Yngwie Malmsteen - The Genesis
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני יום 1
- זמן קריאה 2 דקות
ב- 24 לדצמבר, 2002, הוציא Yngwie Malmsteen את האלבום “The Genesis”, אלבום ארכיוני שחוזר אחורה בזמן רחוק יותר מכל נקודה אחרת בקטלוג שלו, אל הרגע שבו הוא היה בקושי בן 17 וכבר חשב כמה צעדים קדימה לפני כולם.
האלבום “The Genesis” אינו אלבום בכורה, הוא גם לא אלבום אוסף, או אלבום אולפן אבוד. הוא צוהר קטן אל תקופת ההתבגרות של Yngwie Malmsteen כמוזיקאי. האלבום בנוי מהקלטות שנעשו סביב שנת 1980, הרבה לפני התהילה, חוזי ההקלטות והציפיות הגבוהות. אלו הקלטות של גיטריסט על, שכבר כנער, ספג תיאוריה קלאסית בערמות, טרף הארד רוק לארוחת בוקר, והחליט שמסורת הבלוז פשוט אינה מספיקה למה שהוא רצה לומר לעולם המוזיקה. מה שנשמע באלבום הזה הוא לחלוטין לא ליטוש של הקלטות ישנות, הוא אינסטינקט טהור.
בגיל 17 כבר החל מלמסטין לעצב את הליבה של מה שיהפוך בהמשך לסגנון הניאו־קלאסיק מטאל. בהשראת המלחינים הדגולים Bach, Paganini, שפת הגיטרה הדרמטית של Ritchie Blackmore, וכמובן Jimi Hendrix שהקאבר שלו ל- “Voodoo Child” נכלל באלבום, התנסה מלמסטין בסולמות הרמוניים מינוריים, ארפג’יו מהירים ופרייזינג כינורי, בתקופה שבה רוב הגיטריסטים עדיין היו תקועים באזורי הנוחות הפנטטוניים. כבר בהקלטות הראשוניות האלו ניתן כבר להבין, הגיטרה אינה חלק מהלהקה, היא הלהקה עצמה.
מוקדם יותר בשנת 2002 הוציא הבסיסט Marcel Jacob את האלבום “Birth of the Sun”, תחת השם “Rising Force”, אלבום שמבוסס גם הוא על אותן הקלטות מוקדמות ונדירות. זמן קצר לאחר מכן הוציא מלמסטין את האלבום “The Genesis” כהצהרה הסופית שלו, שכוללת את רוב הקטעים, אך ללא ערוצי הבס של Jacob אשר הוקלטו מחדש על ידי מלמסטין עצמו. כך עיבד מלמסטין מחדש חלקים מהחומר והשיב לעצמו את השירים כנקודת ההתחלה האמיתית של זהותו המוזיקלית.
בהאזנה מעמיקה מתברר שרבים מהקטעים ב- “The Genesis” הינם זרעים ראשוניים של מה שנקבל בהמשך הקריירה של מלמסטין. נושאים מוזיקליים, מהלכים הרמוניים ורעיונות קומפוזיציוניים שמופיעים כאן ישובו ויצוצו בהמשך הקריירה של מלמסטין בגרסאות מפותחות יותר. ריפים משתנים, משפטים מלודיים חוזרים, ומבנים מוזיקליים שיפרחו מאוחר יותר באלבומי הסולו שלו. “The Genesis” מאפשר לשמוע את הרעיונות האלו לפני שהושחזו על ידי תקציבי אולפן ועשרות שנים של פרפקציוניזם.
הביצועים גולמיים ולעיתים לא אחידים, הסאונד לעיתים קשה להאזנה, אבל זה בדיוק הערך של החומרים באלבום. ההפקה מינימלית, העיבודים שלדיים, והקולות של מלמסטין עצמו משניים לחלוטין לכל מה שנועד האלבום הזה להעביר. אלו הקלטות של מלמסטין לפני שהמשמעת גברה על הדחף, בשלב בו המהירות נבעה מתוך סקרנות ולא כשאו אוף והצגה. ממש אפשר לשמוע כאן את מלמסטין דוחף את הגבולות רק כדי לראות איפה הם נשברים. אין כאן תחושת חישוב ותכנון מוקדם, רק אובססיה טהורה, וזה מה שהופך את “The Genesis” לאחד המסמכים החושפניים ביותר בדיסקוגרפיה של מלמסטין.
להאזנה: Spotify
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל