top of page

Accept - Breaker

ב- 16 למרץ 1981 משחררת "Accept" את אלבומה השלישי "Breaker".


זה האלבום בו החל הצליל של "Accept" להתגבש ולהתקבע. האלבום שהגדיר את ה- DNA שלה. האלבום הראשון ברצף מדהים של חמישה אלבומי מופת שישוחררו בתקופת השיא של הלהקה, הכולל את "Restless and Wild", "Balls to the Wall", "Metal Heart" ו- "Russian Roulette".


שורשיה של הלהקה חוזרים אחורה עד לשנת 1968 אז הוקמה ב- "Solingen" שבגרמניה להקת "Band X". לאחר חילופי הרכב רבים שינתה הלהקה בשנת 1976 את שמה ל- "Accept", אז כבר כללה את Wolf Hoffmann על הגיטרה, Udo Dirkschneider בשירה, Peter Baltes על הבס, המתופף Frank Friedrich והגיטריסט Gerhard Wahl, אשר הוחלף עוד לפני שחרורו של אלבום הבכורה ב- Jörg Fischer.


הלהקה ניגנה במועדונים ופסטיבלים קטנים והחלה אט אט לבנות את קהל המעריצים שלה.


ההזדמנות הראשונה של הלהקה הגיעה כשקיבלה הזמנה לנגן באחד מפסטיבלי הרוקנרול הראשונים בגרמניה, "Pop am Rhein". ההופעה הזאת תשנה את עתידה של הלהקה, שכן זמן קצר לאחר מכן הוצע לה חוזה הקלטות, ובינואר 1979 היא כבר הוציאה את אלבום הבכורה שלה אשר נקרא "Accept". האלבום הזה לא נחל הצלחה, אך הוא פתח ללהקה את הדלת לעולם הגדול ואיפשר לה לצאת לראשונה לסיבוב הופעות אל מחוץ לגבולות גרמניה, אל מדינות סמוכות כמו צרפת ובלגיה.


בסוף 1979 חזרה הלהקה לאולפן עם המתופף החדש Stefan Kaufmann, על-מנת להקליט את אלבומה הבא - "I'm A Rebel", שיצא ביוני 1980. לאלבום הזה היה צליל מסחרי יותר מאלבום הבכורה. הוא מפגיש אותנו עם להקה שלא הייתה לה עדיין זהות ספציפית והושפעה מגורמים חיצוניים אשר ראו לנגד עיניהם דבר אחד - מכירות. כחלק מהניסיון להצליח, בחרה הלהקה להכתיר את שמו של האלבום על שם השיר "I'm A Rebel" - שיר נדיר של "AC/DC" שלא שוחרר באף אחד מאלבומי הלהקה, אשר "Accept" בחרה לבצע לו גירסת כיסוי. אבל גם הניסיון לפרוץ החוצה עם אלבום יותר ממוסחר מקודמו, לא צלח והלהקה נאלצה לעצור לרגע ולחשב מסלול מחדש.


בדיעבד, הכישלון של האלבום "I'm A Rebel" היה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות ל- "Accept". הוא אילץ את חברי הלהקה להגיע להחלטה משמעותית שהשפיעה באופן דרסטי על הקריירה שלהם. בעקבות הכישלון חברי הלהקה החליטו לעשות את זה הפעם בדרכם שלהם. ללכת עד הסוף עם המוזיקה שהם מעוניינים לעשות, עם הסאונד והסגנון שמושך אותם, ולא עם מה שחברת התקליטים או ההנהלה מכתיבים להם.


הם נכנסו בחודש דצמבר 1980 לאולפני "דלתא" בווילסטר שבגרמניה עם רעיונות מקוריים וחדשים ובמהלך חודשיים רקחו, כתבו והקליטו את האלבום שיגדיר אותם מחדש. "Breaker" הוא ללא ספק אלבום קלאסי ברפרטואר של הלהקה והוא היה הראשון לסלול את הדרך עבורה לקראת ההצלחה הגדולה ולעבר הכרה בינלאומית. זה היה אלבום פורץ הדרך של "Accept" הן מבחינת מציאת הצליל והן מבחינת הסגנון, שיצעידו אותה קדימה ויעניקו לה תהילת עולם בז'אנר ההבי מטאל. זה האלבום שמשך מספיק תשומת לב כדי להעניק ללהקה את ההזדמנות לשמש כמופע הפותח של "Judas Priest", במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלהם בשנת 1981. זו תהיה הפעם הראשונה עבור "Accept" לנגן מחוץ לגבולות אירופה.


החל מריף הפתיחה של "Starlight", ברור שהאלבום הזה שונה באופן מהותי והרבה יותר "מתכתי" מקודמו. הסולואים המורכבים של Wolf Hoffmann, בהם מתחילים להישמע ניצני הסיגנון הניאו-קלאסי' כבר מאשרים לנו סופית שהלהקה השלימה את המהפך שיהפוך אותה לאחת מלהקות המטאל המשפיעות של שנות השמונים.


הקטע השני ושיר הנושא "Breaker" הוא הקצר ביותר באלבום, והוא מגדיר באופן מושלם את הפלירטוט של "Accept" עם ז'אנר ה- Speed Metal שיעלה מדרגה כבר באלבומה הבא "Restless and Wild".


השיר "Run If You Can" מציג את היכולת המדהימה של "Accept" לשלב הבי מטאל מנסר וצורם במהלך הבתים, עם פזמונים מלודיים וקליטים. היכולת הזאת רק תלך ותשתפר לכדי שלמות באלבומים הבאים של הלהקה. השיר כולל גם קרב סולואים מרשים בין הופמן לפישר.


הרצועה "Can't Stand the Night" היא הארוכה באלבום. בלדה מטאל קלאסית העטופה בקולו המחוספס והעוצמתי של דירקשניידר. הקטע הזה מהווה קונטרסט מושלם לבלדה השניה "Breaking Up Again", הממוקמת בדיוק באותו מקום בצידו השני של הויניל, אותה שר הבסיסט Peter Baltes שניחן בקול רך וענוג.


הצד הראשון של הויניל מסתיים עם השיר בעל הכותרת מעוררת המחלוקת "Son of a Bitch". שיר מחאה כועס, וולגרי ובוטה שמופנה כנגד חברת התקליטים של הלהקה. זה השיר היחיד שמילותיו לא הודפסו לעטיפה הפנימית של האלבום, בכדי להימנע מצנזורה. מעניין לציין שלכבוד ההוצאה בבריטניה הלהקה הקליטה גירסה חלופית של השיר שנקראה "Born to Be Whipped" וכללה מילים "מעודנות" יותר.


הצד השני של הויניל נפתח עם שאגות הקהל שמהוות אינטרו לרוקנרול העוצמתי והאנרגטי של "Burning".


הקטע הבא "Feelings" פשוט נשמע לנו כמו אאוטייק מהאלבום "Balls to the Wall" והוא מהווה הוכחה נוספת לכך שהלהקה גיבשה את ה- DNA שיגדיר אותה כבר מהאלבום הזה.


השיר "Midnight Highway" הוא אחד הקליטים והמקפיצים באלבום. תצוגת תכלית מרשימה ליכולת הכתיבה המדהימה של הלהקה, אשר תהפוך באלבומים הבאים לסימן ההיכר שלה.


האלבום מסתיים בקול תרועה עם "Down and Out" שמגביר את האנרגיות אחרי הבלדה השקטה "Breaking Up Again".


האלבום "Breaker" אינו נמנה על אלבומיה המושלמים של הלהקה, אבל יש לו חשיבות היסטורית עצומה בתהליך ההתפתחות של הלהקה. השינוי התודעתי שעברה הלהקה במהלך הקלטת האלבום הזה והבחירה המודעת ללכת עם הלב ולעדכן את הסאונד והסגנון המוזיקלי, הם שיצעידו את "Accept" לאלבומי המופת שיגיעו בהמשך הדרך.


להאזנה לאלבום: Spotify.


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Comments


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page