801 - 801 Live
ב- 29 באוקטובר 1976 יצא בבריטניה "801 Live", אלבום ההופעה החיה הראשון של להקת "801".
הסיפור של האלבום החד-פעמי והמהפנט הזה מתחיל בקיץ 1976, בנקודת רתיחה תרבותית ומוזיקלית בבריטניה שבה הרוק המתקדם והארט-רוק המתוחכם של תחילת העשור החלו להתנגש חזיתית באנרגיה הגולמית והמתפרצת של הפאנק. באותם חודשים החליט Bryan Ferry לקחת פסק זמן מפעילותה של להקת האם "Roxy Music" לאחר מסע הופעות מתיש ושחרור אלבום ההופעה "Viva! Roxy Music". הגיטריסט המוביל של הלהקה, Phil Manzanera, מצא את עצמו עם חלון זמנים פתוח ורצון עז להעלות על הבמה חומרים מאלבום הסולו שלו "Diamond Head" ומאלבומה היחיד של להקת נעוריו האקספרימנטלית "Quiet Sun", שנקרא "Mainstream", שני אלבומים שהוקלטו במקביל בשנת 1975 באולפני Island בלונדון.
כדי להגשים את החזון הבימתי הקצר, שהוגדר מראש לשלוש הופעות בלבד בתוך שבועיים, פנה מנזנרה אל חברו הוותיק מלהקת "Roxy Music", אשף הסינתיסייזרים, הטקסטורות והאוונגרד Brian Eno. אינו, שעזב את "Roxy Music" שלוש שנים קודם לכן ופיתח קריירת סולו מבריקה ופורצת דרך עם אלבומי מופת כמו "Here Come the Warm Jets", "Taking Tiger Mountain" ויצירת המופת האטמוספרית "Another Green World", נרתם מיד להרפתקה. השניים אימצו את השם "801" מתוך השיר "The True Wheel" באלבומו של אינו "Taking Tiger Mountain (By Strategy)".
(Photo: Eva Rinaldi)
סביב מנזנרה ואינו התגבשה חטיבת קצב ונגנים וירטואוזית שהורכבה ממוזיקאים שניגנו בשני אלבומי שנת 1975. על גיטרת הבס והשירה הופקד Bill MacCormick, לשעבר חבר להקת הקנטרברי "Matching Mole" של Robert Wyatt וחבר "Quiet Sun", שהביא עמו נגינת בס מלודית, תוקפנית וגמישה עם גרוב פאנקי מהודק. על הקלידים וסינתיסייזר המינימוג הופקד Francis Monkman, מייסד להקת "Curved Air", ששילב הכשרה קלאסית מבריקה עם תעוזה אלקטרונית, ועל גיטרת הסלייד והקולות נוסף Lloyd Watson. החוליה שהשלימה את ההרכב והפכה לסנסציה של המופע הייתה המתופף Simon Phillips, אז נער פלא בן תשע עשרה בלבד, שהפגין שליטה טכנית על-אנושית, פוליריתמיקה מסחררת ועוצמת תיפוף שהדהימה את קהילת הרוק העולמית.
ב- 23 באוגוסט 1976 התכנסה השישייה לחזרה מצולמת ומוקלטת באולפני הקולנוע Shepperton, ומיד לאחריה יצאה לשלוש הופעות בלבד, בפסטיבל בנורפוק, בפסטיבל רדינג, ובערב השיא שנערך ב- 3 בספטמבר 1976 באולם Queen Elizabeth Hall המכובד שעל גדת התמזה בלונדון. את ההופעה בלונדון הקליט המפיק וטכנאי הסאונד האגדי Rhett Davies באמצעות ניידת ההקלטות Island Mobile. דייוויס והלהקה קיבלו החלטה הנדסית חסרת תקדים שהפכה את "801 Live" לאבן דרך היסטורית בסאונד, כאשר במקום להציב מיקרופונים מול מגברים ומערכת הגברה רועשת כמקובל, כל כלי הנגינה החשמליים והאלקטרוניים וכל ערוצי השירה חוברו בהזרקה ישירה אל קונסולת ההקלטה בניידת, ורק מערכת התופים של פיליפס ורחשי הקהל באולם הוקלטו במיקרופונים. התוצאה הייתה צליל הופעה חיה בצלילות קריסטלית, עומק סטריאופוני וחדות אולפנית שמעולם לא נשמעו קודם לכן בתקליט חי, אלבום שהפך לעותק הבדיקה הרשמי של טכנאי סאונד ואודיופילים ברחבי העולם.
האלבום נפתח עם "Lagrima", קטע אינסטרומנטלי קצר, לירי ומהורהר מתוך האלבום "Diamond Head", שבו הגיטרה העדינה של מנזנרה והקלידים האווריריים של מונקמן בונים מתח שקט המתפוגג אל תוך אחד הרגעים המכוננים בתולדות הרוק, גרסת הכיסוי המהפכנית לשירו של John Lennon ו-Paul McCartney מלהקת "The Beatles" מתוך האלבום "Revolver)", שזכתה כאן לשם המקוצר "TNK", ראשי תיבות של "Tomorrow Never Knows". פיליפס הצעיר מפרק ובונה מחדש את לולאת התופים הפסיכדלית המקורית של מקרטני ורינגו סטאר למקצב סינקופטי כבד ומהפנט, מקורמיק מוביל קו בס פועם, ואינו שולח גלי סינתיסייזר ואפקטים שמרחפים סביב השירה התיאטרלית של מנזנרה וווטסון, בביצוע שמצליח להישמע עתידני ומאיים יותר מכל מה שנעשה באותה תקופה.
מיד לאחר מכן מגיעה הקפיצה הקצבית המסחררת של "East of Asteroid", יצירה מבריקה ששילבה קטעים של מנזנרה מלהקת "Quiet Sun" יחד עם לחן של מקורמיק. כאן הלהקה מפגינה וירטואוזיות עוצרת נשימה של פיוז'ן ופרוג במשקלים משתנים, כשפיליפס ומקורמיק מנהלים דו-שיח טלפתי במהירות מסחררת, ומנזנרה משחרר ריפים חדים כתער מעל הקלידים הקצביים של מונקמן. האווירה מתרככת באופן מפתיע ומקסים ברצועה הרביעית, "Rongwrong", שיר שכתב מתופף "Quiet Sun" לשעבר Charles Hayward. בליווי שירתו החמה של מקורמיק וסולו קלידים מלודי ומעודן של מונקמן, השיר חושף את הצד הלירי והרומנטי של אסכולת קנטרברי, לפני שאינו מחזיר את המתח האפל עם "Sombre Reptiles" האינסטרומנטלי מתוך "Another Green World", קטע שבו מקצב מדברי וחמקמק עוטף מלודיית סינתיסייזר מהפנטת ואקזוטית.
צדו השני של התקליט המקורי נפתח בפיצוץ של תיאטרליות אפלה ואנרגיה חשמלית עם "Baby's on Fire", קלאסיקת הארט-רוק הסרקסטית של אינו מתוך אלבום הסולו הראשון שלו. השירה הצינית והקרה של אינו מובילה אל סולו גיטרה מונומנטלי, חורך ובלתי נשכח של מנזנרה, שמותח את גבולות הדיסטורשן והפידבק מעל תיפוף הדאבל-בס הרצחני של פיליפס. מיד אחריו עוברת הלהקה אל "Diamond Head", קטע הנושא האינסטרומנטלי מאלבומו של מנזנרה, שנפתח בנגינת גיטרה מלודית ומרחפת בסגנון לטיני חם ומתפתח בהדרגה למפגן ראווה קבוצתי מרהיב שבו מונקמן ומנזנרה מחליפים מהלומות מלודיות מלאות רגש.
האנרגיה ממשיכה לטפס ברצועה "Miss Shapiro", שיתוף פעולה קצבי ושנון של מנזנרה ואינו המונע על ידי גרוב פאנקי מדבק ושירה קצבית מהירה, שמכין את הקרקע לשתי הרצועות הסוגרות שמבשרות באופן ישיר את הולדת הפאנק והגל החדש. תחילה מבצעת הלהקה גרסת כיסוי פרועה, מואצת ונוטפת אדרנלין להמנון של Ray Davies ולהקת "The Kinks" משנת 1964, "You Really Got Me", שבו ווטסון ואינו מובילים התפרצות פאנקית משוחררת לחלוטין. האלבום נחתם בטריקה אדירה עם "Third Uncle" של אינו, יצירת מופת של פרוטו-פאנק וארט-רוק תוקפני הבנויה על ריף בס-גיטרה אובססיבי ובלתי פוסק, תיפוף אינטנסיבי של פיליפס ושירה מכנית ומהפנטת של אינו, קטע שלימים יהפוך לאחד ממקורות ההשראה המרכזיים של להקת "Bauhaus" ושל סצנת הפוסט-פאנק הבריטית כולה. במהדורות התקליטור המאוחרות של האלבום נוספו להקלטת המופע גם שני שירים מופלאים נוספים של אינו שבוצעו באותו ערב, "Golden Hours" השמימי ו-"Fat Lady of Limbourg" האפל והתיאטרלי.
עטיפת האלבום המהפנטת, שעיצב האמן Stanislaw Fernandes, הציגה איור סוריאליסטי ועתידני בגווני כחול, סגול וזהב ששיקף בדיוק את המפגש בין אלקטרוניקה חללית לחום אנושי. למרות שההרכב המקורי של "801" התפרק מיד לאחר אותן שלוש הופעות היסטוריות בספטמבר 1976, "801 Live" נותר עד היום כאחד מאלבומי ההופעה החיה הגדולים, המקוריים והמשפיעים ביותר בתולדות הרוק. זהו תיעוד נדיר וחד-פעמי של שישה מוזיקאים מבריקים שהשתחררו מכל כבלי המסחריות בערב אחד קסום בלונדון, גישרו בטבעיות בין התחכום של הפרוג לעוצמה המתפרצת של הפאנק והניו-ווייב, והוכיחו שמוזיקה ניסיונית יכולה להיות מרגשת, סוחפת ונגישה בדיוק כמו המנון רוקנרול קלאסי.
להאזנה: YouTube Music, Deezer
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות