Judas Priest - Turbo

אלבום נוסף של "Judas Priest" ששוחרר ב- 14 לאפריל 1986 הוא "Turbo".

כן, כן, זהו יום קסום עבור ג'ודאס ששחררו היום שני אלבומים בהפרש של 6 שנים אחד מהשני.

אבל איזה פער יש בין שני האלבומים הללו, והפער הזה זועק במיוחד בהשוואה לאלבום הקודם והמצוין שהוציאה הלהקה שנתיים קודם לכן - "Defenders of the Faith".

זה אולי האלבום הכי ממוסחר של ג'ודאס, הוא משופע סינתסייזרים, לא אמיתיים, כאלה שמיוצרים באמצעות אפקט גיטרה שנקרא "גיטר סינתסייזר". הוא היה מושא לחיצי ביקורת של מעריצים ומבקרים, אבל אנחנו "מתים" עליו ובאנו לשנות כאן דעה.

האלבום הזה היה אמור בתחילה להיות אלבום כפול. הוא היה אמור אפילו להיקרא "Twin Turbos".

לאחר סיום סיבוב ההופעות התובעני שנועד לקידומו של האלבום הקודם "Defenders of the Faith" בשנת 1984, נטלה הלהקה פסק זמן ארוך ללא הופעות. במהלך שנה שלמה הלהקה לא הופיעה, למעט נטילת חלק במופע המחווה "Live Aid". התקופה הארוכה הזאת איפשרה ללהקה לכתוב חומרים שיספיקו כאמור לאלבום כפול.

החומר שנכתב לאלבום תאם את השינוי בעולם המוזיקה של אמצע שנות השמונים. מחד נושאי הכתיבה היו יותר יומיומיים והתייחסו בין היתר לאהבה ורומנטיקה. שנית, "ג'ודאס" שמה כאן את הדגש על צליל ממוסחר ומסונתז. מעניין לציין כי גם הפעם השינוי בסגנון המוזיקלי לווה בשינוי חיצוני של הלהקה. שערות נופחו ובגדי העור עודנו והתארכו כדי להתאים לטרנדים הרווחים של שנות השמונים.

(Photo: Theriffrepeater.com)

בסופו של דבר הוחלט לסנן את החומר הרב שהוקלט ולשחרר רק אלבום אחד שיכלול בתוכו את החומר הכי נגיש וקליט, ויקרא פשוט "Turbo", כאשר יתר החומרים נשמרו לאלבום הבא "Ram It Down". מי הטוב מבין השניים? לדעתנו ללא ספק "Turbo", למרות הסינתוז והמיסחור!

במהלך תקופת הכתיבה חווה Rob Halford משבר בחיי הזוגיות, אשר גם לווה בשימוש מוגבר בסמים ואלכוהול. הוא עבר תהליך גמילה מהיר ויעיל ממנו יצא מחוזק עוד יותר, אך הדבר עיכב מן הסתם את ההקלטות.

כפי שציינו, האלבום הזה הוא כנראה האלבום הכי ממוסחר ומסונתז של הלהקה, אך לחלוטין אין לנו בעיה עם זה, ואפילו להיפך. אנחנו מאוד אוהבים את הגיוון הזה בצליל של הלהקה הכל-כך מוערכת ואהובה עלינו. אין עוד אלבום כזה לג'ודאס בכל הרפרטואר האדיר שלה ולכן הוא תמיד עומד כ"שושנה בין החוחים" וכאלבום שתמיד כיף לנו לחזור אליו.

לגבי הסינתסייזרים, צריך קודם כל להבין את התקופה בה האלבום הזה יצא, רוב הלהקות עברו בתקופה הזו איזה תהליך וג'ודאס בחרו לעשות את זה בצורה מקורית ובמקום לצרף קלידים העבירו את הגיטרות של Tipton ו- K. K. דרך אפקט גיטאר סינתסייזר. גם "Iron Maiden" עשו את זה כחצי שנה מאוחר יותר עם האלבום "Somewhere in Time", כאשר Dave Murray, Adrian Smith ואפילו Steve Harris מעבירים את "כלי המשחית" שלהם דרך "האפקט הממסחר", ואיזה אלבום פצצה!!! יצא להם.

את אפקט הסינתסייזר ניתן להרגיש כבר מהתו הראשון של האלבום, באינטרו של "Turbo Lover". מי מאוהדי הלהקה שהקשיב לאלבום בזמן אמת לא הבין מה נחת עליו באותו רגע, במיוחד לא אחרי אלבום חזק ועוצמתי כמו "Defenders of the Faith", אבל ככל שהעמקנו אל תוך הקרביים של האלבום, כך נשבנו בקסם המתקתק הזה. זה השיר הראשון שנכתב לאלבום. הלהקה שכרה בית ליד הים בעיר "Marbella" שבספרד והחלה לכתוב את החומרים לאלבום. Tipton הביא איתו לבית הקיט את אפקט הגיטאר סינת' ו- Halford משחזר שהוא לחץ על הפדאל והצליל שיצא מהגיטרה הוא בדיוק הצליל שנשמע ממש בפתיחה של השיר. הלסתות של החברים פשוט נפערו לרווחה והם מיד הבינו שזה הכיוון שהם רוצים לקחת את האלבום אליו. הצליל הזה נשמע להם כמו מנוע של טורבו שהוצת זה עתה והיה ברור להם שזה גם הולך להיות שמו של השיר ושל האלבום. הצליל הזה של אפקט הגיטרה כל-כך סוחף שאפילו המעריצים הכי קשוחים של הלהקה אשר מחו על הסגנון המסחרי באלבום הזה, שואגים את נשמתם החוצה ברגע שהוא נשמע בחלל האולם בהופעות הלהקה. הלחן והביצוע של השיר הזה כל-כך טובים שגם המתנגדים הגדולים לצליל ולפוזה מצליחים לשכוח ולסלוח.

הרצועה השניה באלבום - "Locked In" היא שיר קליט נוסף ששוחרר כסינגל השני מהאלבום. וכמה יפה הסולו "הקלאסי" והמלודי בשיר הזה, שמנוגן בתחילה על-ידי שני הגיטריסטים באופן סימולטני, ובהמשך מתפצל עם הובלה של Tipton, ללא ספק אחד מהסולואים הגדולים שהנפיקה הלהקה. ואיזה טכניקה מדהימה של sweep picking יש כאן. ואם נהיה כנים לרגע, אז להוציא את סולו הסינת' באינטרו של השיר וקולות הרקע, הרצועה הזו זועקת "Screaming For Vengeance" מהלחן ומהווייב הכללי.

השיר "Parental Guidance" שוחרר כסינגל השלישי מהאלבום ונכתב כמחאה על הצנזורה ומלחמת החורמה שהפעילו Tipper Gore וארגון "Parents Music Resource Center" בהובלתה, על "ג'ודאס פריסט" ודומיה, רק בשל העובדה שהעזו לכתוב על נושאים לא שמרנים ולכלול בשיריהם מילים עם שפה בוטה. מעניין לצין שגם השיר "Eat Me Alive" מהאלבום הקודם כוון נגד אותה גברת גור ואותו אירגון.

הלהקה בחרה לפתוח את הצד השני של הויניל עם בחירה מעניינת - "Out in the Cold". שיר שקט עם הכי הרבה צלילי סינתסייזר שתשמעו בין כל שירי האלבום. איזה אינטרו ארוך ומיוחד, אפילו צלילי התופים כאן עברו דרך אפקט שנועד להתאים אותם לצלילי הסינתסייזר. אבל כשהשיר מתפרץ החוצה בדקה 1:29, גן העדן מתפרץ יחד איתו. איזה שיר אדיר, כמה רגש בשירה של Halford, איזה לחן מדהים וסוחף ואיזה סאונד מלא והפקה עשירה.

השיר "Reckless" התבקש על-ידי יוצרי הסרט "Top Gun" על-מנת שיכלל בפסקול הסרט, אך ג'ודאס סירבו, הואיל וחשבו שהסרט יכשל וכן בשל העובדה שהמשמעות היתה לוותר על השיר ולא לכלול אותו באלבום. רק דמיינו את טום קרוז רוכב על האופנוע לצלילי השיר שחותם את האלבום המיוחד הזה.

מיותר לציין שהאלבום הזה היה האלבום המצליח ביותר של "פריסט" וכי הוא החזיק בתואר הזה כמה עשורים טובים עד שנת 2015, אז שחררה הלהקה את "Angel of Retribution". שירים מתוכו צעדו גבוה במצעדי הפזמונים והקליפים מתוכו שטפו את ה- MTV.

מה שיפה בפריסט הוא שלמרות ההצלחה היחסית של האלבום הזה והגם שהוא העלה את פריסט למרכז הכביש המהיר עם החומרים הקליטים וההפקה המסחרית, ההצלחה הזאת לא עלתה להם לראש, והם מיד התעשתו וחזרו לשוליים הקיצוניים של האוטוסטרדה בכדי לייצר את המאסטרפיס הגדול שלהם "Painkiller".

להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט