Beck - Mellow Gold
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני שעה
- זמן קריאה 3 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 01.03.1994
לעיתים אנחנו מייחלים לרגע שבו נוכל לקרוא את המחשבות של האנשים הסובבים אותנו, רק לרגע, לזמן קצר, אחרת זה יתיש.
לעיתים זה קורה לי במקרה של Beck. הייתי מייחל להכנס לתוך מחשבותיו וראשו בשנת הפריצה שלו 1994, שנה בה הוא הוציא שלושה אלבומים, בזמן אמת מתי מעט הם האנשים שטרחו להאזין לפרץ היצירתיות של בק האנסן. אחד מהאלבומים האלה "Mellow Gold" יצא ב- 01.03.1994.
בראיון מספר Beck "בחרתי את החומרים שיכנסו לאלבום בצורה אקראית, כמה מההקלטות מביכות וכמה טובות יותר ממה שחשבתי. כמה מהן הייתי צריך פשוט לשרוף".
בק דימה את השירים שלא יצאו בתקליט למטוסים על מסלול ההמראה, כמה מהם מחכים להמריא ואחרים לעולם לא ימריאו. הוא התפעל מהאזורים המעניינים הרבים שהמוזה שלו היתה יכולה להוביל אותו אליהם.
בק דייוויד הנסן נולד ב־8 ביולי 1970 לאב נוצרי ולאם יהודייה. הוא מוכר יותר בשם הבמה שלו Beck. שני הוריו היו עם רקע של מוזיקאים. אמו, ביבה הנסן, עבדה כמנהלת מוזיקלית, זמרת ושחקנית, ובין השאר שיחקה בנעוריה בכמה מסרטיו של אנדי וורהול.
אביו של Beck, דייוויד קמפבל, מלחין, מעבד ומנצח. Beck ציין שכשגדל "חגג חגים יהודיים", ושהוא מחשיב עצמו כיהודי. אביו עבד, בין השאר, עם קרול קינג, גרין דיי אירוסמית' ועוד, ואף שיתף פעולה עם Beck בכמה משיריו. סבו של בק הוא אל הנסן, אמן קולאז' ויז'ואלי. לאחר שהוריו התגרשו, אימץ Beck את שם משפחתה של אימו.
הוא הושפע מאוד כנער מהמוזיקה שמסביבו והחל בגיל מוקדם מאוד לנגן בגיטרה אקוסטית. כשהיה בן 16, נשר מבית הספר התיכון ונסע לניו יורק. שם, כשהיה בשנות העשרים המוקדמות שלו, החל להיות פעיל בזרם האנטי פולק, זרם אשר משלב בין הסאונד של הפולק האמריקאי של שנות ה-60 לאסתטיקת הPאנק.
"הבסיס לרעיון היה למחוק את כל הקלישאות הישנות, ולהמציא כמה חדשות", אמר Beck על שנותיו בניו יורק. "כולם הכירו זה את זה. יכולת לעלות לבמה ולהגיד כל דבר, לא היה לחץ, ולא נתנו לאף אחד להרגיש מוזר."
בהשראת החופש הזה, התחיל בק לכתוב באופן חופשי שירים אסוציאטיביים, סוריאליסטיים על פיצה, MTV ועבודה במקדונלד'ס.
הוא החל להופיע באוטובוסים עירוניים, ולעתים קרובות יצר קאברים לאומן הבלוז מיסיסיפי ג'ון הרט לצד יצירות מקוריות, לפעמים פשוט אילתר.
בתחילת שנות ה-90 החליט Beck לחזור ללוס אנג'לס. הוא עבד במגוון של עבודות זמניות תוך כדי שהוא מנסה להופיע במועדונים באזור לוס אנג'לס, לפעמים היה מתגנב לבמה ומנגן כמה שירים בזמן שהלהקה שהייתה אמורה להופיע, הרכיבה את הציוד שלה על הבמה.
בסופו של דבר, Beck זכה לתשומת לב ממרגרט מיטלמן, מ BMG Music, ומהשותפים מאחורי חברת התקליטים העצמאית "Bong Load Custom Records", טום רות'רוק, רוב שנאפ ובראד למברט.
רות'רוק הכיר לו את קארל סטפנסון, מפיק תקליטים של "Rap-A-Lot Records". בשנת 1992, Beck ביקר בביתו של סטפנסון כדי לשתף עמו פעולה. התוצאה מהמפגש הזה היתה שיר ההיפ הופ "Loser" שיצא כסינגל ב־1993.
הסינגל זכה להצלחה מפתיעה ברדיו בארצות הברית. בעקבות זאת, חברות התקליטים הגדולות החלו לרדוף אחרי Beck. שלבסוף החליט לחתום בחברת התקליטים "גפן". החוזה של בק עם גפן היה מיוחד בכך שהם הרשו לו להקליט ולהוציא אלבומים בחברות אחרות.
הוא מבוסס על סימפול של בלם תוף וסימפול בלולאה של Beck מנגן בגיטרה ונגינה על סיטאר בלייב של קארל סטפנסון. Beck מבצע ראפ זרוק (במכוון) ופזמון, לאחר מכן הוא הסביר, רציתי להדגיש כמה חלש אני בלעשות ראפ, ומכאן נולדה שורת ההמשך, אני לוזר בייבי, אז למה שלא תהרגי אותי".
השיר התפתח לסוג של אתוס למוזיקה של שנות ה-90. למה שנודע כתרבות הסלאקר (אדם שמתנער מעבודה או מחויבות, צעיר שנתפס כחסר רצון, אדיש, ציני או חסר שאפתנות.)
האלבום "Mellow Gold" הוא הכלאה מפוארת של רוק, לו-פיי קאנטרי, היפ-הופ, פולק, בלוז, ופסיכדליה ומילים סוריאליסטיות. השילוב הזה יצר תערובת מעניינת של צלילים, דגימות, ומרקמים שגובשו יחד על ידי כתיבת השירים הנהדרת.
זהו אלבום כה מגוון ושאפתני כזה שיכול להיחשב כאלבום פופ שניתן להשמיע למעריצי לו-פיי, אלבום היפ-הופ שתוכלו להשמיע למעריצי קאנטרי, וניסוי רעש אוונגרדי שתוכלו להשמיע למעריצי היפ-הופ.
יש כאן יצירה של אמנות שעיקרה מקומות עבודה: לעבוד בהן, לאבד אותן, החורבן המחזורי הנובע מאי-ההצלחה להשיג עבודה והלחץ הקפיטליסטי שמופעל על מי שנאחזים בעבודות שלהם בכח.
גם כשהעבודה לא בתמונה, העוני הוא זה שמכתיב את המסגרת. הסיפורים של "Mellow Gold" מתרחשים בפארקי קרוואנים ומתקיימים על אשראי ומזוודות של בירה זולה. המוזיקה נשמעת כמו זבל כי זבל הוא מה שהוא רואה מהחלון שלו. וזה בעצם הפאנצ'ליין של "Loser" הוא לא הפסיד, אלא שלא היה לו סיכוי מלכתחילה.
הרובוט על עטיפת "Mellow Gold" נוצר על ידי האמן אדי לופז, שעשה תפקיד קצר בקליפ ללהיט "Loser". הפסל קיבל את השם "ניצול מהפצצה הגרעינית". התמונה צולמה במקור בחלל המוסך של לופז על ידי חברו של Beck, רוס האריס. האלבום היה אמור להיקרא במקור "Cold Ass Fashion", וחלק את שמו עם שיר מוקדם של Beck, אך לבסוף נקרא "Mellow Gold", על שם זן חזק של מריחואנה מקליפורניה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות