המלצת המערכת...
והפעם על האלבום "The Yes Album" – אלבומה השלישי של להקת "Yes" ששוחרר ב- 19 לפברואר 1971.
אם המילה "פרוגרסיב" מלחיצה אתכם אתם יכולים לדלג על הפוסט.
אם אתם עדיין קוראים שורות אלה, אז אתם כנראה מחובבי הז'אנר או סקרנים ללמוד עליו קצת. ובכן, הגעתם למקום הנכון כי לפניכם אלבום רוק מתקדם קלאסי.
זה האלבום השלישי של "יס" והלהקה מגיעה אליו בעמדת נחיתות. שני אלבומיה הקודמים נחלו כישלון מסחרי והחרב מונפת על צווארה. חברי הלהקה מגיעים לאלבום הזה עם הגב לקיר ואם לא יוכיחו את עצמם באלבום הזה, כנראה שיחדלו מלהתקיים כלהקה.
למרות האמור, הלהקה מחליטה ללכת עד הסוף ולא כוללת באלבום גרסאות כיסוי לשירים מוכרים, שנועדו להנגיש אותה למכנה משותף רחב ככל שניתן, כפי שעשתה בשני האלבומים הקודמים. יותר מכך, היא מותחת כאן את הגבולות, עם קומפוזיציות מורכבות יותר, הרחבת קשת הסגנונות ואורך השירים עם שלושה קטעים באזור ה- 9 דקות. כל זה קורה כנראה מתוך מחשבה שאם זה הולך להיות האלבום האחרון, אז לפחות שיגלם את מאוויי היצירה של כל החברים.
באלבום הזה מצטרף ללהקה שחקן חיזוק משמעותי, בדמותו של הגיטריסט המהולל Steve Howe, אשר צירופו ללא ספק השפיע על הצליל והסגנון של הלהקה.
האלבום הזה הציל בסופו של דבר את הלהקה. הוא זכה להצלחה גדולה הן באנגליה ואפילו בארה"ב.
נכון הלהקה הזאת תשחרר בהמשך יצירות מושלמות יותר, אך עדיין יש באלבום הזה כמה יצירות נפלאות ואיכות מוזיקלית נהדרת. "Yours Is No Disgrace" שנכתב על-ידי כל חברי הלהקה מציג לנו לראשונה את יכולות הנגינה המדהימות של האו ואת השילוב בהרמוניות הקוליות שלו עם Chris Squire ו- Jon Anderson.
הקטע "Starship Trooper" הנפלא שמחולק לשלושה חלקים שונים לחלוטין שנכתבו על-ידי Jon Anderson, Chris Squire ו- Steve Howe בנפרד וחוברו להם יחדיו, ומבוסס על ספר המדע בדיוני של Robert Heinlein משנת 1959. הצלילים האלקטרוניים דמויי החלל מהגיטרה של האו בשיר, הושגו באמצעות העברת ערוץ הגיטרה שלו דרך אפקט פלאנגר שהיה חדש יחסית בזמן ההקלטה.
השיר "I've Seen All Good People" האנטי מלחמתי שמחולק לשני חלקים, הראשון נכתב על-ידי Jon Anderson והשני על-ידי Chris Squire. אנדרסון רצה שהיצירה תתחיל בשקט ותתפתח עם צליל העוגב, לפני שתעבור לחלק השני והיותר Fאנקי. וכמה יפה השילוב בין האקוסטיות והשירה ההרמונית בחלק הראשון של השיר – פשוט קסם.
וכמובן יצירת הסיום המדהימה "Perpetual Change" שכשמה כן היא – מציגה את השינוי שהתחולל בלהקה ועוד צפוי להביא אותה לשיאים נוספים. אנדרסון קיבל השראה לכתוב את המילים כשצפה בנופים של איזורים כפריים. החלק האמצעי של הקטע כולל מבנה פוליריתמי, שבו שני קטעי מוזיקה במקצבים שונים מתנגנים בו זמנית.
בקיצור, אלבום חובה לחובבי הפרוג ובכלל: Spotify, Apple Music:
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט