה זו "חילטר" אדי בנגינת גיטרה באלבום "Thriller" של Michael Jackson, שאגב יהיה זה שימנע מהאלבום "1984" את המקום הראשון במצעד הבילבורד וגם בנה את האולפן הביתי שלו "5150" - על שם קוד משטרת לוס אנג'לס ה- LAPD עבור "חולה נפש נמלט".
אדי ואן הלן הרגיש לא מרוצה מהוויתורים שעשה לטמפלמן ולדיוויד לי רוט באלבום הקודם "Diver Down" משנת 1982. במהלך הסשנים לאותו אלבום, דחה רוט את הרעיון לפתח ריף סינתסייזר של אדי, הריף הזה יהפוך מאוחר יותר לשיר "Jump". טמפלמן מצידו דחף את הלהקה להקליט כמות גדולה יחסית של שירי גרסאות כיסוי שנכללו ב- "Diver Down" למורת רוחו של אדי. חוסר שביעות הרצון של אדי הוביל אותו לבנות אולפן משלו וכתוצאה מכך, לאלבום "1984" שהוקלט שם במלואו יש יותר השפעה מצד Eddie Van Halen, מאשר לכל אלבום אחר של הלהקה עד אותה עת.
ההשפעות שהביא איתו אדי ניכרות כבר מהשניה הראשונה של האלבום אשר נפתח עם הקטעה האינסטרומנטאלי הקצר ומשופע הסינתסייזרים "1984"' אשר מהווה מעין גשר לשיר "Jump" עם ריף הסינתסייזר הכי "מקפיץ" שאנחנו מכירים במוזיקה. Eddie Van Halen הוכיח פה גדולה וחדשנות. "אשף הגיטרה" לא היסס, הניח את הכלי שהוא כל-כך מזוהה איתו בצד, ויצר שיר המבוסס כולו על ריף סינתסייזר. היתם מאמינים?? כמה אומץ ואיזה כישרון בלתי רגיל. ואיזה סולו מלודי, כפול ומדהים קיבלנו כאן. זה מתחיל עם סולו הגיטרה שנועד להזכיר לנו שעדיין מדובר כאן באחת מלהקות ההבי מטאל הגדולות בכל הזמנים, ונמשך בחיבור חלק ומופלא עם סולו הסינתסייזר בו אדי מוכיח שליטה מטורפת בכלי עליו החל לנגן בגיל 6. השיר הזה יזנק היישר למקום הראשון במצעד הcילבורד 200 ויהפוך ללהיט היחיד של הלהקה אשר כבש את צמרת המצעד הזה.
מיד אחר כך אנחנו נפגשים עם הקונטרסט המושלם לשני הקטעים הראשונים של האלבום, בדמות "Panama" עם ריף הגיטרה הסוחף של אדי, שנשען על הקצב החזק של מייקל אנתוני ו- Alex Van Halen. זה הסינגל השלישי ששוחרר מתוך האלבום וללא ספק אחד מהלהיטים הגדולים של הלהקה. וכמה יפה קטע המעבר של השיר עם הדקלום של David Lee Roth וקולות המנוע הזועק של מכונית הלמבורגיני של Eddie Van Halen אשר מיקרופונים הוצמדו לצינור הפליטה שלה. סיגנון השיר של לי רות' והדקלום באמצע השיר מזכירים לנו מאוד את מה שהוא יעשה שנתיים לאחר מכן במסגרת קריירת הסולו שלו, עם השיר "Yankee Rose".
בהמשך מגיע "Top Jimmy" שמשמש כמחווה לג'יימס פול קונצ'ק מלהקת "Top Jimmy & The Rhythm Pigs" ומיד אחריו מסיים את הצד הראשון של האלבום "Drop Dead Legs" שאדי ציין כי נכתב בהשראת "Back In Black" של "AC/DC", אנחנו שמענו שם גם לא מעט "Aerosmith".
הצד השני של האלבום נפתח עם להיט נוסף ושיר שנטחן עד דק ב- MTV עם סרטון נוטף סקס שפונה לקהל הצעיר יותר של הלהקה - "Hot For Teacher". התיפוף העוצמתי בפתיחה הושג באמצעות 4 בייס דרומים עליהם ניגן Alex Van Halen, אשר מחזיק פה גם את הקצב בצורה מדהימה. ואיזה ביצוע מוטרף ומושלם יש לאדי שמנגן פה על גיטרת "Gibson flying V" שמאפשרת לו את המעבר בין הקטעים השקטים לרועשים בעזרת הפיק-אפים. אגב, הסולו שלו בשיר הזה הגיע למקום ה- 46 ברשימת הסולואים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "Guitar World", כנראה גם בשל העובדה שהמקצב של השיר משתנה במהלכו.
השיר הבא "I'll Wait" הוא השיר השני שנשלט על ידי סינתסייזרים והוא הסינגל השני ששוחרר מתוך האלבום. זה היה שיר מאוד שנוי במחלוקת שיצר הרבה ויכוחים בתוך הלהקה, הואיל ודייויד לי רות' וטד טמפלמן לא רצו אותו באלבום, אבל Eddie Van Halen סירב. השיר ייחודי גם בכך שלא מנוגן בו בס בבתים והפזמונים הראשונים, והוא השיר היחיד באלבום שנכתב בסיוע Michael McDonald מלהקת "The Doobie Brothers".
מכאן אנחנו מגיעים לאחד מהקטעים האהובים עלינו מתוך האלבום, "Girl Gone Bad", אשר מציג את היכולות המדהימות של חברי הלהקה. זה פשוט נשמע כמו ג'אם משובח ביותר עם פתיחה ארוכה ודרמטית של אקורדים מפורקים של Eddie Van Halen, כאשר הבס של מייקל מתגנב אט אט ואז מגיע הקטע עם הסינכרון המדהים של ליין הגיטרה של אדי עם הדריבל של אלכס בדקה 0:38, אשר בוודאי היווה השראה ל- "Dream Theater". איזה מקצב מעולה יש לשיר הזה ואיזה גרוב מדליק אפילו השפעות של "Rush" הצלחנו לשמוע כאן...
מסיים את האלבום "House of Pain", שהינו שיר "ואן הלן" שורשי קלאסי, שמקורו בימיה הראשונה של הלהקה, עוד מתקופת הדמואים שהוקלטו עם Gene Simmons לפני שהלהקה חתמה על חוזה הקלטות עם "Warner".
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט